קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אדוני השר היקר – שר החקלאות אומנם; ניסו קודם כמה חברים באופוזיציה פה, איך אומרים, להשתלח, ואני אומר את זה בלשון עדינה – אני באמת עולה ורוצה לחזק את ידך על כל מה שאתה עושה. ראיתי אותך בהרבה הרבה סיטואציות. לא משנה באיזה מקום אתה נמצא, אתה דואג למדינה הזאת במרב ובמיטב ובידע הרב שיש לך שצברת עם השנים. אז באמת, אני לא רוצה לנקוב בשמות, אבל מי שיודע, מבין למי אני מתכוון. אני חושב שההשתלחות חסרת הרסן הזאת, מקומה לא פה בבית הזה. יישר כוח על כל מה שאתה עושה.
חבריי חברי הכנסת, ידידי מיכאל ביטון, הצעה חשובה מאוד, לכן הצטרפתי אליה. בדרך כלל אנשים רגילים לצעוק מעל הבמה הזאת צעקות שנשמעות ברעש גדול, על מחאות גדולות, על עוולות מקוממות. אני פה היום בשביל לצעוק את הצעקה האילמת ואת הקריאה הנואשת של אנשי הצפון – בעלי עסקים ביישובי קו העימות, אנשים שרואים איך מטה לחמם הולך ונשבר לנגד עיניהם, ואין לאל ידם; צעקה של אנשים פשוטים שרק מבקשים להביא פרנסה הביתה ומרגישים שהקרקע נשמטת מתחת לרגליים שלהם, אנשים שלפני 14 חודשים, לצערם ולצערנו, עזבו את הבית, ברגע אחד סגרו את העסק שלהם, מקור לחמם נפגע; עברו במשך 14 חודשים קשיים שאני לא יודע אם אנחנו יכולים להבין ולתאר אותם פה.
היום, אחרי תקופה ארוכה, כשהם מתחילים לחזור לאט-לאט הביתה בזהירות המתבקשת בכל הסיטואציה המורכבת שאנחנו נמצאים בה ומנסים להתחיל לשקם את החיים שלהם כפי שהיו לפני המלחמה – את הבית, את מקום הלימודים של הילדים, אבל בעיקר את העסק שלהם שהם פתחו בעשר אצבעות, עבדו עליו שנים רבות בדם וביזע – דווקא עכשיו, אחרי השלב הכל-כך חשוב של החזרה הביתה ושל הניסיון לפתיחה של העסק מחדש וניסיון לשקם אותו, למרות כל המצב המורכב, עם מיעוט המבקרים והחזרה האיטית של המבקרים, דווקא עכשיו אני מבין שרוצים להפסיק להם את הפיצויים, בשלב כל כך קריטי של שיקום העסק. היעלה על הדעת שהמדינה שפינתה אותם – אומנם לצערנו לא מרצוננו, אבל עכשיו, כשמחזירים אותם סוף-סוף, לא ניתן להם את הדבר הבסיסי? לא נשמור עליהם בשביל שיוכלו לשקם מהמצב שהם נמצאים בו? האם מדינת ישראל תזרוק אבן אחר הנופל? לכן אני חושב – בפרט כשפונים אליי מדי יום אנשים בעלי עסקים, שבאמת חרדה נשמעת בקולם, והם לא יודעים מה יהיה מחר. אסור לנו לקחת להם את הביטחון המינימלי – הפיצויים שנתנו להם. חייבים להמשיך את הדבר הזה.
אני קורא פה לממשלה מעל הבמה הזאת: אל תעמדו מנגד. אל תיתנו לעורף שלנו לקרוס. אסור לנו להגיע למצב שבו העורף של מדינת ישראל, עורף שעמד בעוצמה אדירה שאין שני לה – לא ניתן לו לקרוס, בפרט בתקופה הקשה הזאת.
הפחד הגדול שלי הוא שאנשים פשוט ינטשו את הבתים, יעזבו את המקום הזה, ינסו להישאר במרכז, ומי יודע מה יהיה עם הצפון שלנו. תודה רבה.
441 מילים של אברהם בצלאל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.