כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להתנגד לחוק הזה ורוצה להזכיר למציע שבתחילת דבריו אמר שאנחנו נמצאים במצב חולני שבו תומכי טרור רוצים להתמודד, רוצים להיות חברי מועצות, ראשי ערים. ואני פונה אליך, דן: אין יותר חולני ממצב שבו אתה והקואליציה נמצאים פה – מהבחינה הזו, תמיכת טרור – אתם היחידים בבית הזה שיושבים סביב שולחן אחד בממשלה בקואליציה שיש בה נציג ציבור, שר, שמורשע בטרור. אז מי תומך טרור כאן? אבל לפי דעתי זה הפך לטרנד בתקופה האחרונה בחוקים האלה בשם המאבק בטרור. יש חוק למאבק בטרור בספר החוקים של מדינת ישראל. אתם מתעלמים ממנו וכל יום מביאים חוק אחר. זה התחיל מחוק המורים במאבק בטרור, זה הפך אחר כך – לידך, אופיר כץ – הרחבת עילת הפסילות לחברי כנסת ערבים – –
– – זה עבר לסטודנטים, זה עובר – –
– – למרצים, וזה – – –
אבל מי שתומך בטרור בינתיים הוא 68 חברי קואליציה שנותנים לגיטימציה ותמיכה לשר מורשע בטרור. אני רוצה להגיד לך דבר אחר. אם קראת את ההצעה שלך, רק לפני שבוע היה דיון בוועדת הפנים. יש הצעה אחרת שמתייחסת לאותו דבר, לאותה תכלית, לפחות מבחינת הצעה, אבל זה הפך טרנד אצלכם להסית נגד האוכלוסייה הערבית בשם המאבק בטרור. בינתיים מי שתומך בטרור זה מי שיושב סביב השולחן הזה. אני רוצה להגיד לכם, אנחנו לא נהיה ערבים כבקשתכם בשום פנים ואופן. אנחנו מייצגים עמדות פוליטיות – –
– – בצורה חד-משמעית. אם אתם רוצים להיאבק בטרור, קודם כול שתהיה לכם עמדה מוסרית כלפי האיש המורשע בטרור היחידי בתוך הבית הזה.
247 מילים של יוסף עטאונה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.