אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כקצינה בכירה ששירתה שלושה עשורים בצה"ל וכאימא לקצין קרבי, שממש במלחמה האחרונה עבר משירות בסדיר לשירות מילואים, אני זכיתי לעמוד מקרוב על תרומתם וגבורתם של לוחמינו האריות במהלך המלחמה. צריך להגיד דבר אחד: המילואימניקים מהווים רק 4% מהאוכלוסייה בחברה הישראלית, אבל הם 70% מהסד"כ הלוחם. אף ששירות המילואים זאת חובה שמעוגנת בחוק, ניכר שבפועל השירות הוא התנדבותי. צריך להגיד ביושר, לא כולם מתייצבים למילואים. משרתי המילואים הם עמוד התווך של החברה הישראלית. הם פטריוטים שבוחרים להתנדב פעם אחר פעם מתוך מחויבות עמוקה למדינה.
בשנה האחרונה אנשי המילואים הסטודנטים נדרשו לתמרן תמרון כמעט בלתי אפשרי בין הלימודים באוניברסיטה לבין שדה הקרב. אני רוצה קודם כול להודות לאלו מהמוסדות האקדמיים שהבינו את צו השעה ועוד לפני החקיקה התחשבו בהם. אבל צריך להגיד דבר אחד, המהלכים האלה לא יכולים להיות וולונטריים. הם צריכים להיות מעוגנים בחוק. אנחנו חושבים שאת אנשי המילואים הסטודנטים צריך לתעדף. לכן, ראוי שהמנהיגות שמתפרצת בשדה הקרב תתועדף, אדוני, בכל תחומי החיים, גם באקדמיה. בשעה שחיילנו הגיבורים מבקשים לרכוש השכלה שתסלול את דרכם ותקבע את עתידם, אנחנו חייבים לאמץ עיקרון פשוט וקל, שמי שתורם יותר – יקבל יותר.
ואני רוצה כאן להודות לשותפיי – זה בכלל לא קואליציה–אופוזיציה, זה קודם כול פטריוטיות – להודות לשותפיי: לחבר הכנסת קלנר, לחבר הכנסת קרויזר, לכל תנועות המילואים מקצה לקצה, תנועת מילואימניקים, תנועת דור ניצחון, תנועת כתף אל כתף – כל אלה שמגיעים בסוף לוועדות ומספרים לנו על הקושי הכמעט בלתי אפשרי להיות איש מילואים ולצד זה להיות סטודנט באקדמיה. אז באמת תודה לכולם, ואני ממליצה כמובן לכולם להצביע בעד החוק. נעשה ונצליח ונחוקק גם את החוק הזה בהמשך כחוק מלא, אחרי שנעבור את הוועדה. תודה רבה.
268 מילים של שרון ניר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.