אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, שר החינוך, חבריי חברי הכנסת, היום אני מביא בפניכם הצעת חוק שמבקשת לתקן עוול, לקדם שוויון אמיתי ולהעמיד את הערכים על מקומם הנכון. ראשית, ערב חג החנוכה חשוב להזכיר כאן שחנוכה הוא לא רק חג של סופגניות ולביבות. חנוכה הוא בראש ובראשונה חג של עם קטן שיצא למלחמה מול אימפריה גדולה על חירותו הדתית והלאומית ויכול לה. 25 שנים של מלחמות, של תהפוכות, שלל שכול עצום, של הקרבה ומסירות. באותה תקופה מי שהתייוונו וחברו לשונאינו, היו גם רבים שנשברו וקרסו תחת הלחצים האדירים, לא האמינו בנצח ישראל. אבל היו שהתאזרו ברוח של גבורה ויצאו למלחמה. רוח המכבים ניצחה, רוח החירות של עם ישראל ניצחה. מלכות ישראל קמה, שירת הלוויים חזרה להר הבית, המנורה חזרה להאיר את בית המקדש שטוהר.
גם היום אנחנו בעיצומם של אירועים מטלטלים, אירועים שאנחנו עדיין במהלכם. חשים את הכאב של הנופלים, של המשפחות השכולות, הפצועים במחלקות השיקום; מייחלים, מתפללים ומחזקים את כל הפועלים להשבת אחינו ואחיותינו בשבי בכל הדרכים. רוח הגבורה של המכבים, אשר לא נשברו אל מול כל הקשיים, ניצחה אז, והיא תנצח גם היום את כל אויבינו. רוח המכבים לא ניתנת לשבירה. מה שהתחיל כשכול נורא אז, הפך לחג לדורות. אנחנו כבר רואים את השינויים במרחב, אולם המשימה עוד לא הושלמה. אנחנו בטוחים, אבל: רוח המכבים תנצח גם הפעם.
ולהצעת החוק. בהצעה הזאת אנחנו לא רק מצדיעים לדור המכבים החדש, אנחנו גם מחוקקים למענם. הגיעה העת שמדינת ישראל תיתן העדפה מתקנת לאלה שבזכותם המדינה קיימת, הן בקבלה ללימודים, הן בקבלה לסגל האקדמי, הן בטריבונלים מוסדרים, שייתנו מענה לזכויותיהם אם הן נפגעות. אני מודה לכל מי שמסייע בדחיפה, ובראש וראשונה לתנועת המילואימניקים דור הניצחון. אני מודה לחברתי חברת הכנסת קטי שטרית, שמקדמת הצעה דומה ופועלת ללא לאות למען חיילי המילואים. אני מודה גם לחברי הכנסת שהצטרפו, לשרון ניר, ליצחק קרויזר ולסגנית שר החוץ שרן השכל, שהייתה אז חברת כנסת.
מדינת ישראל חייבת להכיר, להוקיר ולתגמל את אלה שתרמו למען ביטחונה וחוסנה החברתי; אלה שלובשים מדים, שעומדים על משמר המדינה. הצעת החוק הזאת היא לא רק צעד לכיוון שוויון, היא גם אמירה ערכית ברורה – מי שתורם צריך לקבל. בדיוק כפי שאנחנו יודעים להפעיל מנגנוני העדפה מתקנת בתחומים אחרים, כך גם כאן. הגיע הזמן להעדיף את משרתי המדינה בתחומי ההשכלה הגבוהה.
במסגרת הצעת החוק אנחנו מבקשים לתקן שני עיוותים מרכזיים. ראשית, השוואת תנאי העדפה מתקנת בקבלה למוסדות להשכלה גבוה ובאיוש משרות של סגל אקדמי. לא ייתכן שמי שמקריב את זמנו ועתידו לטובת הגנת המדינה לא יזכה להכרה ולהעדפה במוסדות שבהם הוא שואף ללמוד ולעבוד. שנית, חיזוק נציבות תלונות הסטודנטים, כדי שזו תהיה כתובת אמיתית וממשית לכל סטודנט שזכויותיו נרמסות, ובמיוחד משרתי המילואים, אשר מוצאים עצמם לעיתים קרובות, לעיתים קרובות מדי, מול שערים נעולים. הצעת החוק הזאת לא באה לייצר הפרדה אלא לאזן. היא מכירה בכך ששוויון הוא לא רק חלוקה זהה לכולם, אלא גם הבנה שצריך לתגמל את מי שנותן יותר. זה חוק שמעודד גיוס לצבא ולשירות מילואים מתוך הכרה ברורה שהמאמץ הזה זוכה להוקרה אמיתית.
חבריי, היום אנחנו נדרשים להחליט – להחליט להיות חברה שמתגמלת את אלו שנושאים בנטל; להחליט שמוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל לא יישארו מנותקים מהמציאות הלאומית אלא יהפכו לשותפים אמיתיים בקידום ערכים של תרומה, נתינה וצדק. פעולה זו אינה יחידה אלא מצטרפת לשורת פעולות של הממשלה בכלל, וגם שלי הקטן בפרט, למען מגיני העם והארץ. אני פועל כאן יחד עם חברים מהקואליציה וגם מהאופוזיציה למען חיילי המילואים גם במקומות אחרים, בעיקר בתחום ההנחות בקרקע באזורי העדיפות הלאומית באזורי הנגב והגליל. אני קורא לכם, חבריי חברי הכנסת, לתמוך בהצעת החוק הזאת. בואו נעמיד את הערכים במרכז, נתגמל את אלו שמקריבים למען כולנו ונבטיח עתיד טוב יותר לחברה הישראלית כולה ולדור הניצחון והתקומה בפרט. תודה רבה, חג חנוכה שמח.
589 מילים של אריאל קלנר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.