קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
לא. למה? למה? כמעט כל היוזמים פה.
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, ברשותכם, אתייחס לנושאים שנגעתם בהם וגם לאלה שלא נגעתם בהם, אבל נכנסים לכותרת הכללית של חזרת תושבי הצפון. אני רק מתנצל מראש בפני אלה שהיו בדיון השבוע בוועדת הפנים, כי למעשה, כמו שאתם מבינים, ביומיים האלה לא השתנה הרבה. אני לא אחדש למי שהיה שם בדיון, ושם פרסתי בהרחבה את היריעה, יותר ממה שאני אעשה כאן, כמובן, בדיון במליאה.
אבל בכל זאת, בכמה נקודות. קודם כול, דבר אחד חשוב מאוד לחדד. זה נכון שיש לא מעט תושבי הצפון שכבר עכשיו חוזרים לבתיהם, אבל מצד שני, לא הצבא ולא הקבינט המדיני-ביטחוני ולא הממשלה קראו לתושבים לחזור, כי אנחנו נמצאים בתקופה מאוד רגישה מבחינה ביטחונית. יש כרגע רק צעדים ראשונים שעושה ההסכם להפסקת האש. חיזבאללה מנסה אותנו בכל יום בערך כדי לבדוק את הגבולות.
לא. יש מקומות שבהם הצבא עוד לא מאפשר לחזור, בוודאי אלה שנמצאים בקו הגבול. אתה מכיר את המגבלות, חבר הכנסת שוסטר – כמו שהיו בדרום. עד היום בדרום יש יישובים שמנועים מחזרה מסיבה ביטחונית או מסיבה שיקומית. בוודאי שאותו הדבר יהיה גם בצפון, ואני מניח שגם שם אולי לא יהיו יישובים, בעזרת השם, שיהיו מנועים מסיבה ביטחונית, אבל בטח יהיו יישובים שעד שלב מסוים יהיו מנועים מסיבה שיקומית. יש יישובים קדמיים שנפגעו מאוד ובאחוזים מאוד מאוד גבוהים, וייקח יותר זמן להכשיר אותם לחזרה.
קודם כול, התנאי הבסיסי לחזרה של תושבי הצפון הוא שהצבא ומערכת הביטחון יגידו: אנחנו, מבחינתנו, לוקחים אחריות וקוראים לתושבים לחזור. כמובן, זה יתוקף על ידי הדרג המדיני, אני מניח, על ידי הקבינט המדיני-ביטחוני או הממשלה או ראש הממשלה. זה עוד לא קרה. אני לא אחליף פה את גורמי הביטחון ולא אנקוב בתאריך שבו זה יקרה. מההערכות שאני שמעתי, רוב הסיכויים שזה לא יקרה בחודשיים הראשונים ליישום ההסכם – אותם חודשיים של תקופת המעבר, שבהם גם צה"ל צריך לצאת מדרום לבנון.
אותם 60 יום שאני מדבר עליהם. יכול להיות שמערכת הביטחון תגיע למסקנות שאפשר – – –
לא, לא, אלה ה-60 יום. החודשיים האלה הם ה-60 יום שמראש הוגדרו בהסכם כאיזושהי תקופת מעבר זמנית. זה קודם כול תנאי בסיסי לתהליך הזה של החזרה. זה לא אומר – ואני חושב שאתם צודקים, כל אחד מחברי הכנסת ששם על זה את הדגש – שהמדינה לא צריכה להתחיל להיערך כבר עכשיו במסגרת החודשיים האלה, כי ברגע שיגידו שאפשר לחזור, יש פעולות שצריכות להיות כבר מאחורינו.
ועכשיו אתייחס לפעולות האלה בקצרה, מה צריך לעשות ומה אמור להיעשות. קודם כול, דבר ראשון – הכשרה מבחינה פיזית-תשתיתית של אותם יישובים שאליהם תתאפשר החזרה. למה הכוונה? תיקון מבני ציבור, ובראשם מוסדות חינוך ומבני ציבור אחרים; תיקון כבישים; תשתיות; דברים שנפגעו; יש דברים שנפגעו – על ידי מס רכוש, וזה כמובן גם בתי תושבים וגם רכוש ציבורי. זה מתוקן באמצעות הכלים שיש למס רכוש. הוא יודע לעבוד מהר יחסית, ואלה תהליכים שכבר מתבצעים. יש דברים שנפגעו כתוצאה מפעילות צה"ל. גם כאן יש הסכם בין מס רכוש לצה"ל על כך שמס רכוש הוא זה שמפצה גם את התושבים וגם את מוסדות הציבור ואחר כך מתחשבן עם צה"ל, כדי לא לשלוח את האזרח לפינג-פונג כזה בין שתי הרשויות.
ישנם דברים שצה"ל יתקן כתוצאה משהות החיילים. הוא לוקח את זה על עצמו. יש מינהלת בתוך אגף התכנון של צה"ל שפועלת היום, ומאותם יישובים שצה"ל כבר יכול להוציא את החיילים, יש סוג של פעולה כזאת, סוג של הזדכות על יישוב שצה"ל עושה, עם כל מיני פעולות של תיקונים ושיפוצים קלים.
כל זה כנראה לא יספיק, כי ישנם דברים שהם לא מס רכוש – לא בצד של חיזבאללה ולא בצד של פעילות צה"ל – ועדיין הם תוצאה של המלחמה, למשל כל מיני נזקים קלים מעצם השהות של החיילים במבנה; למשל תוצאה של עזובה של מבנה. זה נכון לבתים פרטיים וזה נכון גם למבני ציבור. מבנה שלא נכנסו אליו שנה, נכנסו אליו מכרסמים, היו שם בעיות ביוב, היו שם בעיות של נזקי צנרת. אלה דברים שהחוק של מס רכוש לא נותן להם פתרון, ואלה דברים שהמדינה רוצה להיכנס ולהביא פתרון, למרות שהיא לא חייבת מבחינת החוק היבש.
אני חושב שזה לא נכון לצפות מהרשויות המקומיות לעמוד לבד במעמסה הזאת. כרגע אנחנו בשיח עם ראשי רשויות המפונות, ומכינים החלטת ממשלה שאמורה לתת להם כלים להתמודד עם נזקים מהסוג הזה. אני מאוד רוצה לעשות את זה עוד בתקציב 2024.
חברת הכנסת נעמה לזימי, אמרת שאין כסף בתקציב – זה לא מדויק.
לא, אני אתן לך תמונה מדויקת מה יש. קודם כול, יש החלטה על מיליארד שקל, קצת יותר ממיליארד שקל, בשנת 2024. חלקה הלא-קטן, לצערי – – –
לא, היא ישנה. זו החלטת ממשלה ממאי 2024, היא כבר מתוקצבת במסגרת תיקונים קודמים לתקציב 2024. היא לא הייתה כמובן בתקציב הדו-שנתי המקורי, אבל היא כבר מזמן תוקצבה, ויש שם לא מעט סעיפים שפשוט לא ינוצלו במהלך שנת 2024. לכן המהלך שאני יוזם כרגע, בעצה אחת עם ראשי הרשויות, זה לקחת את יתרות התקציב האלה ולעשות הסטה לטובת השיקום הפיזי של מבני ציבור ברשויות כדי להיערך לחזרת המפונים. אני מקווה מאוד שהחלטת הממשלה הזאת תעבור בקרוב. בדיוק בשעה הזאת היה צריך להיות דיון אצלי, יחד עם אגף התקציבים, על הנושא הזה. ברגע שאסיים לענות, אני הולך לדיון הזה, ואני מקווה שמשם אנחנו נצא לדרך עם הסיפור הזה של ההסטה. זה השלב הראשון של ההכשרה הפיזית של התשתיות והמבנים.
השלב השני זה היערכות חינוכית. יש כרגע תוכנית של משרד החינוך שבנויה על סמך עיקרון שבעיניי הוא מאוד מאוד נכון, שכל מוסד שהיה פעיל בהיקפים שהוא היה פעיל לפני 7 באוקטובר, יאפשרו לו לפעול גם במחצית השנייה של שנת 2025, ברגע שתושבים יכולים לחזור, במחצית הראשונה של 2025 וגם בשנת הלימודים הבאה. זו הקפאת מצב, גם אם הכיתות יהיו לא תקניות. במילים אחרות, אם היה גן תקני שעבד, ועכשיו בגלל שהחזרה היא הדרגתית ולא כל התושבים יחזרו מייד וכו', יהיו חסרים ילדים לכיתה תקנית, הגן לא ייסגר, אלא יהיה תקציב נוסף שיאפשר למשרד החינוך להפעיל את הגן הזה, להפעיל את בית הספר הזה, באותו מספר של כיתות, כדי שהתושבים יוכלו להחזיר את הילדים למסגרות שאליהן התרגלו, גם אם מבחינת הכללים היבשים של משרד החינוך, במצב הרגיל היו מאחדים כיתות או סוגרים גנים או סוגרים בתי ספר.
העיקרון של הקפאת מצב לשנה וחצי לפחות, אני חושב שהוא מאוד חשוב מבחינה חינוכית. זה גם משדר אמונה בכך שבסוף היישובים יחזרו לגודלם ואפילו יתפתחו. זה שווה את ההשקעה של הכסף הזה, שהכיתות יהיו יותר קטנות ולא יעמדו בתקנים של משרד החינוך. גם זאת החלטה שיש לה כבר תוכנית קיימת, והיא אמורה כרגע לבוא לדיון עם ראשי רשויות בתחילת השבוע הבא. ברגע שנתכלל את המסקנות של הדיון הזה, אני מקווה להביא את זה יחד עם שר החינוך כהחלטת ממשלה מיוחדת, כדי שההיערכות בתחום החינוך תתחיל בלי לחכות לשאר הצעדים.
יש דיון על הסוגיה של המענק. יש כאן הרבה סוגיות לא פשוטות, כי המצב בצפון לא דומה למצב בדרום. לכאורה היה אפשר לקחת בהעתק-הדבק את המודל שהיה בדרום, ולא היא, כי למשל בדרום ברוב מוחלט של היישובים לא הייתה עזיבת בתים לתקופה כל כך ארוכה כמו שיש בצפון. אנשים לא היו בבית שנה, ויש נזקים שאני קורא להם נזקי עזובה. אף מס רכוש לא מפצה על זה, אבל כשאנשים לא בבית שנה, נכנסו מכרסמים, נסתם ביוב, נזקי צנרת, ואני כבר לא מדבר על גינות ודברים אחרים. אלה נזקים שייפלו על כל משפחה שחוזרת.
כשאנחנו בונים מודל של מענק חזרה, כמו שהיה בדרום, צריך לקחת את זה בחשבון שיש פערים בין הדרום לצפון. כמובן עדיין למדינה יהיה אינטרס להקדים את חזרת התושבים כמה שיותר מהר, ברגע שאפשר יהיה לעשות את זה מבחינה ביטחונית. מצד שני, המודל שנבנה, כמו גם בדרום, יצטרך להתחשב באלה שעד סוף שנת הלימודים, עד סוף יוני, ירצו להישאר במקומות איפה שהם נמצאים עכשיו ושכרו שם כבר דירות. נצטרך איזה מודל שיאפשר להם לעשות את זה; לאו דווקא אותו מודל שעובד היום, כי היום המודל של 100–200 הוא עובד ביתר. כולם יודעים שהוא מכסה לא רק עלויות של שכר דירה, אלא בפועל גם הרבה מעבר לזה. המודל הנדיב הזה, לא בטוח שיישאר בכל אותם חודשי המעבר.
יהיה איזה מענק שאנשים יחליטו אם הם מעדיפים לחזור מוקדם יותר ולקבל את המענק בכסף או שרוצים לקחת את הכסף הזה ולהמשיך את שהותם במקום שבו הם נמצאים. יש פה כמה סוגיות שקשורות במענק הזה. ברגע שיתקבלו החלטות, כמובן שנביא את זה כהחלטת ממשלה ונעדכן את הציבור. יש עוד זמן לזה, כי לדעתי ממילא תהליך החזרה לא יתחיל, כמו שאמרתי, לפני סוף ינואר. עד אז, אני בטוח שתעבור החלטת ממשלה רלוונטית שתסדיר גם את האירוע הזה.
אז אמרתי, אני חושב שהכיוון יהיה מענק מסוים, והבן אדם יחליט מה הוא רוצה לעשות איתו – אם הוא רוצה לחזור ולסיים באמצעות המענק הזה את ההתחייבות, או לצאת מההסכם בתוך שלושה חודשים וכו', או שהוא רוצה להמשיך להיות שם ובמסגרת המענק הזה לממן את שכר הדירה ולהמשיך לגור באותו מקום. עוד פעם, הדברים הם ראשוניים, אבל אני לא רואה שום פגם לחלוק עם הכנסת גם מחשבות לפני שהן התגבשו להחלטות מדויקות בסיוע של גורמי מקצוע.
יהיו עוד צעדים שהמדינה תצטרך לעשות, וזה כמובן סיוע לרשויות כדי להתמודד עם כל הבעיות של החוסן הנפשי, הרווחה, דברים תוספתיים בחינוך בלתי פורמלי; איזו מעטפת לאנשים שחוזרים כדי שירגישו את עצמם מייד במערכת שמקבלת אותם, עם הכלים הנדרשים ובסבר פנים יפות, ולא רק זורקת אותם למים ואומרת: תשחו. יהיו פה מבחנים משמעותיים בנושא של תעסוקה, כי לא מעט עסקים נסגרו או יצאו, ולהחזיר אותם יהיה לא פשוט. גם אלו סוגיות שנצטרך לתת עליהן את הדעת בתהליך החזרה, איך לעזור לאנשים לרכוש מחדש את האפשרויות להתפרנס, לתעסוקה.
ודבר אחרון, שהוא בעיניי הכי חשוב, והוא קשור לא רק ליישובים המפונים אלא לכל אזור הצפון, ובראשו קו העימות, זה קידום של האזור הזה קדימה. אי-אפשר – – –
אני מבין שאתם רוצים לדון בהצבעות על ההצעה לסדר-היום הרבה יותר מאשר בחזרה של תושבי הצפון, אבל אני בכל זאת אנקוט סדר עדיפויות אחר.
חבר הכנסת סובה, אני אגלה לך סוד: אם היינו נכנסים להצבעה הקודמת ומצביעים עם הקואליציה, האופוזיציה הייתה נופלת. בחרנו אחרת בגלל תוכן ההצבעה. אבל בסדר, אנחנו כבר לא דנים בסוגיה הזאת.
בסדר, זה לא סוד. לא הסתרנו את זה.
בכל זאת אני רוצה לסיים במשפט שבעיניי הוא הכי חשוב. כל הפרטים שהזכרתי עד עכשיו הם חשובים מאוד, ובלעדיהם לא תתבצע חזרה, אבל אם האירוע הזה יסתיים בכך שחזרנו ל-6 באוקטובר, גם אם נעשה את זה בדרך המיטבית האפשרית ובלי תקלות, לא עשינו כלום. אני חושב שהחלק הנוסף של התקציב, חברת הכנסת לזימי, הוא קיים. יש תקציב של 15 מיליארד שקל, והוא משוריין לנושא הזה של הצפון, הוא אושר.
מה זה איפה? הוא אושר בלילה של אישור התקציב בממשלה, כחלק מההחלטה על התקציב בחוק ההסדרים. זו תוכנית חמש-שנתית, ומתוך 15 מיליארד – – –
זה ביחד. תקציב חוק ההסדרים מאשרים בלילה של התקציב בממשלה. אחד מהסעיפים שאושרו שם, ההקצאה של 15 מיליארד שקל לתוכנית – – –
זה לא נכון. חברת הכנסת לזימי, אני מציע לך – – –
אגב, דיברתי על זה גם בוועדת הפנים. היה שם דיון רציני עם האוצר וכו', וכולם אישרו את הדברים. יש החלטת ממשלה שעברה בלילה של אישור התקציב וחוק ההסדרים. החלטת הממשלה הזאת החליטה על הקצאה של 15 מיליארד שקל לחמש שנים החל משנת 2025 לנושא הזה של שיקום ופיתוח הצפון. אגב, שימי לב: צפון, לא רק קו העימות. המסורת שבעל פה סביב ההחלטה הזאת, שכבר די מקובלת על כולם, שבערך 80% ילכו לטובת קו העימות ו-20% לטובת היישובים הנוספים, שמעבר לקו העימות.
יותר מזה, יש גם פחות או יותר הבנה כמה מתוך 15 מיליארד צריכים להינתן במסגרת השנה הראשונה. מדובר על סדר גודל של כ-4 מיליארד שקל – 3 מיליארד שקל במזומן ועוד מיליארד שקל בהרשאה. זה מה שהוקצה לשנת 2025 לטובת האירוע של 7 באוקטובר, וגם לתחילת ההליך של הפיתוח. זה מבחינת הכסף. האם זה כל הכסף שהייתי רוצה? לא. הייתי רוצה יותר. האם זה לא מעט כסף? זה בהחלט לא מעט כסף לטובת המשימה הזאת. אני מסיים במשפט אחרון. תפקידנו הוא שעיקרו של הכסף הזה, אחרי שיתבצע תהליך חשיבה ראשוני, יביא מנועי צמיחה משמעותיים לאזור הזה. למשל, אם אני מדבר על קריית שמונה, שצריכה לחזור – אם האירוע הזה נגמר ולא קמה אוניברסיטה בקריית שמונה, אז פספסנו, פספסנו בגדול, וזו רק דוגמה לפרויקט גדול שישנה את פני האזור הזה – אגב, לא רק של קריית שמונה, גם של מבואות חרמון, גליל עליון, כל האזור הזה.
אותו דבר נכון גם לגבי אזורים אחרים בקו העימות. למשל, הממשלה הייתה השבוע בנהריה וקיבלה שתי החלטות חשובות, אסטרטגיות, לנהריה: 1. החלטה על קידום חקיקה שתשאיר את הטבת המס גם אם נהריה תתקדם מעבר ל-85,000 תושבים. זה קריטי, בלי זה נהריה הייתה נעצרת ולא הייתה מתפתחת; 2. קידום פרויקט מעגנה, שמבחינת התפיסה הכללית, הכלכלית, התיירותית ועוד, נהריה רואה בו את אחד מהמנופים המשמעותיים, נוסף לעוד מנופים שאנחנו מדברים עליהם. אפשר להביא עוד דוגמאות ממקומות ומאזורים אחרים.
חייבים שהתוכנית החמש-שנתית תכלול כמה שיותר פרויקטים מהסוג הזה, ולא רק לחלק כסף במנות קטנות לכולם וכולם יהיו מרוצים אבל לא יקרו פרויקטים משני מציאות בצפון. אני חושב שהנכון הוא ללכת בדרך הזאת, וזאת תהיה החלטת ממשלה שתבוא לאישור במהלך שנת 2025, והיא תיתן מענה לכל הנושא של הצמיחה. עד כאן. תודה רבה.
חבר הכנסת בליאק, הופעתי בנושא הזה בוועדת הפנים בצורה מסודרת השבוע.
כמי שהיה הרבה שנים חבר כנסת, מכבד את הכנסת. מזמינים אותי בצורה מכובדת – אני מגיע ופורס את גרסתי.
אם כממשלה תזמינו אותי, אני אבוא ואתן סקירה מסודרת, כמו שאני תמיד עושה כשאני מוזמן לוועדות הכנסת. תודה רבה.
2,171 מילים של זאב אלקין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.