קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אזרחי ישראל, ובעיקר אתם, מפקדים וחיילים גיבורים חברי ברית חיילי האצ"ל, בוגרי תחנות המשטרה הבריטית, בוגרי ליל הרכבות, בוגרי משרדי הבולשת, שדות התעופה, משטרת רמת גן, מלון המלך דוד, כמובן בוגרי כלא עכו, והעיקר – בהקשר שאנחנו מציינים היום בכנסת, כפי שציינו, ועכשיו במליאת הכנסת – בוגרי המרד; בוגרי אותו יום קדוש, ז' בשבט תש"ד, 1 בפברואר 1944, היום שבו מנחם בגין הכריע בדרכו של מי שהוא כינה אותו מורו ורבו, אכן מורנו המופלא זאב ז'בוטינסקי, היום שבו הוא הכריע למען ריבונות מלאה וחופשית – לא אוטונומיה בחסות בריטית, חברותיי וחבריי לכנסת, לא קהילה באישור הפריץ, לא הרעיונות שהשמיע ראש ממשלתנו הראשון דוד בן-גוריון בוועדת פיל – ריבונות מלאה, עצמאות מלאה של עם חופשי בארצנו.
זאת הייתה התביעה היסודית, הראשונית, של מייסד התנועה הציונית בנימין זאב הרצל. זאת הייתה התביעה של ז'בוטינסקי, שבגללה הוא פרש מההסתדרות הציונית בשנות השלושים, וזאת הייתה התביעה הפנימית של מנחם בגין באותה הכרזת מרד, הכרזה שנעשתה אחרי הרבה מאוד שנים של הבלגה, הרבה מאוד שנים של שיתוף פעולה, או תקופה ארוכה של שיתוף פעולה – בגלל המלחמה – עם השלטון הבריטי. למרות כל שיתופי הפעולה של השלטון הבריטי עם האויבים שלנו, למרות כל העלמת העין מכל קיני הטרור של חאג' אמין אל-חוסייני, שאותו הם מינו בכסילותם למופתי של ירושלים, למרות שהאימפריה הבריטית בגדה בצורה הכי גסה במנדט שניתן לה בסן רמו, מעלה בהצהרת בלפור – למרות כל אלו, האצ"ל הבליג עד אותו יום, עד 1 בפברואר 1944, כשמנחם בגין הבין שאם אנחנו לא נתבע את ריבונותנו, את עצמאותנו, לא נוכל לקיים פה את חיינו הלאומיים במולדת שלנו.
אני רוצה לציין, אדוני היושב-ראש, שלושה מעקרונות המרד, אני חושב, כמו ההמנון של בית"ר – ששמתי לב שאתה שר אותו בעל פה וגם, כמוזיקאי מחונן, ללא זיוף – ששרנו כאן לפני שעה: בית"ר, הדר ותגר.
בית"ר, כיוון שבית"ר הנלכָּדה – כמו בהמנון – כמו יודפת ומסדה, הן מייצגות את הזכות ההיסטורית שלנו כאן, הזכות התנ"כית, את יסוד הצדק של הרעיון הלאומי שלנו. ז'בוטינסקי הגדיר אותו כרעיון הכי צודק מהתנועות הלאומיות, הרעיון הכי צודק. הרעיון הלאומי של התנועה הציונית, זה הצדק שבלעדיו כל כוח יתפוגג – שאי-אפשר להשתמש בכוח. כמו שאמר מנחם בגין: אנחנו כאן קודם כול בכוח הזכות, ולא בזכות הכוח. ולכן, הדבר הראשון זאת הזכות ההיסטורית, התנ"כית. וכמה היא חסרה היום. אני אומר כבר עכשיו את מה שרציתי לסיים בו: כמה ביום הזה, ציון 80 שנה להכרזת המרד של בגין, כמה היא חשובה היום. כמה התביעה הזאת לריבונות מלאה, לא לקהילה, לא לאוטונומיה – ואני אומר את זה כמי שמשתתף בישיבות הוועדה והרבה פעמים מרגיש שיש לנו יותר ניסיון בגלות מאשר במדינה, וזה עדיין בעוכרינו. אנחנו לא מתנהגים כמו מדינה ריבונית באופן מלא, והדבר הראשון שעליו נשענת מדינה ריבונית זה על הזכות ועל הצדק. וכשאנחנו לא תובעים את הצדק, כשהנציגים שלנו עומדים בהאג ולא אומרים קודם כול: עזה היא מולדתנו; קודם כול – אפשר לדבר אחר כך, רוצים לעשות משהו אחד, משהו אחר – קודם כול את תביעת הצדק, לומר קודם כול: אנחנו הצודקים. אחרת, באים אלינו אנשים ואומרים לנו: תראה, בסדר, רצחו, טבחו, אבל יש שני צדדים. הצדק נמצא בצד אחד. האמת היא אחת ולא שתיים, ולכן זה היסוד הראשון.
From the river to the sea Israel will be free.
בזכות הזאת, התנ"כית, לא הייתה שום שאלה, לא מהגבולות התנ"כיים, מאיר, לא מהגבולות התנ"כיים.
ואם אתה רוצה להזכיר את המורה של האצ"ל, זה ז'בוטינסקי, אז אתה יכול כבר ללכת לא רק לגדה המערבית אלא לשתי הגדות של הירדן – –
– – שכמו שאתה יודע, זו שלנו זו גם כן. הגבול הבין-לאומי תמיד היה, תמיד היה עד רפיח. תמיד, תמיד עד רפיח.
כן. אז אני אומר, מעבר לזכות ולצדק – –
– – ככה גם להדר, לכבוד הלאומי, וככה גם לתגר. לתגר, כלומר אנחנו פה בכוח הזכות, אדוני היושב-ראש, אבל אם לזכות לא יהיה כוח, אם לצדק לא יהיה כוח, הוא יירמס. ולכן, ברוך השם, כשיש לנו מדינה ריבונית, כשיש לנו כלים של מדינה ריבונית, אנחנו צריכים לממש אותם כדי לבטא, כדי לממש באופן מלא את ריבונותנו.
עמד פה ראש הממשלה – אני מסיים בזה, ברשותך – עמד פה ראש הממשלה אתמול וסיפר מעל הבמה שמתקשר אליו נשיא ארצות הברית ואומר לו: You are alone, הוא אומר לו: אם תיכנס לרפיח, You are alone, ואומר לו ראש הממשלה: So we will do it alone, אנחנו נעשה את זה לבד; אחרי יומיים הגיע מזכיר המדינה בלינקן, ואני זוכר את זה בזמן אמת, הוא נשלח כאילו לוודא שהנשיא ביידן אמר את הדברים בצורה ברורה, ונותן רשימה של האמברגו האמריקני, וראש הממשלה נתניהו אומר לו: אז אנחנו נילחם בציפורניים.
אני חושב שזה אחד הרגעים, לפחות במלחמה הזאת – שיש לי הרבה ביקורת עליה ואפשר להילחם בה ביתר תגר – אבל העמדה הזאת של ראש הממשלה מבטאת, מהדהדת גם את הדרישה הזאת לריבונות. כפי שהוא אמר בקבינט – מישהו אמר לו: אנחנו תלויים בחימושים בארצות הברית. ענה לו ראש הממשלה: החימוש הכי חשוב שלנו זה היכולת שלנו לפעול באופן עצמאי.
אם יש משהו ביום הזה שבו אנחנו מציינים את 80 שנה למרד – זה לחזור על הדברים המובנים מאליהם: בית"ר והדר ותגר. תודה רבה.
830 מילים של עמית הלוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.