מחדל הנגישות בתחבורה הציבורית: פגיעה בזכויותיהם של אנשים עם מוגבלות

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

חמד עמאר, (אומר בערבית: אתה תדבר ואני אשמע.) זה בסדר, אני לא נבהלתי מזה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדיי חברי הכנסת – – –

(אומר ביידיש: אתה תדבר ואני אשמע,) זה בערך התרגום. קודם כול אתם צודקים, בהצעה לסדר-היום הדחופה יש מקום, נכון, ויש קושי גדול מאוד לנכים מרותקים לכיסא גלגלים באוטובוסים נגישים. ואנחנו מציינים – כפי שאתם אמרתם, מדובר על אוטובוסים בין-עירוניים. באוטובוסים עירוניים יש את המענים שיש היום, וגם אם לפי הדוח יש ליקויים, צריך לתקן אותם, אבל יש מסלול שאמור לתת מענה, והוא נותן מענה באופן יחסית טוב.

כפי שאתה ציינת, חבר הכנסת ד"ר אחמד טיבי, יש שני סוגים של מוגבלות: יש מוגבלות חושית, שזה הנושא של שמיעה וראייה, חירשות – לזה יש אמצעים אחרים שצריכים לתת את המענים; המוגבלת האחרת היא מוגבלות פיזית, ששם הרבה יותר קשה. כשאנחנו מדברים על אוטובוסים נגישים בין-עירוניים, מדברים על אוטובוסים ותחנות וכל מה שצריך מסביב לזה, בצורה היקפית הרבה יותר גדולה – עם מעלון חשמלי, עם כל מה שכרוך באוטובוסים האלה.

החוק היום לא מחייב לתת נגישות פיזית בתחבורה ציבורית בין-עירונית, הוא נותן כמובן בחושית. וזה גורם – כולנו יודעים, כשאין חוק גם אין תקציב, וזה נדחק הצידה לדברים אחרים. זה דבר שהוא באמת לא נכון, הוא פוגע. אני מכיר מקרוב נכים שצריכים לצאת – – –

זו עלות תקציבית, ולא נתנו לך להעלות את זה. כמובן שאנחנו כולנו רוצים, אבל אני כבר מתייחס.

אני מכיר את זה מקרוב. אתה דיברת על תחבורה ציבורית מחוץ לעיר, גם בפריפריה. יש לי מה להגיד לך – אני לאחרונה, עכשיו, בדיוני התקציב, דיברתי עם אנשי האוצר. הוא אומר: אני לא חושב – שרק אוכלוסיות חזקות ילכו לפריפריה; אוכלוסיות חלשות – אני לא חושב שהן צריכות להגיע לפריפריה, אין להן שם מקומות עבודה. זו התפיסה היום של האוצר, מה שאתה עוד מחזק. לכן הוא גם לא חושב שצריך תחבורה ציבורית. אתה צודק שיש קשר בין דיור לתחבורה ציבורית. דיור ותחבורה ציבורית זה הולך ביחד, מכיוון שבפריפריה זה על פי רוב אנשים שזקוקים לתחבורה ציבורית, ואם אין תחבורה ציבורית, אי-אפשר באמת לפתח יישוב ולהחזיק מעמד ביישוב, עם כל מה שצריך מסביב לזה.

על אף הדבר הזה, שאין חקיקה, יש פיילוט שמשרד התחבורה עושה לאחר מחקר ולאחר ההתאמות שצריך, כדי להגדיל ולהנגיש יותר ויותר תחבורה ציבורית לנכים, וכפי שאני ציינתי, אני מכיר מקרוב מישהו נכה שגר לא רחוק ממני. כשהוא צריך לצאת לשבת להורים שלו עם שני ילדיו זה כרוך בהוצאה של 2,000 שקל. אדוני היושב-ראש, 2,000 שקל עולה לו כדי לנסוע באזור נחל שורק, לא מעבר לזה. צריך טנדר שמכניס את הכיסא, שיכול להעלות כיסא גלגלים – זה כלי תחבורה יקר, זה לא כל כלי תחבורה. זה מרחק לא גדול של 40 דקות, 45 דקות, ואלה העלויות, ובאמת זה פוגע בהם מכל הבחינות.

אני רק אציג בפניכם, חברי הכנסת, את התוכנית, מעבר לפיילוט הרחב שאנשי משרד התחבורה עשו, פיילוט שהוא עכשיו כבר יישומי. אנחנו מדברים על כך שבאופן ישים יש כבר עשרות אוטובוסים בין-עירוניים, חבר הכנסת רוט, שמונגשים פיזית עבור אנשים המתניידים בכיסא גלגלים. ב-25 בנובמבר – אנחנו מדברים ממש על עוד כמה ימים, בעוד 10–11 ימים – יתווספו עוד 35 אוטובוסים ב-16 קווים נוספים, באוטובוסים בין-עירוניים. דהיינו, אנחנו נהיה ממש עכשיו, עד סוף השנה הזאת, בהיקפים של קרוב ל-40 קווים, 40 קווים, שיהיו מונגשים, ובסך הכול למעלה מ-100 אוטובוסים – יותר נכון 110 אוטובוסים, זה לפי הנתונים שנאמרו לי – שהם אוטובוסים נגישים.

אני חושב שזאת בשורה. אני רק יכול להגיד לכם שכשאני הייתי בסיבוב הקודם סגן שרת התחבורה לא היה אפילו אוטובוס אחד. אז התחילו עם הפיילוט. ואני אומר, בכמה שנים כבר רואים שינוי. כמובן שאלה לא שינויים בהיקפים גדולים. אני חושב שהפיילוט הזה, שזה בהיקפים האלה, יכול להביא אותנו – כמובן, בכפוף לאישורי תקציב – לכך שנוכל להנגיש עוד עשרות קווי אוטובוסים עם עשרות אוטובוסים.

עוד משהו אחד. המשרד מקדם הטמעת אוטובוס מסוג פרברי בקווים אזוריים, שזה לא בין-עירוני וזה לא עירוני. מרכב האוטובוס נמוך, הרצפה לרבות רמפה נפתחת לטובת אנשים המתניידים בכיסאות גלגלים. זאת ועוד – אני באמת חושב שזה נכון להנגיש כמה שיותר קווי אוטובוס וממילא להגדיל את צי האוטובוסים, שנוכל להרבות ולהוסיף לקווים הבין-עירוניים עוד ועוד אוטובוסים מעבר למה שקיים היום, שזה קרוב ל-40 קווים ולמעלה מ-100 אוטובוסים. תודה רבה.