חברי חבריי הכנסת, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החוק שלפנינו, הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 30) (פיצויים שהטיל בית משפט צבאי), התשפ"ד–2024 – בעצם אנחנו מדברים על המצב כיום, שלפיו חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות מסמיך את המרכז לגבות אגרות והוצאות לנפגעי העבירה שהוטלו על נאשם שהורשע בבית המשפט בישראל, אבל אינו מסמיך את המרכז לגבות תשלומים כאשר מקורם בפסקי דין של בתי משפט צבאיים. כמו כן, בהתאם לסעיף 3א וכו' וכו', מהאמור עולה כי המרכז נדרש לשלם למשל פיצויים לנפגעי עבירה. טוב, לא אלאה אתכם, אבל המצב הוא כדלקמן.
כן, אני יודע. כדלקמן, כדלהלן.
המצב הוא כזה, אני אסביר. המצב הוא כזה: כשנאשם מורשע בבית דין צבאי, מדובר לצורך העניין בטרוריסט, אי-אפשר להטיל עליו עיצום כספי, וגם אם הוטל עליו קנס כספי, אי-אפשר לגבות את זה. השופט בנישו קובע בפסק דין שנתן: אין מנגנון לגביית הפיצויים. כל ההתעסקות בסכום הפיצוי הראוי היא אחיזת עיניים אם ממילא הנאשם לא מתכוון לשלם ולו שקל אחד, ורשויות האזור לא מתכוונות לגבות אפילו חלקיק מן הפיצוי. ספק אם יש טעם שנתעמק וכו' בקביעת פיצויים עונשיים. הוא ממליץ: הצעתנו היא, על כן, לשקול לתקן את סעיף 1 לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות כך שיכלול גם פסקי דין הניתנים בבתי משפט צבאיים באזור. באופן זה מנגנון גביית הפיצויים הקבוע בחוק יחול באופן שוויוני גם על נפגעי העבירה.
זה אומר דבר כזה. זה אומר דבר כזה – אני אסביר, ברשותכם.
טלי, תני לי. טלי, תני לי.
טלי, תני לי, נעשה את זה קצר ולעניין.
נעשה את זה קצר ולעניין. זה אומר שכשערבי תושב יהודה ושומרון מקבל קנס תעבורה, לצורך ההמחשה, הוא יכול לקמט את הקנס ולזרוק אותו בפניו של השוטר. יהודי – החוק חל עליו, כמובן. החוק הישראלי, החוק הולך אחרי הגוף. נוצרות בשטח שתי נורמות – אני מקווה שתתמוך בחוק כשאתה שומע את זה – נורמה אחת ליהודים ונורמה אחת לערבים תושבי האזור. זה יוצר התנגשות כשנהגים כאלה נוסעים ב-200 קמ"ש ונהגים אחרים נוסעים ב-90 קמ"ש. את זה באנו לתקן. אני מבקש מכם לתמוך בחוק.
אני אוסיף רק שתי מילים, ברשותכם. אני שמעתי ממרכזת האופוזיציה שמדובר כביכול – ככה האופוזיציה סבורה – בהחלת ריבונות או ריבונות זוחלת על יהודה ושומרון. אז קודם כול, ריבונות זה דבר מבורך ואנחנו מקווים שיקרה במהרה, אולי בשנים הקרובות. אבל צריך להבין דבר אחד, ואני רוצה לשים את זה בפניכם. קחו את זה, תחשבו על זה, ותבינו את המציאות, בוודאי אחרי 7 באוקטובר.
אני מבקש את ההקשבה שלך, חבר הכנסת. אנחנו חיים במציאות שבה על פי הסכמי אוסלו, 60% מהשטח הוא שטח C, אבל בבקעת הירדן 45%, ובגב ההר 15%. זה יוצר נקיקים ותעלות שבהם גרים היהודים מוקפים מכל עבר באויב פלסטיני. צריך להבין, האויב הפלסטיני בונה על היישובים היהודיים, חונק אותם, שולל שליטה אפקטיבית במרחב.
על פי דוח של משרד המודיעין שיצא ביוני 2021, הרשות הפלסטינית מחברת את שטחי A ו-B אחד לשני, ומנסה ליצור טריטוריה אחת בעלת רוב ערבי שמתחברת לאזורים בעלי רוב ערבי במדינת ישראל; זה אומר בגליל, במשולש, עם הפזורה הבדואית בנגב. במילים אחרות, הרשות הפלסטינית עושה הכול כדי לבנות מדינה פלסטינית בלב מדינת ישראל דה פקטו, גם אם אין לה דגל והמנון; יש לה, אבל גם אם אין לה הכרה מדינית, יש מדינה דה פקטו, וזה יושב על כל ריכוז האוכלוסייה – לא רק על ההתיישבות ביהודה ושומרון – על כל ריכוז האוכלוסייה במרכז הארץ, על הבטן הרכה של מדינת ישראל.
אם אנחנו רוצים למנוע את מה שקרה ב-7 באוקטובר, אנחנו צריכים להשיג שליטה אפקטיבית במרחב, לבטל את הסכמי אוסלו ולהחיל ריבונות על השטח כולו. עד שזה קורה, אני מבקש מכם לתמוך בחוק. תודה רבה.
חוזר על בקשתי לתמוך בחוק. תודה.
581 מילים של אביחי אברהם בוארון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.