המשך המלחמה והשלכותיה ההרסניות על הציבור לרבות הציבור הערבי

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת היא, חבר הכנסת כהן, לא עליתי לדוכן הזה כמה חודשים, הכנסת הייתה בפגרה, וכשחזרנו שאלתי את עצמי במה להתחיל. אני אפילו כבר לא יודע במה להתחיל ובמה לסיים ומה עברנו רק בחודשיים וחצי האחרונים. אז קודם כול, בואו נתחיל עם לפיד. אני שומע את מר לפיד פה מדבר על חוקי ההשתמטות. הרי הבן אדם עצמו לא שירת בצה"ל, זה מדהים אותי – – –

אמרתי, לא לקרקר. אני לא מפריע, אני מבקש לא לקרקר.

לא לקרקר.

הבן אדם, דרך אגב, באופן מעשי לא שירת בצה"ל.

הוא בעצם היה כתב במחנה – – –

את האמת אתם יודעים. הוא דיבר על לוחמים, הוא דיבר – טיל עבר לידו. הבן אדם בעצם למד מקצוע בצה"ל. אבא שלו סידר לו עבודה ככתב, ובמקום לשלם לצה"ל על הקורס, אז הוא בא חינם ועוד קיבל משכורת.

זה בן אדם שאני לא מעלה על דעתי שלפני 20 שנה היה יכול להיות חבר כנסת. הבן אדם הזה עולה כאן לדוכן – –

– – והוא מדבר על החרדים, הוא מדבר על המשתמטים. הוא המשתמט הגדול ביותר שהיה.

ועוד הבן אדם נוסע לי באוטו על חשבון מדינת ישראל – – –

זה מה שהורג אותי. את האמת אתם יודעים. איך אמרתי? כשהוא עולה לכאן – – –

יש ביקורת, יש ביקורת – – –

מאיר, אני אענה לך. כשאנחנו מקימים את צה"ל אנחנו מדברים בעיקר על לוחמים. לא הקמנו את צה"ל כדי להקים את עיתון במחנה. אנחנו רוצים לוחמים. ודרך אגב, אני, בגיל שלי מי שלא היה לוחם היה מתבייש לספר, לבוא לשכונה, אבל הבן אדם הזה ישב בתל אביב, שתה בירות כל היום – – –

וחוזר, דרך אגב, ועולה לכאן יום-יום ומטיף?

אתה יודע, אני צובט את עצמי כדי להאמין שזה אמיתי. אני לא מאמין. אני גם לא מאמין איך בוחרים את הבן אדם הזה – כמה הזוי במדינת ישראל. אז לכן אני אומר לך, מר לפיד, מציע לך: אתה, אל תדבר על הסוגיה הזאת. אתה – לא. יש אנשים אחרים. אתה לא – – –

עברת קורס על חשבון צה"ל והפכת להיות כתב אחרי זה, במקום לשלם לצה"ל. אתה בעצם קיבלת עוד משכורת. היו הרבה אנשים שהיו חולמים לעשות את השירות הזה ועוד לשלם לצבא משכורת על זה. אבל כמובן יש אנשים שמגיעים לשם בגלל שיש אנשים אחרים שמרימים טלפון ויש כאלה שלא. אז כך זה עובד. אתה היית ג'ובניק – – –

ג'ובניק.

וג'ובניק, אל תעלה ותטיף על לוחמי צה"ל. אתה לא לחמת אף פעם.

אתה ידעת, דרך אגב – אתה, מבחינתך, M16 – – –

לא, הוא לא היה טכנאי בחיל האוויר. הוא גם לא היה בקטע של תומך הלחימה. הוא ישב בבית כל יום. היה יוצא בשעה 10:00 חוזר ב-11:00.

אוכל את השניצלים שאימא שלו הכינה לו. אתם לא מתביישים?

זה ראש המפלגה שלכם? ועוד אתם עולים לפה ומדברים לי על החרדים.

בושה וכלימה.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לעבור ברשותך לנושא אחר. אמרתי, אני כבר לא יודע במה נתחיל ובמה נגמור.

מבחינתך, בוודאי. סימון, תשמע קצת דברי טעם, קצת דברי אמת. אני יודע שאתם מתפוצצים בגלל שאתם יודעים מה האמת.

דרך אגב, אף אחד לא מתייחס סתם לשטויות. אנשים כועסים בגלל שאומרים להם דברי אמת, והם לא יודעים איך להתגונן מפני זה, אתה מבין?

אני לא כועס, דרך אגב, ואני רק אומר – – –

לכן אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס באמת לחבר טוב שלי שנפטר לפני שלושה שבועות. היה לי חבר טוב שקוראים לו משה סויסה, טפסר משה סויסה. טפסר משה סויסה היה 45 שנה בכיבוי. איך אמר עליו רב-טפסר שהספיד אותו? אלפי אנשים במדינת ישראל חייבים לו את חייהם. בן אדם עם אומץ, מוסר, ערכים, ואני לא רוצה להמשיך. לפני שלושה שבועות קברנו אותו בכאב עצום, ואני רוצה לספר לך את הסיפור.

אני רציתי למנות את משה סויסה למנכ"ל המשרד שלי. הוא מילא טפסים, ובאחת הרובריקות הוא לא רשם שהייתה לו עבירת משמעת לפני 30 שנה, אז היועצת המשפטית לממשלה וגיל לימון – אני פותח רדיו, אני שומע, אני המום – שלחו את זה ליאח"ה 433 לחקירת משטרה, וכך בעצם הם סיכלו את המינוי שלו. כמובן, אחרי שבועיים הבן אדם קיבל התקף לב מהצער, עשו לו ניתוח מעקפים. זה היה בן אדם בריא, חבל על הזמן. מי שהכיר את סויסה הבין על מה מדובר. הבן אדם גם חזק בגופו ובנפשו. לפני שלושה שבועות הוא החזיר את נשמתו לבורא, והכול מאותה מחלה. קרס כל גופו, מאותו סיפור של התקף לב.

זה גיל לימון, זו היועצת המשפטית לממשלה. גיל לימון רק לפני חודש כתב שהוא רימה בבית המשפט. טופס שלא מילא משה סויסה, הרובריקה – לא כתב שהייתה לו עבירת משמעת לפני 30 שנה. אני התקשרתי לראש להב לפני חצי שנה, ושאלתי אותו: הלו, מה קורה? הוא אמר לי: דודי, לא ידעתי שאתה רוצה לדבר איתי על זה. אמרתי לו: אז על מה אני רוצה לדבר איתך? איך קיבלת תלונה כזאת, אתה שפוט של גיל לימון ובהרב-מיארה? מה, אתה נכס פרטי שלהם? זה ראש להב במדינת ישראל. וכל הקשקשנים פה מגינים עליהם מבוקר עד לילה. יש להם צבא שלהם, משטרה שלהם.

אני מזועזע עד עכשיו, כל-כולי בוער. אתם חקרתם – מסכן, הרגתם את משה סויסה. על מה ולמה? גיבור ישראל. הייתם עושים את זה לסגלוביץ'? הרי יש לו, דרך אגב, חקירת משטרה והמלצת משטרה. סגרתם לו את התיק. הייתם עושים את זה למנדלבליט? הייתם עושים את זה בפרשת המימד החמישי? אבל דמנו הפקר. אתם רוצים לעצור כל אחד? מחר תעצרו מישהו שלא עבר במעבר חצייה גם עד תום ההליכים, למה? ככה, בגלל שהוא לא שייך לצד הנכון. לכן אני אומר לך, מר גיל לימון, יש לך תרומה נכבדה מאוד, אתה וגב' מיארה, בזה שמשה סויסה היום לא נמצא איתנו בין החיים.

עכשיו אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש – – –

היום היינו בדיון בממשלה. הממשלה רצתה היום – בעצם אנחנו רוצים כבר יותר מכמה חודשים – למנות נציב שירות מדינה על פי חוק. בא לנו גיל לימון – כמובן אותו צמד, גיל לימון וגב' מיארה, מחליטים על דעת עצמם שמה שהיה 76 שנה לא מתאים; משנים את הכללים, רוצים ועדת איתור. לא משנה, דרך אגב, שאנחנו רצינו לשנות את החוק על הבחירה לוועדת שופטים. זה לא. שם זה בסדר שעורכי הדין יושבים בוועדה, בוחרים שופטים שלמוחרת הם באים אליהם עם תיק של אזרחים, והוא מצדד בחברו כי הוא חייב לו, וקונס את פלוני-אלמוני או במעצר או בכסף. זה פשוט דבר שלא מתקבל על הדעת. זה – אין בעיה. אבל פתאום מר גיל לימון כותב שהמשרה של נציב שירות המדינה היא כל כך חשובה, הוא חלק משומרי הסף – דרך אגב, זה גם מילה שהם המציאו. אין לי מושג עד היום הזה מה זה שומר סף. כל פקיד במשרתו הוא שומר סף. לא, הם עליונים. אנחנו שומרי הסף וכל השאר לא. מי שאנחנו חושבים שמתאים לנו מכניסים אותו גם לרשימה של שומרי הסף, ואם לא, מוציאים אותו. יש החלטת ממשלה. הוא מחליט שלא מתאים לו.

רבותיי, אני ראיתי לא מזמן למעלה מ-50 הצעות והחלטות ממשלה. רק בשנה וחצי האחרונות יש מניעה משפטית, חבר הכנסת שוסטר. היא אומרת למפכ"ל: אתה לא פועל לפי הדין. הדין זה היא. מה זה הדין? עד היום הדין זה המשפט, מה שכתוב. היא הדין, היא הכול. היא קובעת את מזג האוויר, את – –

דקה, תנו לי. – – השעה והכול. תראה, פעם היועץ המשפטי, נניח, היה מייעץ נגד הממשלה, ולא היה אומר לחבר'ה: אין לכם סמכות. הוא היה אומר: חבר'ה, זה לא לפי הדין, נניח. ואז היו מגיעים לבג"ץ – הרי אתם יודעים, מפעילים את כל העמותות. הג'ינג'י, חבריו, אחרי חמש דקות בבג"ץ, ואז בג"ץ לפחות קובע. פה אין בג"ץ, אין שמג"ץ. זה היא הבג"ץ, היא הכול. היא קמה בבוקר, אם לא בא לה עליך, זה לא לפי הדין. למה? אני חושבת שזה ככה. את פקידה. את עוברת על החוקים, חוק-חוק. את עבריינית.

הרי כתוב. תקרא, הינה. חבר הכנסת שוסטר, אתה איש הגון, פתח את החוק.

אני מציע לך. הרי אני איש שומר חוק קלה כבחמורה, כמוך. פתח את החוק לגבי איך ממנים נציב שירות מדינה ותקרא. אם לא מתאים לך, תשנה את החוק. אבל תראה מה היא עשתה. דרך אגב, בקדנציה שלכם היא לא עשתה כלום. אתם החזרתם, עשיתם הסכם ימי, החזרתם אדמות מדינה, למי? לחיזבאללה. זה לא עבר אפילו בכנסת.

אתם מיניתם רמטכ"ל שבועיים לפני הבחירות – שום דבר, אף אחד לא שרק. אני, דרך אגב, רוצה למנות את יושב-ראש רשות החברות ומפרסם מכרז. דרך אגב, לא צריך ועדת איתור. תקרא את החוק, זה כתוב, זה בא לוועדת המינויים אצל נציב שירות המדינה, אבל להם החליטו שתהיה ועדת איתור.

אני אומר, בסדר. הגישו 25 מועמדים – הגישו יותר, והם העבירו 25 מועמדים. לאחד המועמדים שעברו, אדוני היושב-ראש, קוראים רועי כחלון. שלחו להם מכתב: אתם עברתם את תנאי הסף, יכולים להתקדם. אחרי יומיים הייתה כתבה בדה-מרקר שאני רוצה לבחור ברועי כחלון – אוהב אותו. רועי כחלון, תבינו, זה היה סגן בכיר ברשות החברות בקדנציה הקודמת. זה לא איזה מישהו שבא מהרחוב. אז הם קוראים לו, אומרים לו: שמע, קבל ביטול על המכתב. מצטערים, לא עברת את תנאי הסף. הוא אומר להם: מה זאת אומרת לא עברתי את תנאי הסף? לא עברת את תנאי הסף.

הבן אדם הגיש ערעור לבית המשפט. השופטת אומרת להם: חבר'ה, תנו לו את החומר להגיש ערעור. מגיש ערעור. מה אתה חושב שהיועצת המשפטית עושה, עם גיל לימון והיועץ המשפטי של הנציב? אומרים לו: לא קיבלנו את הערעור שלך. אז הוא פונה לבית הדין לעבודה. ההרכב נקבע אצל הנשיאה, והנשיאה כותבת – הוא הרי גם הגיש נגדי, כי אני השר הממונה. אני כותב עמוד שלם כתגובה – לא עמוד, כמה עמודים – מגיש את זה ביד שלי לבית המשפט. אני בא בבוקר ולא מאמין למה שאני רואה: עשרה פרקליטים, כולל פרקליטת המחוז, כמדומני – על מה מתווכחים עם השופטת? השר אמסלם לא קיבל מאיתנו אישור להגיש עמדה, ואנחנו מבקשים שתוציאי את זה מהתיק – המדינה מבקשת. אני מסתכל עליהם ואומר להם: חבר'ה, מי זה המדינה פה? אני המדינה. כשאתם מסתכלים עליי, תסתכלו על איצטדיון שבו 1.5 מיליון איש הצביעו בשבילי. אתם פקידים. מי זה המדינה?

אתה לא תאמין. אמרתי לשופטת: אני אגיד את מה שיש לי לומר. תבין למה הם באו – רק כדי שאני לא אוכל לטעון. הרי אני בא לבית המשפט וטוען את טענותיי. יש שופט. אם הוא שומע שאני אומר דברי הבל, הוא לא מתייחס. הם לא רוצים שאני ארחיב את היריעה. שר בממשלת ישראל, שזה בסמכותו, זאת הסמכות שלו, לא יכול לבוא לבית הדין לעבודה. תבין טוב: בסוף השופטת המליצה להם להכניס אותו לרשימה, ובסוף ועדת איתור בחרה בו. תבין טוב מה קרה לילד, בחור זהב, איש שהרוויח פי שניים בחוץ. הכפישו אותו שבעה חודשים, הוא הוציא מכיסו כמעט 180,000 שקלים. למה? גיל לימון לא אוהב את דוד אמסלם.

אני אומר לשופטת: תקשיבי טוב, גברתי, זה לא הוא, זה אני. הרי כשהבאתי את מיכל רוזנבלום אתם התנגדתם, ושבועיים אחרי הבחירות את אותה אישה אתם שמתם, שלא תגידו שהחלפנו.

תבינו את הצביעות שלכם. תבינו את הצביעות של המערכת. תבינו למה אנחנו חייבים להפוך את כל השיטה. יש כאן חגורת חנק של קבוצה אליטיסטית במדינת ישראל שמחזיקה את כל המדינה. הגיע הזמן – דרך אגב, אי-אפשר לשלוט. היום, דרך אגב, לא היה שר אחד שלא הלין על גיל לימון ועל היועצת המשפטית לממשלה, אחד. 50 החלטות? זה כמעט כל שבוע שתי החלטות. משהו מטורף פה. יש פה יועצת משפטית – היא רועצת משפטית, שכל תפקידה, דרך אגב, זה להפיל את הממשלה. היא וגיל לימון.

לכן, דרך אגב, כשמדבר איתי עכשיו המשתמט הסדרתי מר לפיד, הוא אומר: חוקי ההשתמטות. הרי על מה אנחנו מדברים? על חוק המעונות. הביאו למדינת ישראל חוק נפלא, שבא ואמר שאם רוצים לעודד אישה לצאת לעבודה, אנחנו נעזור לה במעונות. הם לא מדברים על הערבים.

אכפת להם מהחרדים – כל עוד החרדים לא יזחלו על הרצפה ויאכלו עשב, הם לא יירגעו.

לא משנה שהם נתנו 50 מיליארד למנסור עבאס. כולל זאת.

50 מיליארד שמתם. לא משנה שאתם בעצם – כשהבאתי את חוק הגיוס לערבים אתה, חבר הכנסת שוסטר, היית סגן שר. עלית לפה. אמרת לי: תגיד, דודי, אתה לא מתבייש, אתה רוצה לסכסך בין הערבים? אמרתי לך: למה? יש היום חיילים ערבים בצה"ל. מה, אתה טוען שהם בוגדים בבני עמם? זה מה שאמרת לי. הערבים, דרך אגב, הם כמו כל אזרח. ואם אכפת לכם האמת, הייתם אומרים: רבותיי, קודם כול שיגיע לצו גיוס ראשון. מתאים לצבא – אהלן וסהלן; אם לא, שיעשה שירות לאומי. המגזר הערבי משווע לעזרה. לא אמרתי לו שילך ויעשה שירות לאומי במתנ"ס בקריית שמונה, אבל אצלו בשכונה למה לא? שיעזור לילדים אצלו בשכונה.

דקה, אבל לא הבאתם את החוק הזה. הייתם בממשלה שנה וחצי – כלום. את חוק הגיוס לא הבאתם.

רק שנייה. לא הבנת. זה דבר שאפשר לסגור אותו בחודש הראשון. אבל זה רק מראה את הצביעות שלכם. רציתם להביא את חוק הגיוס, ופתאום בנט אמר לכם לא. רציתם להביא את החוק של הערבים, מנסור עבאס אמר לכם לא. אתם מעולם לא יכולתם להעביר אף חוק. אתכם, דרך אגב, לא עניין אתכם כלום חוץ מהשלטון, רק השלטון.

לכן, הצביעות, באמת – דרך אגב, אני טוען שהרי בסוף זה לא ימשיך כך. היועצת המשפטית לממשלה היא פקידה; היא לא עוצרת מדינה שלמה, היא לא פוגעת בממשלת ישראל על בסיס יומי ובאזרחי מדינת ישראל – וזה מה שקורה. לכן אני קורא לראש הממשלה גם מעל במה זאת. אני מבקש לפטר אותה ואת גיל לימון לאלתר. הם, דרך אגב, פועלים בניגוד לחוק. הם עושים הפרת אמונים על בסיס יומי. לכן הם לא צריכים להיות בסקטור הציבורי. כאלה עובדים, פקידים, לא צריכים לשרת בסקטור הציבורי. אני עבדתי בסקטור הציבורי, אדוני היושב-ראש, 30 שנה. אני יודע איפה זה חוצפה, איפה זה הכשלה ואיפה זאת באמת חוות דעת, שאפשר לחלוק עליה. לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שזאת הקריאה שאנחנו צריכים לקרוא כולנו. זה כבר בלתי אפשרי להמשיך לתפקד כך, בגלל שיש לנו חבלנים פנימה, בפנים, שכל תפקידם הוא לפרק את הממשלה.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר עוד דבר קטן אחד. ברשותך, עוד סוגיה. אמרתי שאני כבר לא יודע במה להתחיל ובמה לגמור, אבל לפעמים אני נתפס למה שהיה בימים האחרונים. תראה, בימים האחרונים אני רואה שיש איזו פרשייה של הדלפות ממערכת הביטחון, או מישהו מפה ושם שלקח מסמך כזה או אחר. מה המסמך? המסמך שהוא פרסם, או בעצם המסמך שנתפס, הוא מהן הנחיות סנוואר לגבי הנושא של החטופים, או בכלל האסטרטגיה של החמאס. מצאו איזה פתק ופרסמו אותו בכל הרשתות בארץ ובכל הרשתות שבעולם. אני מבין שמסתבר – א. שהצבא אומר שזה חומר סודי. דרך אגב, ככה חשבנו כל הזמן, בדיוק כמו מה שהיה כתוב בפתק – זה מפריע לי קצת. אני חושב, דרך אגב, שמי שהיה צריך לפרסם – – –

מי שהיה צריך לפרסם את הפתק של סנוואר זה דובר צה"ל, בדיוק כמו שהוא מפרסם את המנהרות ומפרסם את הכול. אבל מה שמדהים אותי – היום אנחנו רואים שהאיראנים, חלק מהמרגלים נשלחו לאותה משימה: לכתוב כתובות נגד הממשלה, בעצם ליצור חוצץ בין הממשלה לציבור בנושא של החטופים. כל זה, האויב שנמצא ורוצה להשמיד את מדינת ישראל, זאת השאיפה שלו.

אנחנו בממשלה, יש לנו תפיסה קצת שונה, ולכן אני לא מצליח להבין דבר מאוד יסודי. אדוני היושב-ראש, השתתפתי כמעט בכל ישיבות הקבינט; הייתה ישיבה אחת מסוימת שהייתה ממנה הדלפה, בקבינט – אחת ההדלפות הכי חמורות לטעמי והבנתי. אני לא מאמין שמאז קום המדינה ועד היום היה דבר כזה. אני נפלתי מהכיסא בבית אחרי שבועיים, כשראיתי את זה. התעלפתי כמעט. לא האמנתי.

באנו למוחרת לקבינט, אני אומר לאימא בובה: נא לפתוח איזו חקירה. זו סכנה ביטחונית למדינת ישראל. עושה ככה, היועצת המשפטית – ואללה אישי, לא פותחת פה ומצפצפת.

חבר הכנסת שוסטר, אם היית יודע כמה הדלפות יוצאות מהקבינט, חמורות ביותר, שפוגעות אשכרה במדינת ישראל – ואני אמרתי, מכל הדרגים. זה באחוזים – אתה יודע, יושבים שם גם אנשי מערכות הביטחון ולא רק פוליטיקאים. ושום דבר. ואני אומר – רבותיי, ראש הממשלה דפק על השולחן ואמר: רבותיי, אני רוצה חקירה, אני רוצה פוליגרף. אבל היועצת המשפטית לא מסכימה. מדוע? היא יודעת מאיפה באות ההדלפות. יכול להיות שהיא המדליפה הראשית גם.

אבל מה, פתאום יש איזה פתק שסנוואר כתב, שכולנו יודעים מה הוא, ויש לו ערך תקשורתי חבל על הזמן. ואמרתי: דובר צה"ל היה צריך לבוא ולהציג אותו. זה חקירה, עוצרים אנשים.

זה מה שקורה. אני אומר לכם, רבותיי, אני רואה פוטש נגד הממשלה באופן מלא. דרך אגב, אתם יודעים גם מה הציבור חושב. אתם יודעים שרוב הציבור עזב אתכם מזמן. אתם יודעים שרוב הציבור רותח על זה. אני אומר את זה לרמטכ"ל עכשיו, לראש השב"כ: אתם לא צבא של קפלן, אתם צבא ההגנה לישראל, ואם יש לכם ידיעות כאלה ואחרות, הן צריכות להגיע לראש הממשלה. ואם הן לא מגיעות, זה חמור מאוד. מי שמחליט מה להוציא ומה לא זה ראש הממשלה, בגלל שהסמכות בסוף במדינת ישראל לקבוע מה חסוי ומה לא זה רק של ראש הממשלה. הפכתם את כל הקערה, הפכתם את המדינה, הפכתם את הממשלה לאיזו חבורת עבריינים. ואתם, אנשי הצדק, אתם אנשים שכל היום פוגעים בממשלה ובמדינת ישראל, כל המלחמה.

רק תראו את ההתבטאויות של האנשים שיושבים פה מצד ימין, אני נחרד – מבן ברק ועד אהוד ברק ועד לפיד. פשוט אני מזדעזע. לכן אני בז לכם, אמרתי, אני מתבייש בכם, אני מתבייש שיש אופוזיציה כזאת במדינת ישראל. תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – חברת הכנסת ח'טיב יאסין, את רוצה לשמוע את התשובה? אני אקריא את התשובה. לפני שאני אקריא את התשובה של שר הביטחון, אני שמעתי אותך אומרת, חברת הכנסת ח'טיב יאסין – מדוע בעצם הייתה פגיעה רק ביישובים הערביים. אני לא מכיר דבר כזה, דרך אגב. יש יישובים יהודיים שכמעט כל בית שם נפגע.

דקה, דקה. אני הבנתי ממך שאת מלינה, מתוך דברייך – שנייה, הבנתי. הבנתי. אני לא מעלה על דעתי שאת מאמינה – כן? – שמישהו בצבא מכוון איזה טיל או משהו שייפול בכפר ערבי לעומת איזשהו כפר יהודי. זה לא בא בחשבון. דרך אגב, זה נמצא גם בסטייה הסטטיסטית בכלל. לכן אני חושב שזו בושה בכלל לדבר ככה על צה"ל. מבחינתנו אזרח זה אזרח. אזרח מדינת ישראל מקבל הגנה, לא משנה מהו. לכן אני מציע לך לא לדבר. אני גם מציע לך – דרך אגב, יהיה גם נכון יותר לעלות לכאן ובעצם להאשים את החיזבאללה ואת החמאס בכל הירי הזה, ולא לשתוק שתיקת כבשים, כאילו זה עסק שלנו. אתם הרי גם איתנו פה באירוע הזה. אז לכן, בואי, תעלי לכאן, ובמקום להאשים את צה"ל, תדברי על החיזבאללה, תדברי קצת על מה שקורה בחמאס, על האיראנים. זה מה שמצופה ממך אולי בעת הזאת. אבל כמובן את נטפלת לחיילי צה"ל, בגלל שזה יותר נוח לך.

לא הבנת. ההגנה מתבצעת על ידי חיילי צה"ל, לא על ידי. אני לא יושב עכשיו ולוחץ על כפתורים.

עכשיו לגבי שאלתך. התשובה של שר הביטחון: יש חוק במדינת ישראל. חוק ההתגוננות האזרחית, 1951, קובע כי האחריות לאחזקתם של מרחבים מוגנים מוטלת על בעל הנכס – זאת אומרת, כל אחד צריך לבנות בביתו ממ"ד – וכי על הרשות המקומית האחריות להבטיח את התקנתם ואחזקתם התקינה. למרות זאת, הוא הנחה את צה"ל להציב מיגוניות פתוחות בשטחים פתוחים, בדגש על מרחבים המספקים שירותים חיוניים לציבור. במהלך מלחמת חרבות ברזל הוצבו על ידי פיקוד העורף 223 מיגוניות ב-37 יישובים ערביים ודרוזיים בצפון הארץ. בהתאם להערכת מצב פיקוד עורף, פיקוד העורף ממשיך במאמץ להצבת מיגוניות במרחב הצפון.

אז לכן, גם אם חסרות מיגוניות – ואני מסכים, דרך אגב, בלי קשר לערבים-יהודים – אני רואה את זה כסוג של בדיחה, רבותיי. איך אתם מעלים על דעתכם דבר כזה? ולכן אני חושב שמדינת ישראל – פיקוד העורף בכלל לא עושה את ההבחנה זו, זה בכלל לא חשוב לו. אני לא חושב שלמישהו בצבא זה חשוב, בוודאי לא בממשלה. למה זה חשוב לנו?

אמרתי. אני לא מכיר הבחנה.

תראה, נפלו עשרות אלפי כטב"מים פה, וטילים ומרגמות, גם בדרום וגם בצפון. הם נפלו לאן שהם כיוונו אותם, החיזבאללה, לאן שהוא כיוון. המערכת, כבר מראש אנחנו יודעים שהיא בעצם לא אטומה במאה אחוז, אז חלק חודרים אותה. אז מה שנקרא, איפה שלכאורה המערכת לא מצליחה – שם נופל. עכשיו, אתם באתם, ומה אתם טוענים? לא הבנתי. מהדברים שלה הבנתי, אלא אם כן אני טועה, ואני אשמח אם היא תתקן, שכאילו הצבא, שהוא המגן על העניין, לא אני – יש צבא, יש מערכות, יש כיפות ברזל, יש את כל המערכות ההגנה – –

– – היא טוענת ששם כאילו הצבא אומר לעצמו: שמע, שם לא חשוב אם ייפול. זה נשמע לך הגיוני? תגיד לי אתה, נשמע לך שאיזה חייל בצבא קיבל הנחיה כזאת באוזן?

מה. בוודאי. לחלק גדול מאזרחי מדינת ישראל, יהודים וערבים, אין מקלטים בבית. בעיקר בנושא של הבנייה הישנה, אין לא מקלטים ולא ממ"דים. אני חושב שמדינת ישראל, לאחר המלחמה, צריכה להיכנס לנושא הזה, כן? ולעזור לאזרחים לבנות את הממ"ד של עצמם, שהם חייבים, ולתת כל מיני הקלות, בוודאי. זאת לא שאלה בכלל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.