יש פה חברי כנסת שנוח להם לקחת את המקום לנושא של גזענות, אבל זו לא גזענות. אני הסתובבתי הרבה בבתי החולים, במיוחד בבתי החולים בפריפריה, ויש המון רופאים ערבים שעושים עבודה מצוינת, ואף אחד לא מתגזען עליהם, ואף אחד לא מפלה אותם. ההפך, יש טענות על אפליה מכיוון אחר. אבל זה נוח לקחת את זה למקום הזה של גזענות. אני הייתי מצפה מכם – דיברת על רופא בסורוקה, ואני לא חושב שזה בא מהמקום הזה, אבל אנחנו צריכים – – –
אני אגיד לך מה מצופה מכם: לא רק להעלות את הדברים האלה – כי אני מכיר רופא אחר בסורוקה, שבשבוע שעבר הגישו נגדו כתב אישום. מה עשה הרופא הזה בסורוקה? הוא מתמחה בסורוקה, וחיילים שהגיעו לשם – מה הוא אמר עליהם לחברים שלו? שאללה יכבה את האור שלו. זה רופא מתמחה בסורוקה אומר על חיילי צה"ל שנלחמים. הוא נשבע אמונים לדאעש, צרך תכנים קשים ברשת.
זה לא קיצון. אבל אתם לוקחים את זה למקום של גזענות. אנחנו צריכים לשמור על עצמנו, ואתם כחברי כנסת ערבים צריכים לבוא לפה ולדבר על הרופא הזה, איזה שם רע הוא עושה לכל הרופאים הערבים, שעושים עבודה מצוינת. למה אתם לא מגנים את זה? למה אתם לא מגנים רופא כזה? עולים לפה ומדברים עליו שהוא עושה לכם נזק, שבגלל רופא כזה קורים כל הדברים שאתם מרגישים עכשיו שהם התגזענות? לא, תבואו לפה ותהיו אמיצים לדבר נגד זה.
אני בטוח, עאידה תומא סלימאן, שאתם נגד דאעש וחבירה לדאעש, אבל תגידו את זה.
אני בטוח שאתם נגד חבירה לדאעש. את חולקת עליי? לא. תבואו ותגידו את זה, תדברו על הרופא הזה, תגנו את זה, שהוא עושה לכם נזק. תודה.
263 מילים של אופיר כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.