הפקרות ביטחונית בצפון וויתור הממשלה על הגליל

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אריאל ביבס בן חמש היום, יש לו יום הולדת. אני לא יודע אם הוא חי או מת, אני כן יודע איפה הוא – הוא במנהרות חמאס, או ילד קטן או, חס וחלילה, גופה קטנה. הוא במנהרות חמאס, והדרך היחידה להחזיר אותו היא עסקה. אריאל ביבס בן חמש היום. חמאס חטף אותו, חמאס אשם, אבל מי שהגה את הקמפיין השקרי שהברירה שלנו היא או ניצחון או עסקת חטופים, לא ינצח לעולם, כי הוא לא מבין מה זה ניצחון. אם אריאל ביבס לא יחזור הביתה, הפסדנו. נהרוג כמה מחבלים שנהרוג, נשמיד כמה בניינים שנשמיד – לא עוד פיר שמתפוצץ ברפיח הוא הניצחון; אריאל ביבס חוזר הביתה הוא הניצחון.

אריאל ביבס הוא לא קלף מיקוח, הוא לא אבן נגף בדרך לניצחון, הוא לא בעיה צבאית, הוא לא מכשול מדיני, הוא לא בעיה פוליטית. הוא ילד בן חמש היום. יש לו היום יום הולדת. היום יום הולדת לאריאל ביבס, ומעולם, מעולם לא הייתה משמעות מצמררת יותר למילים "שתזכה לשנה הבאה". אריאל ביבס הוא ילד ג'ינג'י קטן שנקלע למלחמה של מבוגרים. הוא יותר קטן מהילד שמרים את ידיו בגטו ורשה; הוא יותר קטן בארבע שנים מילדת הנפאלם המפורסמת שבורחת מההפצצה במלחמת וייטנאם; הוא יותר קטן בחמש שנים ממה שהייתה מללה יוספזאי כשהטליבן ירה בה רק כי היא רצתה ללמוד.

אנחנו מבוגרים, אנחנו הורים, יש לנו חובה לילדים. החובה הזאת קודמת לכל דבר אחר. חובתה הראשונה והעליונה של הממשלה היא לתת ביטחון לאזרחיה. תפקידה לשמור על הילדים – – –

חבר הכנסת רוטמן, אני מדבר על ילד בן חמש שנפל במנהרות חמאס במשמרת שלך. תן כבוד.

לא אומר "נפל" – נחטף, ונתפלל כולנו יחד שהוא חי – – –

במשמרת שלך, אדוני. הממשלה הזו נרדמה בבייביסיטר, וכשהיא התעוררה, התברר שקרה דבר נורא: ילד בן חמש נעלם מהבית, הוא נחטף.

הוא נלקח בידי אנשים נוראיים, ועכשיו יש לה תפקיד אחד ואחד בלבד: להחזיר אותו הביתה. כשראש הממשלה אומר "ישראל תנצח", אל תשאלו את עצמכם מה פירוש המילה "תנצח", תשאלו את עצמכם מה פירוש המילה "ישראל". ממה מורכבת המילה הזאת? מאיזה ערכים, מאיזה אנשים? מה מייצגת המדינה הזאת? האם ישראל היא מדינה שנוטשת ילדים בני חמש? האם ישראל היא מדינה שאומרת: אנחנו נהיה כמו אויבינו, או שהיא מדינה שאומרת: אנחנו נהיה שונים מהם, הכי שונים שאפשר? אנחנו לא נדבר בשפה שלהם. אנחנו לא נהיה כמוהם. בסדר העדיפויות שלנו בין המוות לחיים, החיים קודמים. ההבדל הוא שלחמאס לא אכפת מילדים בני חמש – לנו אכפת; לחמאס לא אכפת מחוקים וכללים – לנו אכפת; לחמאס לא אכפת להיות נחשל ואלים ומלא שנאה – לנו אכפת. אנחנו לא נהיה כאלה, כי אם נהיה כאלה, אריאל ביבס אבוד. תודה רבה.