היעדר מיגון ביישובים הערביים בצפון

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, ב-7 באוקטובר הותקפה מדינת ישראל התקפה נוראית מצד חמאס, ובהמשך על ידי חיזבאללה. האויב לא מבדיל בין דם לדם; הוא תוקף את מדינת ישראל – יהודים, ערבים, דרוזים, צ'רקסים, מכל סוג. מעצם היותנו אזרחים ישראלים, אנחנו היעד להתקפה. 19 אזרחים מתוך 34 שנהרגו בצפון הם בני החברה הערבית, בני החברה הדרוזית.

על מנת לסבר את האוזן, צריך קצת נתונים. לפי הדוח של מרכז המחקר של הכנסת, רק 56% ממבני חינוך בחברה הבדואית ממוגנים; במועצות האזוריות אל-קסום ונווה מדבר מדובר על פחות מ-50%; 48% ממבני החינוך אינם ממוגנים כלל; ב-11 מ-71 הרשויות המקומיות הערביות שנבדקו בדוח מבקר המדינה ב-2018, רק ב-11 מתוך ה-71 יש מקלטים ציבוריים. ההשוואה בין מספר המקלטים הציבוריים כשעושים את הבדיקה, מה קורה בצד זה של הכביש – כביש 85 – בין כרמיאל לבין היישובים הנוספים שנמצאים מהעבר השני של הכביש, כמו דיר אל-אסד, בענה, נחף ומג'ד אל-כרום, היחס הוא שתיים ל-126 לטובת כרמיאל. בכרמיאל יש מקלט ציבורי לכל 378 תושבים, וביישובים הערביים שהושוו יש מקלט ציבורי ל-15,000. גם הסיכוי לגור במקום עם ממ"ד, בגלל בעיות של תכנון ובנייה, הוא קטן הרבה יותר – מבנים חדשים. עד כאן הנתונים.

היה צוות מוקד שפעל בתחילת המלחמה, שהיו בו גם מנכ"לית המשרד לשוויון חברתי ומפקד פיקוד העורף. המליצו על הקמת צוות מקצועי רחב שיעגן החלטת ממשלה, יפעל לצמצום פערי המוכנות. השר ארבל, היה צוות שפעל – השר ארבל, אם אפשר, השר, אחר כך תשיב לי – היה צוות – אני חושב שאתה תשיב.

בסדר. אבל חשוב לי כחבר ממשלה. היה צוות שפעל בעניין ואמר שצריך להקים צוות בין-משרדי. אני רוצה פה להיות ריאלי; אני לא נכנס להלכות עבר. יש פערי מיגון בכלל במדינת ישראל. פערי המיגון בחברה הערבית, הדרוזית והצ'רקסית הם בסדרי גודל יותר גדולים, ואמרתי את הנתונים קודם. על מנת להדביק את זה, זה לא צ'יק-צ'ק וגמרנו, וגם את זה אני אומר, אבל כן ראוי ונכון שהממשלה תקבל את ההחלטה לטווח הארוך, שאפשר לבנות תוכנית רב-שנתית, כי את המציאות אתה מכיר היטב, ברשויות המקומיות הערביות. ולכן אני חושב שהנכון ביותר הוא – הולך להיות תקציב מדינה; אני לא יודע מה יהיה בסופו. חייב להיות בתוכו שינוי דרמטי.

ואני חוזר להתחלה. המלחמה הזאת, אני אגיד, למרות שזה הדבר הנורא ביותר שקרה לנו מאז הקמת המדינה, הדבר הזה גם חיבר, הוא לא רק פיצל. אני רואה את השיח, אני רואה את השיח המוקצן שיש פה בכנסת לגבי האוכלוסייה הערבית, אבל אני אומר עוד פעם, צריך לראות את המציאות גם קצת אחרת. זאת גם סוג של הזדמנות, כי היה פה חיבור. הוא לא התחיל היום, הוא התחיל – – –

רק עוד שנייה. גם בקורונה, כשנכנסו אנשי פיקוד העורף לתוך רשויות ערביות, היה פה מהפך, שינוי. זו גם דרך לקרב. על דבר אחד לא יסלחו לנו: אם לא נפיק לקחים מהתקופה הזאת ולא נדאג לצמצום של פערים. זו חובתנו כאזרחים במדינת ישראל. וזה לא סיפור של ערבים או יהודים – –

– – זה סיפור של מדינה. תודה.