קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, האמת שמזה זמן רב, במיוחד בשנה האחרונה, אנחנו מעלים את הנושא של המיגון בחברה הערבית. מאז תחילת המלחמה העצימות של המלחמה כל הזמן עולה – בחודש, חודשיים האחרונים גם בצפון. כל הזמן התרענו על זה שהיישובים הערביים לא ממוגנים. אני רוצה להעביר מכאן – – –
אני רוצה להעביר מכאן את מה שאותם אזרחים שאני פוגשת באותם יישובים מרגישים. במילה אחת: הם מרגישים מופקרים. הם ממש מרגישים מופקרים. האזרחים הערבים גם משלמים מחירים כבדים, לא רק ברכוש ובבתים, לצערי הרב. עד עכשיו נרצחו שלושה צעירים – שני צעירים וצעירה אחת: מוחמד נעים – –
ארבעה, נכון, מכפר יאסיף. – – מוחמד נעים, ארג'ואן מנאע, חסן סוואעד – – עאידה, תזכירי לי את השם של הבחור.
– – מייקל סמארה, זיכרונם לברכה.
עדיין, למרות המכתבים והפניות, גם של ראשי הרשויות וגם של חברי כנסת בתוך הוועדות וגם לפני אישור העדכון של התקציב – אני אישית ניסיתי היום לבדוק כמה פעמים העליתי את הנושא הזה ומצאתי שש פעמים בצורה רשמית, גם בתוך הוועדות, גם בשאילתות וגם פה מהדוכן. יש עוד הרבה חברים שהצטרפו להצעה הזאת וגם דיברו על זה לפני.
אני זוכרת שבעדכון השלישי – – –
אני זוכרת שבעדכון השלישי לתקציב, כולנו התרענו על הסוגיה הזאת, שצריך להקצות משאבים. מה שקורה באמת – עד עכשיו אנחנו לא רואים כלום. אנחנו לקראת עוד תקציב לשנה הבאה. אני רוצה להגיד שרק בנס, רק בנס, לא היו לנו עשרות או מאות. האירוע האחרון בטמרה זה ליד בית ספר, באותן שעות שילדי בתי ספר חזרו. במג'ד אל-כרום זה בשוק עירוני, במקום הומה מאנשים.
אז אני חושבת שמן הראוי – ממשלה אחראית, לפחות עכשיו, בתקופת מלחמה, תיקח אחריות על החיים של האזרחים.
279 מילים של אימאן ח'טיב יאסין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.