קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, כבוד היושב-ראש. האמת, התעדכנתי עכשיו על האזעקות, כי יש הסכם בתוך המשפחה שאנחנו מעדכנים שאנחנו בסדר. אחרי כל אזעקה אני צריכה לשמוע מהבנות שלי, מהנכדים שלי, שהם בסדר. אני חיה בעכו, והתמזל מזלנו שיש לנו ממ"דים בבתים שאנחנו נמצאים בהם, אבל לצערי, בשבועיים האחרונים או בשלושת השבועות האחרונים עשיתי סיורים בכמה מקומות שהיו בהם נפילות, הגיעו אליהם טילים ואנשים גם איבדו את החיים שלהם, כמו שהזכירה חברתי חברת הכנסת אימאן ח'טיב.
אני יודעת שהחברה הערבית נמצאת באמת בפחד אמיתי מכל מה שקורה, במיוחד בצפון. תשמעו, המלחמה בצפון – לא סוד שבגליל אחוז האוכלוסייה הערבית הוא האחוז הכי גבוה מכל אזורי המדינה. בגליל 52% מהאוכלוסייה הם ערבים, ואם לוקחים בחשבון שיש, לצערנו, אוכלוסייה יהודית די גדולה שפונתה, בעצם הצפון עכשיו, רוב-רובו זה האוכלוסייה הערבית, והם יושבים ומחכים ומפחדים ממה שהולך להיות. ואנחנו לא מגזימים. להפך. אני חושבת שזה שאנחנו מעלים את הנושא – כבר העלינו אותו כמה פעמים, ואין תשובות. יש ראשי רשויות מקומיות שביקשו מיגוניות כדי לשים בכפרים ובערים שלהם, וכאשר הם קיבלו מספר מאוד מועט של מיגוניות – שלוש, ארבע, חמש מיגוניות – הם הצטרכו – אתם יודעים מה, במג'ד אל-כרום אנשים אמרו לי: תראי, עאידה, מחזירים אותנו לביוב. למה? מסכן ראש המועצה, היה צריך להעמיד את צינורות הביוב, התשתיות הגדולות מבטון, במקום מיגוניות, שלאנשים יהיה איפה להיכנס ולהתחבא בזמן אזעקה וטילים. לא מתקבל על הדעת שממשלה שמחליטה להיכנס למלחמה, והיא יודעת בדיוק מה הסכנות שקיימות, לא לוקחת בחשבון למגן את האזרחים שלה.
אני לא עליתי כדי שתתווכח איתי על העמדה הפוליטית שלי.
וזה לא התפקיד שלך להתווכח. זאת עמדתי הפוליטית.
אתה רוצה להתווכח איתי על זה שהממשלה צריכה למגן את האזרחים?
אז זהו, אל תתווכח איתי על דברים אחרים.
לא בכל פעם שאנחנו אומרים דעה שהיא לא מוצאת חן אתם חייבים לקטוע אותנו. אני פה כדי לייצג את האוכלוסייה שלי ואת הדעות הפוליטיות שלי, לא שלך, וזהו.
אני רק רוצה להגיד, אני ביקשתי דיון בוועדת הכספים בנושא הזה, כי בעצם, דיון במליאה זה טוב וחשוב, ואני מודה לחברים שהצטרפו לחברת הכנסת אימאן, אבל דברים אמיתיים קורים בוועדות. חבל שהנשיאות לא אישרה את זה והחליטה שזה יתקיים, סוג של "יאללה תדברו והכול ייגמר".
354 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.