קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש חבר הכנסת משה סולומון, חברת הכנסת צגה מלקו, כנסת נכבדה, כמובן השר דיכטר, כל החברים שם בליכוד – נשמח שתקשיב. אם לעמוד פה ביום הזה, בחוק הזה, זה כשאתה מנהל את הדיון. התמונה שאני רוצה שהילדים שלי, הילדים שלך, כל הילדים הישראלים שההורים שלהם עלו מאתיופיה או שהם עלו מאתיופיה, יהודי אתיופיה, יש לומר – אני רוצה שהתמונה שהם יראו זה את התמונה הזאת, שאני כחברת כנסת כאן נואמת על החוק שאני יזמתי, שאתה יזמת, שצגה יזמה, ואתה מנהל את הדיון. ואני חושבת שלצד הנראות וההנכחה שלנו בבית הזה יש חשיבות כמובן גם לעשייה. והחוק הזה, שיושב עכשיו – חברת הכנסת צגה מלקו, חברת הכנסת צגה מלקו ואושר שקלים, זה מאוד מפריע.
זה מפריע. תודה. אני רוצה לומר לכם, אני בבית הזה הרבה מאוד זמן. הזלתי גם דמעות רבות. נחשפתי להרבה מאוד נתונים מזעזעים, עובר דרך 40% של הילדים שלנו, שהיו כלואים בכלא אופק בלי שום הצדקה כאשר אנחנו פחות מ-2% מכלל האוכלוסייה, דברים שבאמת אי-אפשר להכיל אותם. גם הנתונים של יוצאי אתיופיה בחסות הנוער במוסדות הסגורים, הוצאת ילדים מהבית, זריקת תרומות הדם, הזרקות של דפו-פרוברה, מחאות. אם מישהו רוצה לדבר על אלימות משטרתית, הייתם צריכים להיות במחאות של 2015 כאן בירושלים, אחר כך בכיכר בתל אביב כאשר הפעילו עלינו מכת"זיות, רימוני הלם.
ועל מה נלחמנו ב-2019, אחרי שסלומון טקה נורה למוות, על מה נלחמנו? על שוויון. יהודי אתיופיה נלחמים על הדבר הבסיסי ביותר זה עשורים, מאז שאנחנו כאן. זה עשורים, כאשר הילדים שלנו – אגב, אני חייבת לומר – הוסללו ונדרסו על ידי המערכות השונות, על ידי גזענות ממוסדת, שהסלילה והפכה אותם לאשמים המיידיים, הנאשמים המיידיים, החשודים המיידיים, בכל תחנה ותחנה החל מגיל קטן; כולל פרויקטים פה שבאמת בצורה מחרידה הפרידו אותם מכלל האוכלוסייה. היינו צריכים לעשות פה עבודה אינטנסיבית, כולל יוזמת דוח פלמור, שנאבקנו והכנסנו לממשלה במאבק אדיר של הקהילה.
אבל אני חייבת לומר לך, אדוני היושב-ראש, תמונת המצב לא השתנתה. מ-2019 עד 2023, כולל 2023, נפתחו 25,000 תיקים. חבר הכנסת ביטן, 25,000 תיקים. ב-2019 הייתה ההפגנה הגדולה, הרי כל הכנסת הזדעזעה, למרות שרק אנחנו היינו בחוץ, אנחנו אלה שנגררנו. לא, באמת, אני חלילה לא מקנאה. נעמה לזימי, הוציאו מכתב להגן על הזכויות שלה; אף אחד לא הגן על הזכויות של הילדים שלנו, אף אחד. אני הייתי שותפה, אגב, למכתב שצריך לשמור על החסינות של חברת הכנסת לזימי, אבל אנחנו עמדנו שם לבד.
והציפיה שלי הייתה שמ-2019, השר דיכטר, יהיה שינוי. באים נציגי המשטרה, ריבונו של עולם, ומציגים תמונה בלתי אפשרית: 25,000 תיקים לקבוצה שמונה, קבוצת הפוטנציאל, כ-70,000, 80,000. למה? יוצאי אתיופיה הם 160,000 מכלל האוכלוסייה, 160,000 איש. אם נוריד נשים, נגיד50% , תגיע ל-80,000; נוריד קשישים, נוריד תינוקות, אנחנו מגיעים למספרים הזויים של 25,000 תיקים. מה רוצים? לרסק אותם? לרסק את הילדים האלה, שיושבים בגני השעשועים, בפארקים – וגם חוטפים דוחות עירוניים, שזה לא קיים בשום מקום. אגב, אני אגיד לך, ביטן, אתה מראשון לציון, אני זוכרת את הכתבה איך בראשון לציון היו דופקים להם שם דוחות חדשות לבקרים, ילדים בחופש הגדול, ופותחים להם תיקים.
הגיע הזמן לעשות שינוי בדבר הזה, כי מה שאנחנו עושים עכשיו, אנחנו נותנים להם סעד, ואנחנו ניתן עזרה לצעירים שלנו, כי אין להם אמון במערכות. כאשר היו מתווים לסגירת תיקים הם לא היו מוכנים לפנות לא לנשיא ולא למשרד המשפטים – אני תכף מסיימת.
ואני אומרת לך, למרות הדבר הזה הם יאמינו בנו כנציגי הקהילה. מה שהחוק הזה גם מביא זה שהמשטרה תצטרך באופן אקטיבי לסגור להם את התיקים. אבל אם נמשיך להיות בקצב של פתיחת התיקים, גם החוק הזה לא יעזור. ולכן אנחנו נמשיך להיאבק יד ביד. לא יוצאי אתיופיה צריכים להיאבק; כמו שהחיילים שלנו יודעים ללכת להילחם בעזה ובכל חזית אחרת בלחימה, להקריב את נפשם, כי ככה הם חונכו מבית מדורי-דורות, להגנה על עם ישראל וארץ ישראל – –
– – ככה גם אתם, כל אחד מה-120, צריך להגן על הזכויות של כל ילד – –
630 מילים של פנינה תמנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.