קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת – שבי לא הולך לשום מקום. מאז שחזרתי מהשבי אני מתעורר בכל לילה ב-03:00 ורואה את הדמות שלו עומדת ליד המיטה שלי. התברר לי שיש עוד פדויי שבי שמתעוררים בדיוק בשעה הזאת. כשאני נכנס הביתה, אני קודם כול מביט לצדדים כדי לראות שלא מחכה לי שם אחד השומרים מהשבי הסורי. אחר כך אני מדליק אור בשירותים ובודק שגם שם אין שומר. 7 באוקטובר החזיר אותי לשם. כל התמונות הקשות מהעוטף, הסרטונים של החטופים, הציפו מחדש את התחושות ואת הטראומה. לא יעזור כלום – משבי אי-אפשר להשתחרר.
הציטוטים הללו שהקראתי כרגע הם של פדויי שבי מהעבר שאירועי 7 באוקטובר עוררו את פחדיהם והציפו את חוויותיהם הקשות מהעבר. חלקם נשבו בשבי הסורי, ואפילו שחלפו 50 שנים מאז, טבח שמחת תורה היווה טריגר לפתיחתה מחדש של הטראומה. אירועי 7 באוקטובר לא יכלו להשאיר אף בן אנוש אדיש לתהומות הרוע והאכזריות השטנית. אויבינו השפלים, תוך רשע טהור מקפיא דם, חטפו למעלה מ-200 מבוגרים, נשים, ילדים ותינוקות, ממיטתם החמה; חיילות וחיילים – מבסיסם לתוך רצועת עזה. הם נחטפו למאורות השנאה והטרור של חבל הארץ המדמם הזה ונשאבו באחת למציאות בלתי אפשרית שתשנה את חייהם ללא היכר, תצלק את נפשם מחרדה כשהם משוללי כל מרכיב של חירות. הם אינם יודעים מתי יאכלו וכמה, היכן יעבירו את הלילה ומה עלה בגורל יקיריהם.
לצערנו, חלקם נרצחו בשבי, חלקם נרצחו טרם חטיפתם וחלקם שבו לאחר התעללות ומסכת עינויים קשה שהנפש לא מסוגלת להכיל. וכיום 124 מתוכם עדיין חטופים בשבי אצל בני השטן, כאשר אין לנו כל מידע מהימן על גורלם. המציאות הנוראה שנכפתה על אזרחים תמימים וחפים מפשע, מציאות שתהפוך את חייהם, הייתה המניע שלי כשליח ציבור, כמחוקק וכאזרח במדינת ישראל, לעשות תיקון לעוול ההיסטורי בחוק פדויי שבי. לבקשת המשפחות שמו שונה ל"חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו".
בתחילת חודש נובמבר הגיש חברי חבר הכנסת ולדימיר בליאק בקשה לדיון מהיר, שאליו הצטרפתי, בנושא מעמדם המשפטי של החטופים וההשלכות על תנאיהם הסוציאליים וזכויותיהם. לזה הצטרפה פנייתו של חברי אבי שמריז, אבא של אלון, שנחטף לרצועת עזה והצליח לשחרר את עצמו ואת חבריו מהשבי, ולצערנו נהרג באירוע קשה וטרגי. השיחות הללו חשפו אותי לעומק הסוגיה והשלכותיה הרחבות שהתבררו בהמשך, באישורו של יו"ר ועדת החוקה חבר הכנסת שמחה רוטמן, שהבין את הנחיצות הרבה ונענה לפנייתי לקיים בוועדה שרשרת של דיונים בנושא. מתוך הדיונים, קריאת החומר ושמיעת העדויות נוצר הקשר עם המשפחות היקרות. באמצעות המפגשים השבועיים, שאליהם חברו גם חבר הכנסת אזולאי, חבר הכנסת גלעד קריב וחבר הכנסת ולדימיר בליאק – תכלית הדיונים הייתה לקיים שיח ישיר ובלתי אמצעי עם המשפחות, בשביל לדייק את הצרכים, ומתוך כך למטב את המענים.
מטבע הדברים, המפגשים בהתחלה היו טעונים ולא פשוטים. אווירת כעס, חשדנות ובעיקר הרבה מאוד כאב. מתוך הכאב והלב שדיבר, אך בעיקר הקשיב, באה הצמיחה. אט-אט הותרו החסמים, נפתחו הלבבות והתחברו בחיבור של שותפות אמיתית וערבות הדדית. את צורכי המשפחות העלינו באמצעות טיפולים נקודתיים, לצד חקיקה שנדונה בוועדת העבודה והרווחה. חוקקנו את תשלום חלף שכר למשפחות, שעבר בקריאה השנייה והשלישית בתחילתו של חודש פברואר, ומכאן עברנו לטפל בסוגיית השבים, החטופים שחזרו אלינו ואלה שעוד ישובו, בעזרת השם, בעתיד.
מתוך הסיפורים הקשים שעלו הבנו שיש כאן צורך במענים רבים, והחוק הקיים היום, חוק פדויי שבי, אינו נכון ואינו נותן פתרונות לצרכים המרובים שעלו. החוק במתכונתו הקודמת לא נתן התייחסות למנעד הרחב של האזרחים החטופים, ובהם קשישים, ילדים בגיל הרך, נערים, נשים ומאפייניהם השונים. התעמקנו, בחנו כל מקרה לגופו ואת הצרכים המרובים. הבנו את גודל השעה, הבנו כי הזמן דוחק, ועל כן, בתום כל מפגש עם המשפחות ובזמינות תמידית, גם לתוך השעות הקטנות של הלילה, קיימתי מפגשים מקבילים יחד עם משרד ראש הממשלה וראש מינהלת החטופים במשרד ראש הממשלה מר ירון כהן ומפגשים במטה המשפחות.
הבנו את מה שאמרו שבויי העבר ששוחררו: לא יעזור כלום, מהשבי אי-אפשר להשתחרר. הבנו כי נדרשת כאן חקיקה חדשה ומיידית, וכאמור, כפי שפירט יושב-ראש הוועדה, הצעת החוק נותנת מעטפת שיקומית לחטופים מאירועי 7 באוקטובר, שיוכרו אוטומטית כבעלי דרגת נכות בשיעור של 50%, המזכה את החטופים ששבו בכל הזכויות ובמעטפת השיקומית הנלווית המוענקת לנכי צה"ל המוכרים כנפגעי פוסט-טראומה, עם אפשרות עתידית, במידת הצורך, לתבוע גם 100% נכות במסלול ירוק ומהיר. כמו כן יוענקו מענק הסתגלות בגובה 50,000 שקלים וקצבה חודשית בסך 3,300 שקלים. תוספת משמעותית מצטרפת לחוק בתוספת הוראת שעה לשלוש שנים לצורך טיפול במחלות קשות, מתוך הבנה כי הידע הרפואי על אודות מצבם הרפואי אינו ידוע, וטרם נמצאו מחקרים רפואיים תומכים.
בנוסף, ביצענו עדכון חקיקה חשוב ומשמעותי שלפיו התשלום החודשי ישולם גם לפדויי השבי שחזרו ממלחמות ישראל בעבר. וכאן אני רוצה ברשותכם לשתף אתכם בפרט נוסף: להליך החשיבה ודיוק הצרכים שהיוו בסיס לתיקון החוק היו שותפות באופן מלא משפחות של חטופים ושבים. למרבית המשפחות שיקיריהן כבר שוחררו, אין את הפנאי והזמינות לכך, נוכח האתגרים הרבים המוצבים לפניהם, והם רבים, רבים כל כך. משפחות אצילות באופיין, אשר מתוך תעצומות הכאב ועומק השבר האישי, תוך שגורל יקיריהן עדיין לוט בערפל, אגרו כוחות על-אנושיים והגיעו בקביעות ובהתמדה למפגשים; משפחות אשר הערבות ההדדית והדאגה לפרט, אך גם לכלל, עומדים לנגד עיניהם. אני קורא מכאן לכולנו, לכל עם ישראל, לחבק אותן, לכאוב איתן בשעתן הקשה, לעטוף אותן בחמלה, באהבה ובהבנה, ובעיקר – להתפלל איתן לשובם המהיר של יקיריהן בשלום ובריאות הגוף והנפש.
אני רוצה להודות מכאן ליוסי שלי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה; לראש מינהלת החטופים מר ירון כהן; ליעל גורן ממינהלת החטופים והשבים; למשרדי הממשלה השונים – הביטחון, האוצר, הבריאות; ליושב-ראש ועדת העבודה, והרווחה של הכנסת חבר הכנסת ישראל אייכלר; ליועמ"שיות המקצועיות והמסורות של הוועדה עו"ד נעה בן שבת ועו"ד יעל סלנט; לביטוח הלאומי; לעו"ד ערן בקר מלשכת עורכי הדין; לעו"ד רז נזרי ממטה המשפחות, ולצוות המטה – לאסתר, אימו שלי יגב, לנועם, אחותו של צחי, ליואב, אביו של אופיר, לאבירם, דוד של אלמוג, לאילת סלע והתנועה הקיבוצית, לגל ואפי ממטה המשפחות; ליו"ר הקואליציה אופיר כץ, ולעוד רבים וטובים שסייעו בדרך.
אדוני, כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, בשעה שחיילינו, נוכח פני אויב אכזר ובן מוות, פועלים בין היתר לאתר ולחלץ חטופים, בשעה שמתנהלים מגעים בין-לאומיים רגישים וגורליים להשבתם ובזמן שעמך בית ישראל נושאים בהמוניהם תפילה לשובם של החטופים ולהביא את הנרצחים לקבר ישראל, אין כאן קואליציה ואופוזיציה, אין ימין ושמאל, אין פוליטיקה. יש כאן רק רגשות אמיתיים של כאב ומחויבות מוסרית ורגשית לצד שליחות.
אני רוצה לברך את קברניטי המדינה, את חיילי צה"ל וכוחות הביטחון השונים, שפועלים להשיב את החטופים וגם את אלה שאינם בין החיים ולהביאם לקבר ישראל. אבינו שבשמיים, שלח אורך לראשיה, שריה ויועציה ותקנם בעצה טובה מלפניך. ולאחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה, המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה. חזק את ידי מגיני ארץ קודשנו. ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום.
1,050 מילים של יצחק קרויזר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.