חזית המלחמה בצפון והמחירים חסרי התקדים לאזרחים

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

בשם הממשלה.

שר התרבות והספורט. שני נושאים כבדים לפנינו, נושאים נורא נורא חשובים. ברשותכם, אני אתחיל קודם כול עם התשובה בעניין של מצבם של החטופות והחטופים.

למה?

אני חייב לציין שהרוב הבולט הוא של יש עתיד. הרוב הבולט של האופוזיציה שיושבת פה זה מיש עתיד. חשוב שנאמר גם את זה.

אני באמת חושב – – –

אני באמת חושב שהנושאים מאוד מאוד חשובים, וגם נוכחותם של חברי הכנסת שנמצאים כאן היום חשובה. כמובן שראוי היה שיהיו כמה שיותר חברי כנסת מכל סיעות הבית בדיון – –

– – בטח בדיונים האלה בשני נושאים מאוד מאוד כבדים שמדינת ישראל מתמודדת איתם, גם בעניין החטופים והחטופות ובטח גם בעניין המצב בצפון.

אני חייב לומר שבניגוד לכל אלה שחששו מפגרה – הינה, הכנסת עובדת.

יש פה נוכחות. יש פה פעילות – אגב, היא התחילה היום בשעה 12:00, אם אינני טועה, ונמשכת עד עכשיו, בשעה 18:00.

מהבוקר, ועם הוועדות. ולכן, זה חלק מעודד, זה חלק מעודד.

ומאחר שאני שר שיצא בחוק הנורבגי, אני תמיד רוצה להיות כאן ככל שאני רק יכול, ולשמוע את הקולות שעולים מהחדר החשוב הזה. והנושאים האלה שעולים כאן היום הם נושאים סופר-חשובים, וברשותכם, נשיב עליהם גם ברצינות.

מפרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר, כשתמונת המצב הקשה התבררה, ובאמת הנתונים היו קשים מנשוא, ראינו את התוצאה הלא-פשוטה שיחד עם הנופלים הרבים והנרצחים הרבים, גם היו לא מעט חטופים. המספר היה 257 חטופים וחטופות. לשמחתנו, 124 חזרו ארצה, בעקבות הסכם שהצלחנו להגיע אליו עם ארגון הטרור הקיצוני חמאס, ואנחנו יודעים שיש כמובן שיחות מאוד מאוד מתקדמות, שכרגע עדיין לא הבשילו לכדי עסקה נוספת, להשיב את יתר החטופים והחטופות. כמובן שאנחנו גם שומעים את – – –

יש. יש שיחות.

אמרתי. יש שיחות.

אמרתי. מתקיימות שיחות, גם בערוצים חשאיים, וכרגע כרגע, נכון לעכשיו, יש איזשהו hold, משום שחמאס החליטו להשיב בשלילה על ההצעה האחרונה שהועברה להם. אני מניח שיש רצון עז מצד כולם כן לחדש את השיחות וכן להגיע להסכמה. וכמובן שאירוע רפיח, שהוא אירוע שהתעכב עד רגע זה בגלל הרצון שלנו להגיע לעסקה, כבר לא צפוי להתעכב, משום שהחמאס סירב, וכשהחמאס מסרב להצעות מדינת ישראל, אנחנו חוזרים בחזרה לאפיק הצבאי, האגרסיבי יותר, שעד היום אנחנו ראינו את הדעיכה שלו באופן דרמטי מתוך רצון להגיע לעסקה.

זה הוכיח את עצמו עד רגע זה. זה הוכיח את עצמו.

לא, הפסקנו בגלל העסקה. אם לא הייתה עסקה, לא היינו מפסיקים. וזה הוכיח את עצמו בפעם הקודמת, וגם עכשיו אנחנו כולנו מבינים – אגב, רוב גדול של משפחות החטופים חושבות כך.

כן, כן.

אנחנו יודעים – – –

אז אנחנו יודעים – – –

אז אני חייב להגיד לך משהו בעניין הזה, חבר הכנסת – – –

רגע, אני רק רוצה להשיב.

חבר הכנסת קריב העיר הערה. אני אשמח לענות לך, אם תרצה.

אני בעניין הזה חלוק עליך. מדוע? למה אנחנו חלוקים? כי תוכנית ליום שאחרי, כפי שאדוני מציע, היא לא בהכרח משרתת את האינטרס הישראלי; ייתכן שהיא עושה בדיוק ההפך – פוגעת באינטרס הישראלי. עכשיו אני אסביר גם למה.

אני אשמח להסביר גם למה.

גם אם היא קיימת, מוטב שלא נדבר עליה ציבורית.

מדוע היא לא בהכרח משרתת את האינטרס הישראלי? משום שמהרגע שאתה מפרסם תוכנית ליום שאחרי, אתה ממסמר את עצמך מדינית לקו מסוים. עכשיו, למה אתה לא רוצה לעשות את זה?

אז אני אגיד לכם למה אתה לא רוצה לעשות את זה.

משום שהסיטואציה – משום שהסיטואציה ברצועת עזה היא סיטואציה דינמית – –

– – היא משתנה כל הזמן בהתאם לתוכניות הפעולה הצבאית. ברגע שאתה ממסמר את עצמך ואתה קובע מה היום שאחרי לא תוכל לגלות שום גמישות ליום שאחרי.

ולכן, ההחלטה האסטרטגית של ישראל – שאני תומך בה, אני אומר את זה – היא לא לפרסם את התוכניות של היום שאחרי.

מסתדר.

אני מסתדר עם חבר הכנסת קריב מצוין.

לא אמרתי שיש תוכנית. א. לא אמרתי.

לא טענתי שיש תוכנית. טענתי שגם אם ישנה, לא כדאי לפרסם אותה. זה שונה.

כן. דבר נוסף, שהוא הרבה יותר חשוב כרגע, זה באמת מצב החטופים והחטופות, שגם עליהם אני צריך לדבר.

וזה בעיניי דיון הרבה יותר חשוב מאשר היום שאחרי.

מה שאני אומר למשפחות זה שהמאבק הבלתי-נסבל הזה מול ארגון הטרור הרצחני הזה, חמאס, שאנחנו מנהלים איתו – – –

גם הממשלה שלך מימנה אותו.

אני אומר – – –

אני אומר, אל תיקח את כל – – –

אני לא אכחיש שהסוגיה של שחרור החטופים והחטופות היא סוגיה מאוד מאוד מורכבת, מהסיבה שממשלת ישראל אינה מוכנה לקבל את דרישת החמאס להפסיק את המלחמה לחלוטין ולוותר על המטרות שהוכתבו על ידי הדרג המדיני, שקובעות שבסוף המלחמה אין יותר שליטת חמאס ברצועת עזה ואין יותר איום ביטחוני מרצועת עזה. מהרגע שהממשלה מסרבת – – –

שנייה, תרשו לי להשלים. זה נושא חשוב, ואני חושב שכאן, דווקא ההתפרצות – – –

אני באמת חושב שכאן להתפרץ לדבריי זה לא נכון, כי הדברים שאני אומר הם באמת חשובים.

אני בא ואומר – מהרגע שהדרישה הזאת, שחמאס מעלה כל פעם, שאנחנו נסכים להפסיק את המלחמה ולאפשר לו להמשיך לשלוט ברצועת עזה, לא נענית על ידי הממשלה, זה בעצם כרגע הגורם הבלעדי שמכשיל את השיחות על החזרת חטופים.

אלה ספקולציות.

חבר הכנסת רם בן ברק, אני יכול לדבר איתך על הרבה מאוד ספקולציות והערכות. כל אחד רואה את זה בפריזמה שלו. אני חושב שכרגע החמאס מתעסק בשרידות שלו. אני חושב שהוא מבין שיש לישראל את היכולת להשמיד אותו לחלוטין, והוא רוצה למנוע את ההחלטה הישראלית להשמיד אותו.

עכשיו הוא בא ואומר: אני מוכן לעסקה – אגב, אני חייב לומר, עם תנאים מאוד מאוד מקילים, ובלבד שהוא יוכל לשרוד כשליט ברצועת עזה וכגורם שמנהל או מתכלל את רצועת עזה. זה דבר שישראל לא יכולה להסכים לו.

אז אני אגיד לכם מה אני חושב. אני חושב – – –

אני באמת חושב שהדרך להגיע לעסקה היא בסופו של דבר תגיע מהרגע שחמאס ירגיש שהחבל מונח על צווארו. זה אומר שכניסה לרפיח חד-משמעית תשים אותו בנקודה יותר קשה מאשר הוא נמצא בה היום.

ואז תהיה אפשרות, לעניות דעתי, להגיע איתו לעסקה לשם השרידות שלו. מתי השרידות שלו תהפוך להיות רלוונטית מבחינת ישראל? כשהיא תתממש מחוץ לגבולות עזה ולא בתוך גבולות עזה. זאת אומרת שייתכן מאוד שחמאס יבחר – יכול להיות שלא, אני לא אומר את הדברים מתוך ידיעה אלא מתוך הערכה – ייתכן מאוד שחמאס יצטרך להגיע להכרעה עם עצמו אם הוא רוצה לשרוד מחוץ לרצועת עזה ולהמשיך לפגע בישראל מחוץ לרצועת עזה, כי זאת האופציה היחידה שתיוותר בידיו, או שמא להגיע למצב שהוא מושמד לחלוטין, ואז יכולה להיות פריצת דרך לעסקת חטופים שבה תהיה החזרת חטופים מול הגליית חמאס.

זו הסיטואציה הביטחונית לפי ראות עיניי. האם לעשות עסקה עכשיו שאומרת שחוזרים כולם הביתה, אין יותר מלחמה ברצועת עזה ואנחנו עוזבים את המקום לחלוטין? אני אומר שאין לזה כרגע היתכנות, לצערי הרב.

ולכן, לחץ צבאי יכול להוביל להשבת חטופים וחטופות. זו דעתי. אני מביע אותה כאן.

זה דחוף מאוד. אני מסכים.

הכול ביחד כמכלול דחוף.

זה בראש סדר העדיפויות, נכון. אבל לא במצב שבו תושבי חבל עזה, תושבי העוטף, לא יוכלו לשוב לביתם מהפחד שיעשו להם את 7 באוקטובר שוב. זה מחיר שישראל לא מוכנה לשלם.

זאת אומרת שזה המחיר היחיד שישראל לא מוכנה לשלם. אני אומר לכם שמתוך מה שאני שומע, גם בתוך המשא ומתן יש מחירים יקרים מאוד שישראל מוכנה לשלם תמורת השבת חטופים וחטופות, לא פשוטים בכלל. אבל יש מחיר אחד שישראל לא מסוגלת לשלם, וזה שתושבי העוטף – בבארי ובכפר עזה ובכל היישובים באזור – יגידו: חבר'ה, אנחנו לא חוזרים הביתה כי אנחנו מפחדים שיהיה לנו שוב את 7 באוקטובר. זה מחיר שישראל לא יכולה לשלם.

אני רוצה להמשיך ולומר שהתהליך הראשון של השבת החטופים והחטופות, שרובם הגדול כמובן היה ילדים ונשים, היה תהליך שהוכיח באופן חד-משמעי לממשלה כמה הערך של השבת חטופים וחטופות הוא גדול. ידענו את זה לפני, אבל ראינו את התגובות המדהימות מהציבור, את תחושת הסיפוק הגדולה שהייתה לציבור מהדבר הזה, וזה דבר שעשה טוב למדינה וטוב לעתיד ילדינו. וברור לממשלה שצריך לעשות את זה שוב, וכמה שיותר מהר.

מי שחושב ואומר – אני חייב להפריך את זה – שהממשלה לא רוצה, זה שטות אחת גמורה.

הממשלה רוצה, וראש הממשלה רוצה בכל מאודו להשיב חטופים וחטופות הביתה. הממשלה גם פועלת לשם כך במשא ומתן אינטנסיבי כמה שניתן.

אני רוצה להגיד עוד דבר. ברור לכולם שככל שהזמן חולף ואין עסקה, מצבם של החטופים והחטופות מחמיר. ברור שקיימת סכנת חיים ממשית לחייהם, וחלקם, לצערי הרב, גם לא שורדים את המצב הנורא הזה של להיות בשבי. זה לא שבי, זה מצב של בני ערובה. זו ההגדרה הנכונה. כמי שפוגש משפחות חטופים על בסיס קבוע, ולא מעט, ומדבר עם משפחות חטופים לא מעט, אני מבין את המצב. אני שומע מהם כל הזמן את התחושות ואני מבין את מצבן. אני לא יכול להיות במצבן, כי זה בלתי אפשרי לדמיין מה הן חוות, אבל אני כן יכול להבין את התחושות הקשות שלהן, והן מעבירות את האינפורמציה על בסיס קבוע. אני גם משתדל לתת להם את מרב האינפורמציה שאני מכיר, כדי להקל ולו במעט את המצב; לאפשר ולתת להם את האופק, את התקווה, לקראת מה שאנחנו מקווים שיקרה בקרוב, וזו כמובן, עסקה.

מעבר לכל מה שאני אומר, אני ראיתי את העדות של עמית סוסנה, שהייתה עדות מצמררת. אני מסכים איתך לגמרי, מירב, היא באמת צריכה לקבל את פרס ישראל על האומץ הזה. היא הסכימה לשתף את הסיפור האישי שלה, וזה לא קל בכלל, להיחשף לעולם עם מה שהיא עברה, וזה בעיניי ראוי להערצה. אני חושב שאין אדם בישראל שלא שמע, ראה והתרגש, והבין אולי יותר טוב מה הבנות שנמצאות שם והחטופים עוברים שם. אגב, שמענו שיש התעללות מינית לא רק כלפי נשים, אלא גם כלפי גברים.

אני חייב לומר שאת כל מי שהסכים, אני, לדוגמה, פגשתי. את יודעת, פרסמו בתקשורת ששרים לא נפגשו עם חטופים וחטופות שחזרו. אני כן נפגשתי, אבל לא טרחתי לציין את זה, כי בעיניי זה פופוליזם ריק מתוכן. אני כן פגשתי, ולא טרחתי להבהיר את זה שפגשתי. אבל כדוגמה, אני יכול לומר שכל משפחה באשר היא, שהסכימה או רצתה להיפגש איתי ולדבר איתי, זה בדיוק מה שקרה.

כן, יש הרבה משפחות שסירבו.

אז אני אומר לך שאני פגשתי – לא רק שהתקשרתי, פגשתי.

לא, דווקא זה היה די מהר.

אני אגיד לך משהו. יותר נוח לי לדבר בשם עצמי ולא בשם אחרים.

אני מדבר בשם עצמי, כחבר בממשלה, אני אומר לכם שיש גם מקום לגלות רגישות ולומר שמי שלא מסוגל כרגע לדבר עם חבר ממשלה או נציג ממשלה וזה לא עושה לו טוב, לא צריך ללחוץ יותר מדי ולהידחף לפריים, כי יש כאלה שאוהבים להידחף לפריים, אני לא מאלה.

אני באופן אישי הצעתי לכל מי שרק רצה, והמסר עבר באופן ברור, שכל מי שמסכים לדבר איתי או לפגוש אותי, אני מייד נענה, וזה גם מה שקרה. פגשתי המון פעמים, גם משפחות של חטופים, גם חטופה – – –

אני עוד פעם אומר, אני לא מוצא את עצמי במקום שאני צריך לחלק ציונים לאחרים.

אבל אני כן אומר שאני פגשתי ואני ממשיך להיפגש, ואני אומר דבר אחד: לא צריך לנסות לפרוץ פנימה למרחב האישי של המשפחות ושל החטופים. הם אנשים ששילמו מחיר בלתי נסבל, עברו דברים מאוד מאוד קשים, וצריך לאפשר להם את הרצון שלהם ואת הפרטיות שלהם, ואני נוהג כך.

מעבר לזה, אסכם ואומר בעניין הזה שכולי תקווה שבקרוב מאוד – עוד לפני מבצע צבאי ברפיח, שברור לכולם שהוא בלתי נמנע – תהיה איזושהי התעשתות. אמרתי שהמונח הזה פחות מקובל עליי, רם – אתה זוכר שאמרתי את זה שהמונח הנכון זה הכרעה ולא ניצחון? לא משנה, רם לא שמע.

המונח הנכון הוא הכרעה.

המונח הוא הכרעה, ואנחנו צריכים להכריע את אויבינו, והכרעה יכולה להגיע רק באמצעות פעולות צבאיות או כניעה. כרגע כניעה לא עומדת על הפרק, אבל אם צריך להביא לפעולה צבאית שתוביל לכניעה – וכמובן בסוף גם צריכה להוביל בראש ובראשונה להשבת חטופים – אז נוכל לומר שעשינו משהו. אני מקווה מאוד שזה יקרה לפני מבצע צבאי ברפיח.

ואנחנו נמשיך לפעול לשם כך.

אני חושב שאנחנו כפסע מרפיח.

כן.

נראה.

נראה בהמשך אם זה יקרה או לא. אני מניח שבימים הקרובים דברים יתבהרו.

הנושא הזה, מבחינתי, הוא מאוד מורכב, מאוד סבוך, מאוד רגיש. עניתי עליו ככל שיכולתי, ובמקרה הזה – יש מקרים בחיים שלא משנה מה התשובה, היא תמיד תשובה לא טובה. זה מסוג המקרים שלא משנה, תמיד התשובה לא תהיה מספקת, אלא אם כן הם חוזרים הביתה. זה עדיין לא קורה. צר לי, אבל זו הסיטואציה המאוד-מאוד לא פשוטה.

חבר הכנסת להב הרצנו, האחריות שלנו להשיב אותם הביתה היא חד-משמעית. באותה נשימה יש לנו גם אחריות להשיב את תושבי העוטף בבטחה לביתם. אם הדבר הזה מתנגש, שם קורית הבעיה.

ולכן אני סבור שעצם המהלך הצבאי, שיביא אותם למצב שלא תהיה להם אפשרות אחרת, כדי להיות מוגלים למדינה אחרת הם צריכים להשיב חטופים – זה יביא אותם הביתה. ואני מקווה שזה יקרה בהקדם.

התשובות שלי היו בעיניי מאוד מקיפות. הן לא בהכרח מרצות אף אחד ולא חשבתי שאני אצליח פה לרצות מישהו, אבל אני חייב לומר את האמת לאשורה גם אם היא קשה. גם אם היא קשה.

חבר'ה, תאמינו לי שזה לא פיקניק וזה לא טיול בפארק.

אני מסכים איתך, חבר הכנסת קריב, ואנחנו צריכים לעצור את זה.

אגב, אני שואל אותך שאלה, חבר הכנסת קריב, באמת שאלה: האם אתה יודע מדוע העצימות הצבאית פחתה? אתה לא חבר בקבינט, אני מניח, אתה חבר בוועדת חוץ וביטחון. האם אתה יודע למה העצימות הצבאית פחתה?

אז אני אומר לכם – משום שאנחנו רוצים להגיע לעסקה. זה מה שאתם לא מבינים.

מה חשבתם, שסתם כך, out of the blue, קיבלה הממשלה החלטה להפחית עצימות בזמן שיש לנו שם חטופים? שהרי אנחנו יודעים שזו הדרך להשיב חטופים. אז הסיבה היא שאנחנו רוצים להגיע לעסקה. אם לא מגיעים לעסקה, אני חוזר ואומר, אם לא מגיעים לעסקה – חוזרים לפתרון הצבאי – – –

אני מבין, אני מבין מה שאתה אומר, כולנו יודעים את זה, אבל אתה מספר לי על בעיה, אתה לא מציג את הפתרון.

אני אחראי. ולך, לך כחבר בכנסת, אין אחריות? אני אומר לך, כנבחר ציבור, אין אחריות?

אז תציע פתרונות. מה הפתרון שאתה מציע?

איך זה בדיוק עוזר?

תענה לי, אני שואל אותך שאלה, תענה לי. אתה מציע להפסיק את המלחמה?

למה אתה לא עונה לי על השאלה? אתה עונה לי תשובה על שאלה אחרת. אני שואל אותך שאלה ישירה: האם אתה מציע – – –

אה, זה קל להגיד "אתה אחראי".

אז אתה אומר שאתה בעצם רק רוצה להצהיר הצהרות אבל לא לתת תשובות ופתרונות או רעיונות?

אני שואל אותך שאלה: אם תצטרפו לממשלה, תציעו להפסיק את המלחמה?

אתם לא עונים. אתה לא עונה, אתה רק מצהיר הצהרות.

לא, לעצור מלחמה זה מונח אחד, להפסיק מלחמה זה מונח אחר. אני שואל אתכם שאלה: האם אתם תומכים בהפסקת המלחמה, לא עצירת המלחמה?

אוקיי, בסדר.

אז חבר הכנסת מיקי, על כך – – –

חבר הכנסת לוי, על כך אנחנו חלוקים. אנחנו חלוקים בכך שאנחנו לא מאמינים שהדבר הנכון לעשות זה לעצור את המלחמה.

זו המחלוקת שלנו.

ואם ירצו ערבויות אמריקאיות שלא חוזרים להילחם חמש שנים, אתה תפר את ההתחייבות לאמריקאים?

ומי אמר שיהיה ירי? מי אמר שיהיה ירי? ואם חמאס ירצה להתחמש עשר שנים ואז לחזור שוב ל-7 באוקטובר, אז זה בסדר?

אני חייב לומר לכם, חברים, שבעניין הזה אנחנו חלוקים.

עכשיו אני ברשותכם אעבור לנושא השני.

נושא הצפון, כמובן שהוא נושא סופר-מורכב. עשרות אלפי עד מאות אלפי תושבים פונו מביתם עקב המצב בצפון. המצב הזה הוא באמת בלתי נסבל, והדבר הזה לא נפתר כל עוד אנחנו לא מכריעים את חיזבאללה. הדברים ידועים למערכת הביטחונית, ידועים לדרג המדיני, ואני מקווה שבקרוב אנחנו נראה איזשהו שינוי מדיניות בעניין הביטחוני כלפי ארגון הטרור הגדול בעולם ששמו חיזבאללה.

ספציפית לטענות, במהלך השבועות האחרונים גיבש משרד ראש הממשלה תוכנית אסטרטגית רחבת היקף לטובת שיקום ופיתוח יישובי קו העימות צפון במציאות מאתגרת מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל. התוכנית כוללת מגוון מענים וכלי סיוע, הן לטווח המיידי והן לטווח הארוך, אשר ייתנו מענה בסוגיות השונות והדחופות שאיתן מתמודדים יישובי ותושבי קו העימות. לאחר תהליך עבודה בין-משרדי מואץ בהובלת מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הוצגו קווי המתאר של התוכנית ויעדיה לראשי הרשויות בתאריך 11 באפריל 2024.

ככל שאתם סבורים שכינוס דיון חירום בכנסת במהלך חג הפסח יתרום לקידום התוכנית האסטרטגית ליישובי קו העימות ולהתגייסות כלל הגורמים הרלוונטיים, הרי שאין התנגדות לקיים את הדיון הזה, ואנחנו ניעתר לכך.

מעבר לזה, אני רק אומר שאני חושב – ואני עוד פעם מציג את עמדתי – שהמצב בצפון הוא בלתי נסבל, והממשלה צריכה לפתור את זה. אני קורא בהזדמנות הזאת גם לראש הממשלה ולדרג המדיני, שמכריע בהחלטות הללו בתוך החדרים הסגורים – בין שזה הקבינט המצומצם ובין שזה הקבינט היותר מורחב, שאני לא נמנה עם חבריו – להעביר הילוך, להעביר הילוך מול אויבינו. מה שעשינו לחמאס צריך לעשות גם לחיזבאללה. אם לא נפעל בצפון באופן אקטיבי ונכה בחיזבאללה בעוצמה ונחזיר אותו עשר שנים אחורה, לפני כל ההתחמשות הזאת, שמונה כבר עשר שנים – הרבה יותר, 20 שנה שאיראן מעבירה כל שנה מיליארד דולר לנושא הזה – אז אנחנו נמצא את עצמנו במצב הרבה יותר גרוע מ-7 באוקטובר, רק שזה יקרה הפעם בצפון, ולא מה שקרה לנו בדרום.

בעניין הזה האסטרטגיה חייבת להיות מאוד מאוד ברורה. הדברים נאמרו על ידי גם לראש הממשלה, גם לחברי הקבינט, והם נאמרים על ידי גם לציבור בכל הזדמנות. אני מקווה מאוד שכולנו מבינים שמול טרור אנחנו לא מתנהלים באופן מערבי אלא באופן קצת יותר ברור וחד.

מסכים. מסכים. ואני חייב לומר שגם הבעתי את עמדתי לאחרונה, כמו שראיתם, לאור התקיפה האיראנית. אמרתי מה אני חושב שצריכה להיות התגובה. נראה מה יהיה עם זה. דבר אחד ברור: טרור לא מנצחים בשיח רציונלי, טרור מנצחים – – –

גם לא בזה. גם לא בזה. תעקוב אחרי מה שאני אמרתי בשנים האחרונות.

אני סיימתי להשיב, חבר הכנסת קריב, סיימתי להשיב בשם הממשלה. עכשיו אני מדבר בשם עצמי.

ואני מאוד מקווה שתהיה התעשתות רבתי של כולנו. תודה.