כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אני חושבת שהבעיה של העסקת עובדים זרים והתנאים של עובדים זרים היא בעיה מאוד חמורה, והיא הולכת ומתרחבת לנוכח הנסיבות החדשות. טוב שיש ועדה בכנסת שמטפלת בזה, וראוי באמת לנסות כמה שאפשר למצוא פתרונות.
אבל האמת, אני רוצה להתייחס לעוד נושא, שהוא ההודעה שהייתה לפני כשעה בתקשורת, שהשר גלנט חתם על צו הרחבת ביטול חוק ההתנתקות, ואפילו הוסיף להתנחלויות שבזמנו פונו עוד התנחלויות שאפשר לחזור ולהתמקם בהן. מצד שני, משרדי הממשלה החליטו שבמקום האירוע שכל שנה מתקיים בהר מירון ושבוטל בגלל המצב הביטחוני – החליטו לקיים אותו דווקא בשכונת שייח' ג'ראח, בירושלים המזרחית, ובתוך שכונה פלסטינית מקיימים אירוע די גדול.
היום בכנסת מביאים הצעת חוק שמדברת על הרחבת מושג הנגב כדי שיכלול התנחלויות שמתקיימות בגדה מערבית בשטח שהוא תחת כיבוש ברצון, כדי לגזול עוד תקציבים להתנחלויות האלה. אבל כל המכלול הזה שדיברתי עליו, כל המאמצים של עוד סיפוח ועוד סיפוח בניגוד לחוק הבין-לאומי, אני חושבת שזה לא רק נעשה באופן אגרסיבי וטיפשי ביותר בתקופה הזו, ומקומם בזירה הבין-לאומית, אלא אני חושבת שהגיע הזמן גם לראות את הצעדים ולברך על הצעדים של המדינות שנמאס להן ממדיניות הכיבוש שמובילה הממשלה הזו וממדיניות הסיפוח.
ודווקא היום בבוקר התבשרנו, בשעה טובה, בחדשות טובות: גם ספרד, גם אירלנד וגם נורבגיה הכירו במדינת פלסטין. צעד מבורך. אני מאוד מקווה שילכו בעקבותיהן גם בלגיה וסלובניה, וככה ירבו המדינות שיכירו, ואז מדינת ישראל תצטרך להתמודד עם העובדה שהממשלה הזו הכניסה אותה למצב שלא רק שהיא ממשיכה את הכיבוש ולא רק שהיא מספחת בניגוד לחוק הבין-לאומי, אלא שהיא תהפוך למדינה שכובשת מדינה אחרת.
249 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.