למה אני מדבר? אמרו לי שלא מדברים. ראיתי שכולם עולים לדבר.
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, שאלו אותי למה אני מדבר. האמת היא שלא תכננתי לדבר, אבל כשעולים לעשות על הגב שלנו פופוליזם זול, אני חייב לעלות לדבר. אם באים ואומרים – ירון, ירון, רק תקשיב. אני לא תוקף, אני בא ואומר דבר אחד פשוט. עלית פה ונתת ואמרת "פגרה", ואתה לא מכיר מה זה פגרה.
לא, אמרת שאתה לא מכיר מבחינת זה שאתה לא יוצא לפגרה. אגב, שאלו היום את חבר הכנסת גפני אם הוועדה תעבוד בפגרה. אז קודם כול ככלל, ועדת כספים תמיד עובדת, בכל הפגרות.
חקיקה תהיה. כל חקיקה, כל חקיקה שהממשלה תביא, תהיה, והייתה אמירה.
שנייה, פינדרוס. תודה. ירון, אתה יודע, אני באמת אוהב לשמוע אנשים ולקבל את מה שהם אומרים ולקבל גם את ההערות שלהם לפעמים, כשההערות צודקות. אפשר לבדוק את הנוכחות שלי – אני אף פעם לא מתגאה; רגע, אני אסביר לך למה אני אומר את זה – את הנוכחות שלי ושל חבריי, בסך הכול, קח את הסיעה שלנו, באמת. באים ואומרים לך על היושב-ראש הזה ועל הזה. אני אומר לך: עזוב, לא נדבר על יושבי-ראש, גם לא מעניין אותי, בסדר? כל אחד עם המקומות שלו, המקום שהוא נמצא בו, וזה בסדר גמור.
לגופו של עניין אני עונה לך.
כן, ואני אענה לך. כן, ואני אענה לך למה.
כי פגרה – צריכה להיות פגרה, כי יש פה עובדים בכנסת שהם צריכים לצאת לפגרה. עם כל הכבוד, אנחנו לא יכולים לדאוג רק לעצמנו. יש פה עובדים שעובדים איתנו עד השעות הקטנות של הלילה, וגם להם יש בתים, גם הם צריכים להגיע לליל הסדר ולנקות את הבתים שלהם, והם צריכים להגיע לליל הסדר כשהם ערוכים וכשהם יכולים גם הם לנוח. אז אנחנו, 120 ח"כים, אנחנו נמשיך ונעבוד, ואנחנו נהיה בוועדות כשצריך, ואז ידליקו לנו את האורות בשביל להגיע לוועדות וינקו באותו יום שצריך לעשות את זה. אבל לא צריך לשעבד אותם, לא צריך לשעבד את עובדי הכנסת. תסתכלו על עובדי הכנסת. זו לא חוכמה להגיד: כן, בואו נעבוד. עובדי הכנסת לא צריכים את הפגרה הזאת בשבילם?
ותסתכל בנוכחות. אני אומר לך, תסתכל בנוכחות של חברי הכנסת, גם של הסיעות. ואני אומר: אדרבה – – –
אני לא מדבר על יש עתיד ולא על שום דבר. אני אומר – – –
אני לא מדבר לא על יש עתיד ולא על אף אחד.
אתה חלק מ-120 וגם אני חלק מ-120, והתפקיד שלנו לשרת את הציבור 24 שעות ביממה. 24 שעות ביממה. ואנחנו צריכים לעשות זאת לא רק מהכנסת. אפשר לעבוד גם מחוץ לכנסת, בסיורים שאנחנו נעשה, להיפגש עם אנשים, להיפגש עם משפחות, לשמוע את המצוקות. הפגרה נועדה בשביל זה, כי במשך השבוע – אתה יודע, אני נמצא פה מיום ראשון, הרבה פעמים גם בימי ראשון אני נמצא, ואם לא, אז אני חבר ועדת חוץ וביטחון, בוועדת המשנה, ואז יש סיורים בראשון וחמישי, ואז, מה יוצא? שמראשון עד חמישי, כולל חמישי – – –
לא, אני רק אומר לך על סדר-יום של חבר כנסת, רק שתבין – – –
לא, אני נותן לציבור, לא לך, לציבור, שיבין. קח חבר כנסת שהוא פעיל, מראשון עד חמישי הוא נמצא בוועדות ועובד, מליאה, הכול. אני רוצה לצאת לציבור, כמו שאתה רוצה לצאת לציבור, ואתה יוצא לציבור, ואתה איש שטח ואני איש שטח. אני רוצה לפגוש את הציבור שלי. אני רוצה לשמוע את המצוקות שלהם. אני לא רוצה רק להביא אותם לפה, אני רוצה גם להרגיש אותם. אז מתי אני עושה את זה? אני אגלה לך שלפעמים אני עושה בימי שישי את הפגישות ולפעמים במוצאי שבת, אבל זה לא נוח, כי יש גם לנו משפחות, אז אנחנו נשאיר את זה בשבילם.
אבל ביום ראשון, כשאני אצא לפגרה, או ביום שני, אנחנו נצטרך לסייר בארץ כדי להיות שם. אנחנו נעבוד. אבל האנשים המסורים, המיוחדים, שנמצאים פה בכנסת, עובדי הכנסת המסורים לנו כל השנה – בואו ניתן גם להם את מה שמגיע להם. הם לא יכולים לצעוק ולהגיד את זה; אנחנו נגיד להם את זה.
הייתה פה אחת בשם ציונה – אני תמיד מזכיר אותה ונזכר בה. כולם מכירים הקפה של ציונה בחוץ. האישה הזאת הייתה עובדת. היא היום יצאה לחופשת מחלה.
הרבה זמן. אני דיברתי איתה לפני שבועיים – אישה שהברכיים שלה נהרסו רק מהעמידה פה בשביל לשרת אותנו כחברי כנסת. עזוב שהיא אומרת לי היום – בושה וחרפה, כמה שהיא מקבלת אחרי 20 שנות עבודה: 600 שקל. היא אמרה לי: אתה יכול להגיד את זה, אחרת לא הייתי אומר את זה. היא לא הייתה עובדת הכנסת; כוח אדם. ואני אומר, על אותם אלה, לפחות את מעט החופש שהמנוחה הזו תיתן להם.
עזבו, יש לנו ויכוחים בינינו, פגרה, לא פגרה. בואו, פגרה, לא פגרה – שכל אחד יוכיח שהוא יצא לעבוד בחוץ. יש חוקים, נבוא בוועדות, נעבוד באותו יום, אבל לא צריך לפתוח את המליאה עד 02:00, עד 01:00, עד 00:00 – – –
אז זה ההסכמות. זה חלק מההסכמות שוועדת כספים עובדת בהן וכל ועדה שתצטרך תעשה.
כן, אני מסיים. אז אני אומר, בואו ביחד, כל אחד יעשה במקום שהוא יודע לעזור למען הציבור, כל אחד בציבור שלו ובכלל הציבורים; לא משנה מי הצביע לך. נצא לארץ, נצא לכל המקומות לשמוע את האנשים, ובעזרת השם אנחנו נחזור לפה עם כוחות מחודשים כולנו. כל אחד יחגוג את החג שלו, ולא נשכח את החטופים, לא נשכח את חיילי צה"ל שנלחמים שם, לא נשכח שום דבר, אבל גם לא נשכח את עובדי הכנסת, שעובדים במסירות כל השנה.
איך?
אני דווקא קרוב – אשדוד. נעשה ביקור, אתה אליי ואני אליך. תודה רבה.
877 מילים של ינון אזולאי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.