תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כול, קטי, אני מברך אותך. באמת, מחבק אותך, מברך אותך על הדבר הכל-כך חשוב הזה. אבל יש פה "אבל", וכחבר בוועדת חינוך, אני בטוח שזה יגיע אלינו, וחשוב לי להגיד את זה. הרבה מאוד מהדברים הנדונים בוועדת החינוך נוגעים למצב שכבר קרה משהו, הילד כבר עבר חרם, כבר יש בו פגיעה, הוא כבר מצולק כולו להרבה מאוד שנים קדימה.
אנחנו יודעים את הבעייתיות של חוסר ביועצות חינוכיות, בפסיכולוגים, בכל המענה הטיפולי. ומה שאני מבקש – ואני אגיד את זה גם בוועדה – חייב להיות פה משהו של מניעה, של הסברה.
אני לא רואה פה תקציבית משהו שנוגע לנושא של הרשתות, למשל. מה שהיום נוגע בילדים, ובנוער במיוחד, זה אנשים מפורסמים ברשתות, לא המורים ולא הפסיכולוגים. הם אלה שמשפיעים. לכן אנחנו חייבים בוועדה לעשות עבודה של מניעה, הסברה להורים, כי גם ההורים הם חלק מזה. כי אם הורה רואה את הבת שלו או הבן שלו חלק מחרם, הוא צריך לפעול בנושא הזה, וצריכים לטפל בנושא הזה. הסברה ברשתות כמה הדבר הזה מסוכן – ואת נתת פה דוגמאות מאוד חמורות.
לכן בוועדה נצטרך ליישר, לכוונן ולדאוג למניעה. תודה רבה ויישר כוח.
188 מילים של סימון דוידסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.