קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, קיבלתי סיפור מאימא של מתן צנגאוקר, חטוף בעזה, שהיא ביקשה ממני להקריא, ונעניתי בחיוב. היום הופיעו – כהרגלם, לצערי; אני מקווה שההרגל הזה ייפסק, מהסיבה שהם לא יצטרכו יותר – משפחות החטופים, ובעצם ביקשו שנעשה משהו מעבר לתמונות שהם מראים לנו. הם רוצים שגם נדע את הסיפור שיש מאחורי כל תמונה וכל חטוף, וכמובן – – –
אז כמו שאמרתי, הם באמת פנו אליי ואל חברת הכנסת בן ארי, ואחרי שאמרנו את זה בוועדה, אז עוד חברי כנסת גם ביקשו מהם לשלוח סיפורים, והם גם ישמחו להקריא אותם פה במליאה.
בבוקר שבת 7 באוקטובר, עם הישמע האזעקה הראשונה, אני ומתן כבר שוחחנו בטלפון. מתן הוא בני הבכור, אח לשתי אחיות קטנות ממנו. מתן התגורר בקיבוץ ניר עוז עם בת זוגו אילנה. מהשעה 06:30 ועד השעה 10:08 מתן ואילנה נלחמו להחזיק את ידית הממ"ד בדירתם. במשך ארבע שעות התכתבנו בווטסאפ, וניסיתי להרגיע את מתן שהעזרה בדרך. אבל ככל שחלף הזמן, גם אני וגם מתן הבנו שזה לא קורה. מתן ואילנה קיבלו החלטה משותפת לקפוץ מחלון הממ"ד ולנסות להימלט. כשקפצו הבינו תוך שניות שאין סיכוי לברוח. הדירה הייתה מוקפת מחבלים רכובים על אופנועים, וצרורות ירי בלתי פוסק שרקו מעל ראשם. אילנה נתפסה והובלה לעזה על אופנוע. מתן ניסה להסתתר תחת שיח, אבל נתפס בידי המחבלים, ודרך הגעתו לעזה אינה ידועה.
חלפה לה כבר חצי שנה, והגעגוע מטריף את הדעת. הדאגה רק הולכת ומתעצמת, והחשש לחיי מתן רק מכרסם בי עוד ועוד. מתן הוא הדמות הגברית המשמעותית ביותר בתא המשפחתי שלנו. מתן הוא מודל לחיקוי בעיני אחיותיו, תמיד מנחיל להן ערכים של דרך ארץ, צניעות, ענווה וכבוד לזולת. מתן עבד כחקלאי בקיבוץ ניר עוז, וכל העובדים תחתיו מספרים לי עד כמה הוא מעורב בחייהם הפרטיים ועד כמה הוא מתייחס אליהם בגובה העיניים. למתן יש מעגל חברים מאוד מצומצם, וזה בשל הבחור המופנם שהוא. חברו הטוב עוד מתקופת היסודי, לביא, משתף אותי בטוב ליבו של מתן, ברצון לסייע לחלש, ועל הביישנות הטוטלית שלו.
סבתא של מתן מרותקת באופן סיעודי למיטה. במהלך השנה האחרונה, בכל פעם שנפלה ממיטתה באמצע הלילה, מתן הגיע במהרה מהקיבוץ לאופקים והרים אותה חזרה למיטה בשתי ידיו, כדי לא להטריח אחרים. אחותו הקטנה של מתן, שני בת ה-13, מאובחנת בניוון שרירים. מהרגע שאובחנה במחלה, מתן ליווה אותה שלוש פעמים בשבוע לטיפולים משלימים במרכז עדי נגב – נחלת ערן, הסמוך לעוטף. שלוש פעמים בשבוע יצא מתן באמצע יום העבודה שלו ולא פספס אף טיפול עבור אחותו, למרות שזה פגע בהכנסתו החודשית.
כשאחותו נדרשה להתחיל להשתמש בכיסא גלגלים, הידיעה התקבלה אצלו בשברון לב. היה ערב עמוס בכי ודאגות. הכי הפריע למתן איך החברה תקבל את אחותו כנכה על כיסא גלגלים. מתן, כמו מתן, לא הרשה לעצמו ליפול לעצבות, ותוך יומיים שינס מותניים והתחיל שיחות עידוד וחיזוק עם אחותו, כדי לרומם את רוחה ולתת לה חוזק נפשי.
כזה הוא מתן – גברבר צעיר שלקח על כתפיו הצנומות את האחריות לרווחת הבית כשאני ואביו התגרשנו; לקח על כתפיו את העול של חינוך אחיותיו והקניית ערכים טובים. אני בטוחה שהדאגה המטורפת שיש למתן מהרגע הראשון שנחטף היא איך אימא מסתדרת, איך נטלי ושני מסתדרות. רק הדאגה לשלומנו היא התקווה שתשאיר אותו בחיים.
עברו כבר שישה חודשים, וכל אדם, בעל תעצומות נפש גדולות ככל שיהיו, יתחיל להתייאש. צריך לעשות הכול, אבל באמת הכול, להחזיר הביתה את מתן. מגיע למתן לשקם את חייו ונפשו. מגיעה לו ולאילנה ההזדמנות להמשיך את הזוגיות המדהימה שלהם, שנקטעה ב-7 באוקטובר. מגיע למתן לגלות שהמדינה שלו מחויבת לביטחונו ותחזיר אותו הביתה, אלינו – אל אימא, אל נטלי, אל שני, אל אילנה.
580 מילים של אופיר כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.