תודה. אני רוצה להתייחס לשני דברים. א. לעצם ההחלטה של היושב-ראש להוריד את חבר הכנסת איימן עודה כי הוא אמר את המילה "טבח". זה מה שאמרו לי. זאת הסיבה?
בבקשה, בבקשה. א. לא מורידים אדם כי הוא אמר מילה שהיושב-ראש או הרוב לא מסכימים לה. אפשר להגיש נגדו תלונה אחר כך בוועדת האתיקה. ב. הוא ציטט את יעל גרמן מיש עתיד, שאמרה: פשע מלחמה, הרעבה, חרפה מוסרית. זה מקומם. בנוסף, גם הוצאה אוטומטית של עאידה, אחד אחרי השני, כי היא מחתה על החלטת היושב-ראש.
אני רוצה לדבר על התגובה של נציג יש עתיד, חבר הכנסת ירון לוי, שעלה ובדרך ישראלית מתנשאת, יהירה, רגילה, אמר לח"כים הערבים: אתם צריכים להתבייש. רק אחרי שהערתי לו והעיר לו היושב-ראש, רק אחר כך התחלת להבדיל. באת בעליהום כי יש ח"כים ערבים שלא מסכימים עם המלחמה, קוראים שצריך להפסיק את המלחמה. זו הגישה, זה המצע של כל ח"כ ערבי. זה המצע שלנו. אגב, יש ח"כים יהודים שחושבים ככה, יש ציבור יהודי שחושב שצריך להפסיק את המלחמה. מלחמה של זוועות. זה טבח, זה הרג, זה הרעבות. לא רעב – הרעבה, שזה פשע מלחמה. רציתם להדיח את עופר כסיף כי הוא אמר שיש אפשרות של ג'נוסייד; בינתיים ישראל מואשמת בג'נוסייד באופן רשמי בגלל ההצהרות של כמה אנשים פה, שרים, חברי כנסת, ומעשים של הממשלה ושל הצבא.
מותר להגיד "טבח". איך, למה מותר להגיד "טבח"? כי הח"כים האלה, הערבים, שאתה תקפת אותם, כולם, אחד אחד, דיברו על הזוועות והטבח בעוטף. אחד אחד, לא הבדלנו בין דם לדם, אף אחד לא הבדיל, זה – 1.
2. בבית הזה חושבים שקורבן, או ילד, הוא רק ילד יהודי. ילד פלסטיני יכול למות, הוא ואימא שלו והדודה שלו והשכנים והבניין, כמו שקרה עם המשפחה שלי. אפשר להפציץ את כל הבניין – זה לא טבח.
זה טבח וזה פשע וזאת חרפה מוסרית.
הרעבה היא חרפה מוסרית. ולכן העמדה שלנו היא שצריך להפסיק את המלחמה.
אבל הניסיון – – –
אין לי בעיות עם אלה. הניסיון שלכם להטיף מוסר לערבים – –
– – להגיד: תתנגדו – – –
תסתום את הפה ותתרחק, יאללה.
(אומר בערבית: תסתלק.)
תסתכל, אתה, הידיים שלך – –
– – מגואלות בדם של האנשים בעוטף.
אתה, באופן אישי. אתה והסוכה שלך.
הוא עשה יותר מעאידה.
יאללה, תעוף מפה.
תעוף מפה.
אבל הוא יותר מעאידה, תראה.
מה זה? מה זה הדבר הזה?
אני לא תומך בך, איך אני תומך טרור? אני מתנגד לך.
(חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות יוצא מאולם המליאה.)
תודה רבה. תודה רבה.
ולכן, איתם אני לא רוצה להתווכח. אבל סגנון היהירות שלכם, של חלק מיש עתיד, של חברי הספסלים האחוריים ביש עתיד – די כבר, הגזמתם.
די, אל תפנה לערבים ואל תטיף. אני לא אומר ליש עתיד שכולכם כהניסטים. אולי יש אחד כהניסט.
אל תטיף לנו מוסר. ולאיימן עודה מותר להגיד – – –
משפט אחרון ואני מסיים. שר ההגנה של ארצות הברית, אוסטין – שאלו אותו כמה נשים וילדים נהרגו בעזה. הוא אמר: 25,000 נשים וילדים. זה טבח, אדוני.
465 מילים של אחמד טיבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.