אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת מיכאל ביטון, חברי היקר, מגיש הצעת החוק וידידי וחברי משכבר הימים – ותכף אספר איך זה התחיל בכלל, איך התהוותה הצעת החוק הזו. יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת גפני, הצעת החוק הזאת התהוותה – אני לא יודע אם אתה זוכר את זה, אז לא הייתי חבר כנסת, אבל באתי אליך לדיונים בוועדה כבר בשנת 2016 עם הצעות שקשורות לביטול עמלת הפירעון המוקדם, מגבלת שליש הפריים וערבות בנקאית שמגובה בפיקדון. ישבנו בדיונים, ונסעתי עם יואב קיש, שליווה אותי בתהליך כחבר כנסת – הוא הגיש את ההצעות – נסענו אז לקרנית פלוג. ניסינו להבין על מה מתבסס הסיפור הזה, על מה העמלה הזאת, הערבות הבנקאית שמגובה בפיקדון. כמו שהסבירו קודם, כסף שלנו יושב במרתפי הבנק, בכספות הבנק, ומה שהם נותנים לנו זה חתיכת נייר שאומר: יש לך כסף ששוכב אצלנו, ועל הנייר הזה הם גובים 2%, 3% או 4% ריבית שנתית – על הכסף שלנו. במקום לשלם לנו על הכסף הזה ריבית, הם משלמים אולי פרומיל, איזה רבע או עשירית אחוז כאילו ריבית, ומצד שני לוקחים 3%–4% ריבית שנתית. ואז קרנית פלוג אמרה לנו: לא, יש כאן סיכון. יש כאן עלות ריתוק הון. אמרתי לה: איזה הון? זה ההון של הציבור שמרותק כאן. לא ידעה, כן ידעה, חילופי תכתובות – בסופו של דבר, אחרי שנה וחצי, בדצמבר 2017, בנק ישראל יצא בהצהרה שהוא הולך לחתוך את העמלה הזאת, שהוא הולך לתת הנחיה לבנקים, וכפועל יוצא מההנחיה העמלה תרד דרמטית ותשתנה לחלוטין. מה קרה מאז דצמבר 2017? עברו שש שנים. לא השתנה שום דבר.
יכול להיות. אני לא בדקתי את זה לאחרונה, לא לקחתי ערבות. אבל לא ידוע לי ולא שמעתי שמשהו קרה ושזה השתנה, ואנחנו יודעים שזה לא השתנה. יש בבנק ישראל עכשיו – – –
איזה ריתוק?
הבנתי. בכל מקרה, לצערי – – –
לא השתנה, לא השתנה. לצערי ברוב המקרים, ככה במנעד הזה – ואמרנו את זה כמה פעמים בוועדת הכספים וגם אצל ידידי חבר הכנסת ביטון, שכשהוא ישב בקואליציה כיושב-ראש הוועדה היה לו לב פתוח, לב רחב וקשוב למצוקות הציבור. גם כשהיינו במאבקים פה במליאה על הצעות החוק האלה, הוא אמר: נשמע הגיוני, טובת הציבור – תביא, אני רוצה לקדם את זה. באמת יישר כוח. אז ברוב המקרים, במנעד שבין טובת הציבור לרווחי הבנקים לצערי בנק ישראל נוטה יותר לכיוון רווחי הבנקים בתירוץ הקבוע של שמירה על היציבות. אבל, תגידו לי אתם: 26 מיליארד שקל רווח נקי בשנה לחמשת הבנקים הגדולים זה יציבות? זה לא יציבות – זה יותר חזירות.
לכן, הצעת החוק הזאת היא צעד קטן. היא לא באמת נטל כבד על הבנקים. היא בעצם מבטלת עושק. היא לא פוגעת להם באיזושהי תחרות שקיימת. להפך, היום הקרטל הבנקאי הזה, אין בו תחרות כמעט. בנק ישראל, אני יודע, עושה מאמצים – לא מספיק בכלל לטעמי. צריך להכניס תחרות בין העיניים בשוק הבנקאי הזה. הצעת החוק הזו היא צעד קטן שאנחנו עושים כאן לבנקים, אבל היא צעד גדול לציבור. אנחנו רוצים כאן לפעול אל מול דורשי העמלה ולטובת אנשי העמל – אותם אנשי עמל שדיברת עליהם, חבר הכנסת ביטון, שעמלים ומביאים את הכסף הזה לפיקדון בזיעת אפם. לא קל להשיג כסף, להפקיד אותו בפיקדון שאתה לא יכול להשתמש בו ליום-יום שלך. זה בזיעת אפיך. לא מספיק שהבנק לוקח לך את הכסף, לפעמים גם המדינה שותפה בזה כי המדינה דורשת ממך: כאן תביא ערבות בנקאית, ופה מינהל מקרקעי ישראל: תביא ערבות. דורשים ערבות וממלאים את הכיסים של הבנקים בכסף שלא מגיע להם. הם לא עושים כאן שום דבר כדי לקבל את הכסף הזה.
ולכן, אני שמח שכאן, מכל קצוות הבית הזה, מתגייסים לטובת העניין הזה, לטובת הצעד הראשון הזה בהקלה של העושק הבנקאי על הציבור בגלל חוסר התחרות שקיימת בבנקים. אני רוצה לומר לכם שיחד עם זאת שאני תומך וחושב שצריך להתקדם עם הצעת החוק כמה שיותר מהר, תדעו שבנק ישראל – יש איתו הידברות, כמו שהזכיר חבר הכנסת ביטון, וכמו שהזכרת, הרב גפני, לבנק ישראל יש תוכניות, לפי מה שאני מבין, ממש בקרוב לממש את הצעת החוק הזו. אז נעשה תחרות, קנאת סופרים תרבה חוכמה – כולם במרוץ להיטיב עם הציבור. מי שיעשה את זה ראשון, יצליח.
אני רוצה לסיים בהקראה של פסקה מטעם שר האוצר: ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בקריאה הטרומית בהצעת החוק בכפוף לקידומה בתיאום עם משרד האוצר ובנק ישראל. בסדר, ועדת השרים מחליטה אבל הכנסת סוברנית גם לעשות דברים אחרים. ואני יכול להבטיח לכם: כחבר ועדת השרים אני לא הייתי שותף לזה שזה כפוף להסכמת בנק ישראל ומשרד האוצר. ואם יהיה צורך, נעשה את כל מה שנדרש כדי לקדם את ההצעה הזאת כמה שיותר מהר. יישר כוח למציעים. תודה רבה.
732 מילים של שלמה קרעי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.