קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תקשיב, אין לי מה להגיד לך. באמת, ארז. כנראה – – – ש"ס, זאת נקודת השפל הכי גרועה שלכם, שאתם מגבים את הדבר הזה.
זאת הצעה לסדר-היום, חבל על העצבים.
נעמה, אני מבין את העצבים, אבל אני חושב שאנחנו צריכים קודם כול להבין באיזה עולם אנחנו חיים. עולם שבו – – –
אם אני אחרוג, תחוס עליי. אם אני אחרוג.
אז אני אומר שאנחנו חיים בזמנים – אומנם זה מעצבן אותך, ואני מבין למה זה מעצבן אותך, בתור אדם שחי את החיים האלה, אבל אנחנו חיים בעולם שבו השר שאמון על המשטרה – בכמה תביעות הוא זכה ומשטרת ישראל שילמה לו כשהוא בא להפגין נוכחות כנגד אלימות משטרתית? אתה זוכר כמה? בערך חמש-שש פעמים – נכון, אם אני לא טועה? אני מניח, אלא אם כן אני מפרגן ביתר. יותר? כמות הפעמים שאני ראיתי אזכורים עליך, שאתה מחית ואמרת: אלימות משטרתית לא תהיה – גם כשכיהנת כחבר כנסת, גם כשהפגנת – כמות הפעמים הזו הייתה בלתי נתפסת.
אז הסתכלתי באופן אמיתי. אמרתי, אני לא רוצה – כי המשטרה תחת לחץ, אני מבין שוטרים, אני תמיד מנסה להבין שוטרים; אני אף פעם לא מבין אלימות כזאת, אבל אני שם את זה בצד כי זה פחות ה-issue. ההתבטאויות שלך, של השר, מאז שהפכת להיות שר, שחוץ מלומר את המילים: אני בעד שיפגינו אלימות נגד המפגינים בקפלן, או בכל מקום שבו ההפגנה פחות התאימה לך – זה פשוט מדהים. כשאתה הפגנת, ועשית קריירה מההפגנות, ועשית גם מלא כסף מההפגנות האלה, האלימות המשטרתית הפריעה לך, אבל כשמפגינים נגד איזה נושא שהוא לא לטעמך – פתאום אתה מקבל, מה שנקרא, מבוא לקידום במשטרת ישראל – אם יש נגדך כתבות. אמרו את זה. זה בנושא הזה.
אני רק רוצה לסיים, שוב, במשק כנפי ההיסטוריה שהתרחש פה לפני כמה דקות. קודם כול ראיתי את הגיחוך שלכם כשלפיד אמר שהוא מכיר, שיש לו הרבה יותר דלתות פתוחות בממשל האמריקני. אני רק רוצה להזכיר לכם שלפני המלחמה ראש הממשלה היחיד שלא הוזמן לארצות הברית לבית הלבן במשך שנה וחצי היה בנימין נתניהו. רק מזכיר את זה.
עכשיו, אני סוקר במהירות, ב-20 שניות – למרות שנתת לי את החסד: ב-14 ביוני 2009 בנאום בר-אילן הכרזת והכרת בשתי מדינות; ב-24 במאי 2011 אמרת שוב, בשני בתי הקונגרס בארצות הברית, שאתה בעד שתי המדינות; ב-1 באוקטובר 2015, שוב בנאום בעצרת האו"ם, אמרת שאתה בעד פתרון של שתי המדינות; ב-22 בספטמבר 2016 – אותו דבר; ב-12 באוקטובר 2016, בריאיון ל-CBS: לא שיניתי עמדתי, אנחנו נפתור את הסכסוך בעזרת שתי המדינות; ב-28 בינואר 2020 – אותו דבר, בעסקת המאה, כשאתם הבטחתם סיפוח, הכרתם במדינה פלסטינית; ב-20 בינואר 2024 ציינת, ופורסם ב-CNN, שאתה בעד פתרון של שתי המדינות.
אז באמת, אני שמח נורא על המופע הפומפוזי – משפט אחרון – אבל כמו המון המון דברים פה לאחרונה, גם זה כלאם פאדי. כלום, סתם מופע וספין. תודה.
436 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.