אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני שם לב שחברי הכנסת מהסיעות הערביות לא נמצאים כאן באולם, ואני ככה תוהה לעצמי אם הדיבורים שלהם כל הזמן על המאבק בכלי הנשק הלא-חוקיים ועל תופעת הרצח במגזר הערבי הם רק דיבורים מהשפה אל החוץ, כי ברגע שאנחנו מגיעים ומציעים חוקים אפקטיביים שיבואו ויעזרו במלחמה בפשיעה – –
– – ויבואו ויעזרו במלחמה בכלי הנשק הלא-חוקיים, הם נעלמים. הם לא נמצאים כאן. הם לא נמצאים כאן אפילו לא שנייה אחת.
כלום ושום דבר. לא מעניין אותם הנשק הלא-חוקי. לא מעניין אותם הרצח בחברה הערבית.
זה לא מעניין אותם. תראה, כל המושבים שלהם ריקים. אפילו אחד לא הגיע. אחד לא הגיע. חוק שמחמיר את הענישה על כלי הנשק הלא-חוקיים, ואפילו אחד לא נמצא כאן – –
– – ואפילו לא אחד מחברי הכנסת הערבים לא נוכח באולם כדי להצביע על החוק. אפילו לא אחד.
נכון, אני לא צריך אותם, החוק יעבור גם בלעדיהם, אבל בסוף, כשהם מגיעים ומתלוננים, כשהם מגיעים כל היום וצועקים בתקשורת: מה קורה עם הנשק הלא-חוקי? אז הינה, מה קורה עם הנשק הלא-חוקי? הינה, עובר חוק.
אני ואלמוג כהן מגישים פה חוק לטיפול בנשק הלא-חוקי, ואיפה הם נמצאים? הלכו הביתה, נכון? לא מעניין אותם באמת להיאבק בתופעה; מעניין אותם לבוא ולעשות רעש בתקשורת. לא מעניין אותם לעזור לחברה הערבית בישראל, לא מעניין אותם לבוא ולמנוע באמת את הפשיעה, לא מעניין אותם באמת שמי שמחזיק נשק לא חוקי, או מי שסוחר בנשק לא חוקי, יקבל עונש חמור. זה פשוט לא מעניין אותם. אין אפילו אחד, אפילו לא חבר כנסת אחד מהסיעות הערביות, שטורח להגיע למליאה וטורח להצביע בעד חוק שהולך להילחם בתופעה הכל-כך חמורה הזאת. צריך לזכור שבסוף מי שסובלים היום מהתופעה הזאת הם קודם כול אזרחי ישראל הערבים. העובדה שאני ואלמוג כהן מגישים את החוק הזה ולא הם, זו קודם כול בושה וחרפה. אבל אחרי שהגשנו את החוק הזה ולא הם – איפה הם נמצאים? לאן הם נעלמו?
אני יודע את התשובה. התשובה היא שבסופו של דבר מה שמעניין אותם זה לא לדאוג לחברה הערבית בישראל, מה שמעניין את הסיעות הערביות כאן זה לא לשפר את איכות החיים, למנוע את הפשיעה, למנוע את הרצח. מה שמעניין אותם בבית הזה זה להילחם במדינת ישראל; זה לעמוד כאן, על דוכן הכנסת, ולצעוק בנאומים חוצבי להבות בעד החמאס, לצעוק כאן בעד מחנה הפליטים ג'נין; לעמוד כאן על דוכן הכנסת ולבכות על מצב המחבלים בעזה; לקרוא לחיילי צה"ל פושעי מלחמה. בשביל זה הם כאן, אפילו לא לרגע אחד לדאוג למי ששלח אותם לבניין הזה, אפילו לא לרגע אחד לדאוג לאזרחי ישראל הערבים. תודה רבה.
408 מילים של צבי ידידיה סוכות. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.