קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, קודם כול נשפכו פה מלא מים מההתרגשות של אקוניס פה, לדעתי. לא היה מקום לאגו שלו פה, אז – – –
יש לי דווקא – את אמרת: איך אפשר לראות את העשייה של השר אקוניס. מירב, את יודעת דרך איפה אפשר לראות אותה? דרך הטלסקופ ג'יימס וב, אולי. אבל לא שמת לב, הוא גם דיבר עליי. הוא אמר: אתה עם העשייה הפרלמנטרית שלך – נשמה, אני בקושי שנה בכנסת, אתה 15 שנים פה.
אני גם לא מתפאר. אתם לא ממש זורמים בלהעביר חקיקה, לא ממש מקשיבים בוועדות, אי לכך, ראינו לאן הבאתם את המדינה. אז כאילו לא בזה הייתי מתמקד, וגם – בסדר, אוקיי, אתה 15 שנים פה, בוא ותדבר איתי בעוד 15 שנים, ונראה איפה כל אחד מאיתנו יהיה.
לא, אבל אני אוהב את ה"די": די, לא עכשיו.
שמעתי אותך מדברת ומקוננת – אני מבקש להוסיף לי את הזמן כי טלי גם קוטעת את חוט מחשבתי הדק וגם מסיטה – – –
טלי, טלי, טלי, אני אדבר עם שקמה, חבל.
אבל הזמן ממשיך לרוץ, אדוני. לא, אין לי בעיה.
לא, אני לא נהנה. אני רוצה להגיד את הדברים.
אני רק מציין שהזמן רץ ולא עצרת, אז אני מבקש התחשבות בסוף. בסדר, אני אפסיק להתייחס לאקוניס, כי באמת, מרוב שאין מה להתייחס, אין מה להתייחס, אבל בסדר, אני שם את זה בצד. אני כן רוצה להתייחס לאירועי ריקודי העם שהיו אתמול. אני חושב שזה נאמר, דובר על זה המון.
טלי, שימי לב כמה חרוזים. שוב טלי מפריעה לי. את שמה לב? די, טלי.
אז אני רוצה לומר לכל אלה שרקדו – והכי מצחיק אותי היה הנושא של הכנס. הנושא: חוזרים לעזה. 17 שנים בנימין נתניהו, מי שהיה יו"ר האופוזיציה האגדי – אם אתם זוכרים, חבריי חברי הכנסת, בזמן ההתנתקות – 17 שנים הוא ראש ממשלה.
זה לא הפריע לו לטעון שהוא יו"ר האופוזיציה, גלעד, ואני מבקש ממך, אל תתווכח איתו. אז בזמן שאתם רקדתם שם, משפחות ישבו שבעה. אני יוצא משבעה ואני רואה את התמונות האלה.
מה? סליחה. לא, לא, לא. זה לא – – –
זה פשוט לא בסדר. אני מבין שאתה – – – לא, זה לא בסדר.
אתה לא רוצה לתת לי זמן, כי לא עצרת את הזמן.
לא, נו, אז תן לי בבקשה את הדקה.
תודה. לא, האמת היא שאני לא צריך ממך את הטובות. אני מבקש שתהיה לפחות הוגנות מינימלית, כי בזמן שהקואליציה מדברת, יושב פה שר, ורבע שעה אחרי שהסתיים הזמן הוא עדיין מלין ומתבכיין על יש עתיד. תראה כמה דמעות יש לו פה מרוב העשייה של ולדימיר בליאק אל מול שלו.
אז אני מבקש קצת שוויון, ואני לא רוצה לסיים את דבריי. ודי, אי-אפשר כל פעם לקטוע אותנו, עם האיפה ואיפה הזאת. או שיש זמנים או שאין זמנים, ואני מבין שאצלכם הזמנים זה גם סובייקטיבי.
496 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.