קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, עולים לכאן חברות וחברי כנסת ומתחילים לדבר על השיח שמשמיעים מנהיגים פלסטינים על "מהנהר עד הים", ומסיימים את הנאום שלהם באמירה שהארץ הזו שייכת ליהודים מהנהר ועד הים. זאת אומרת, הם אומרים אותו דבר בשפה שלהם, בטרמינולוגיה משלהם. נכון, אבל זה אומר שמישהו מצדד בשליטת עם על עם אחר, ואז הוא מצדד בסבבים של לחימה וחוסר שלום, כי אין כזה דבר. יש עם בעולם שמסכים שעם אחר כובש אותו?
על כן, אנחנו דווקא משמיעים עמדה ברורה למדי: אנחנו לא מסכימים עם האמירות "מהנהר ועד הים", לא מהצד הפלסטיני ולא מהצד היהודי. אנחנו בעד שתי מדינות לשני עמים. יש יוזמה ערבית שהניחו הסעודים. אדרבה, לחזור ליוזמה הערבית, ובאותה הזדמנות גם לעשות שלום עם סעודיה. אבל לעלות לדוכן כדי לדבר בגנות אנשים שמדברים על הארץ מהנהר ועד הים, ולסיים בזה שהם בעד אפרטהייד ושליטה בעם אחר – הרי זה דבר והיפוכו. זה דבר והיפוכו.
אי-אפשר לעבוד מול העולם עם 1,100 ערכים צבועים. אז אם על ערכים, שידברו באמת על ערכים: שתי מדינות לשני עמים, ואז שתי המדינות עושות הסכם בכל התחומים – בתעסוקה, בהייטק, במדע, בתעופה, בכול. אין כיבוש, אין אפרטהייד, אין מרמור, יש חיים יותר טובים. תודה רבה.
189 מילים של ווליד טאהא. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.