קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבדת לקרוא את הטקסט שנמסר לי על ידי ידידי שר המשפטים: הצעת חוק דחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (חוזה, פסק דין או תשלום לרשות) (תיקון) (דחיית מועדים בתקופה הקובעת השנייה), התשפ"ד–2023, מבקשת לתקן את החוק שנחקק ב-18 באוקטובר 2023, אשר קבע כהוראת שעה כי ביחס למספר קבוצות אוכלוסייה שאינן מנהלות שגרת חיים רגילה לאור המצב הביטחוני יידחו מועדים מסוימים בחוזה, פסק דין או תשלום לרשות, אם הם חלו בתקופה שהחל מפרוץ מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר ועד 31 בדצמבר 2023. היה ראוי לכתוב מועדים עבריים.
בהצעת חוק זאת מוצע הסדר המשך לחוק, שיחול לגבי מועדים לביצוע החלים בתקופה שמיום 1 בינואר 2024 עד יום 31 בינואר 2024, כיוון שהלחימה עודנה נמשכת ומכיוון שהמצב החריג השורר במדינה עדיין משפיע משמעותית על מספר קבוצות אוכלוסייה ומביא לכך שהן אינן מנהלות שגרת חיים רגילה ויש להן קושי לקיים את התחייבויותיהן המשפטיות במועדן. עם זאת, מוצע לערוך שינויים לגבי התקופה הנוספת על מנת שהחוק המתוקן ייתן מענה לשינויים שחלו ממועד חקיקת החוק ולצרכים העדכניים שקיימים כיום, ובשים לב לאיזון הנדרש מול הצד השני לחיוב וכן לכך שבתקופה הזאת יש שוני בין הצרכים של קבוצות האוכלוסייה השונות. לכן מוצע ליצור הבחנה בין הסעיפים שיחולו על כל אחת מקבוצות הזכאים לדחיית מועד.
בכל הנוגע לדחיית מועד לתשלום לרשות מוצע לקבוע כי כלל קבוצות האוכלוסייה שהיו זכאיות לדחיית מועד לפי החוק הקיים, יהיו זכאיות גם לפי החוק היום. עם זאת, בכל הנוגע לדחיית מועדים לפי חוזה או לפי פסק הדין מוצע לקבוע כי דחיית מועדים אלה תחול על הגורמים הקשורים קשר הדוק לפעולות הלחימה ולפעולות מבצעיות בכוחות הביטחון ועל כל חיילי המילואים. ההנחה ביחס לגורמים אלו היא שלאור המצב הייחודי שבו נמצאת מדינת ישראל, גורמים אלה נלחמים בעצימות גבוהה וחלק גדול מהם אף נמצא מחוץ לגבולות מדינת ישראל ללא אמצעי תקשורת, כך שאינם יכולים לקיים את התחייבויותיהם המשפטיות ולנהל את עניינם. בקבוצה זו מוצע לכלול גם את הנעדרים, החטופים או השבויים, שכן גם להם אין כל יכולת לנהל את ענייניהם בתקופה זאת. ביחס לכלל הגורמים האלה מוצע לקבוע כי לאור העובדה שאין להם את הפניות הנדרשת, כאמור, לצורך מילוי התחייבויותיהם המשפטיות בעת הזאת יחולו עליהם סעיפים 2א ו-3א המוצעים, וזאת בנוסף לסעיף 4א המוצע, כפי שיפורט להלן.
חשוב להדגיש כי סעיפים אלה מאפשרים להתערב בחוזים פרטיים ובפסקי דין, ולכן קיימת חשיבות בכך שמענה זה יינתן רק ביחס למי שאין ביכולתו לטפל בענייניו. זאת, לאור הצורך לאזן בין הצרכים של האוכלוסיות הזכאיות לדחיית מועד והרצון להקל על הזכאים כאמור, לבין הפגיעה שעלולה להיגרם לצד השני לחוזה.
עוד מוצע כי שר הביטחון יוכל, בהסכמת שר המשפטים ובהתייעצות עם שר הפנים ובאישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, להאריך את התקופה שביחס אליה יחול התיקון, ובלבד שתום התקופה לא יהיה מאוחר מסוף חודש פברואר 2024, וכן להאריך את התקופה שבה המועדים הקבועים בתיקון יידחו, ובלבד שתקופת הדחייה הכוללת לא תעלה על חמישה חודשים.
תיקון החוק יביא לכך שלגורמים הקשורים בקשר הדוק לפעולות הלחימה ולפעולות מבצעיות ולחיילי המילואים והחטופים תהיה אפשרות להתרכז בפעילות המבצעית בלי שהם יצטרכו להידרש לענייניהם האישיים באופן אשר עלול לפגוע במאמץ המלחמתי תוך שהם יודעים כי ענייניהם האישיים יידחו ולא יחייבו מענה מיידי בעת הזאת.
בנוסף, הצעת החוק תמשיך את ההסדר הקבוע היום בחוק בכל הנוגע למועדים לתשלום לרשות לגבי כלל האוכלוסיות הזכאיות, שכן ההנחה היא שגם ביחס לגורמים אלה, שגרת חייהם נפגעה ודרושה התייחסות מסוימת לעניין זה. לאור האמור, הממשלה תומכת בהצעת החוק.
עד כאן, אדוני היושב-ראש, הדברים שמסר בידי שר המשפטים יריב לוין. עכשיו אני רוצה לומר כמה מילים אישיות. ההצעה שהקראתי זה עתה, כל-כולה מביעה התחשבות באנשים, במצבים המיוחדים שגזרה עליהם המלחמה, במצבים שהם התגייסו אליהם כשהם נחלצו למלחמה הזאת. ואני רוצה לשאול אותך, חברת הכנסת מירב בן ארי: מאיפה את דולה משאבים כאלה של שנאה, משאבים כאלה של גועל, משאבים כאלה נגד אוכלוסיות שבדיוק עליהן כתוב פה – אנשים שיושבים בבתים ללא שום הגנה מצד צה"ל? אלוף פיקוד המרכז שאת עכשיו ביקשת שנשמור על חייו, וביקשת בצדק – ואני פה מעל הדוכן פניתי לכל מי ששומע אותי ואמרתי שאסור לפגוע בשערה משערות ראשו; אלוף פיקוד המרכז הוא שמבקש ממני, כשרת ההתיישבות – ואגב, אני גם אגיד לך שאנחנו בידידות גדולה כבר שנים, כי הוא היה גם מח"ט חברון; הוא שמבקש ממני לתת את מרכיבי הביטחון ליישובי ההתיישבות הצעירה. הוא וקצין האגמ"ר שלו הם שנתנו לנו את הרשימה ביד של איזה מרכיבי ביטחון צריכים שם, והוא לא יכול, ולא השר יואב גלנט כשר ביטחון, לממן את זה. רק המשרד שלי יכול. ואת יודעת, מירב, מתי התחיל משרד ההתיישבות לממן את מרכיבי הביטחון להתיישבות הצעירה? לא בתקופתי – בתקופת השר בנט ובתקופת השר לפיד, ראש המפלגה שלך. אז איך זה פתאום – – –
עכשיו דיבר כאן חבר הכנסת ולדימיר בליאק, אם אינני טועה ממפלגתך – –
– – והוא אמר כאן – כולנו שמענו, אדוני היושב-ראש, גם אתה שמעת – –
– – הוא אמר: אני לא אתן לכסף הזה לעבור. המשמעות היא: אני רוצה ש-20,000 נשים וילדים ימשיכו לחיות בלב שטח עוין ומסוכן ללא גדרות, ללא רבש"ץ, ללא תאורת ביטחון, ללא רכב ביטחון – – –
זה מה שאמר עכשיו ולדימיר בליאק – גם על זה אני אדבר. אבל את יושבת פה גם כנציגת כל המפלגה שלך וכל האופוזיציה, לכן את יושבת כאן במסירות, ויושב פה לידך חבר כנסת ולדימיר בליאק, מייצג האופוזיציה בוועדת הכספים – והוא אומר: אני אעשה הכול כדי שהתקציב הזה לא יעבור. 20,000 נשים וטף ימשיכו לחיות ללא מרכיבי ביטחון, כי ולדימיר בליאק החליט.
אני פונה גם אליך, אדוני יושב-ראש הקואליציה, אופיר, ידידי. עליך לוודא שעד הפרוטה האחרונה הכסף של ההתיישבות הצעירה עובר, ואנחנו לא מפקירים אותם בלב שטח עוין. יהודה פוקס, אלוף פיקוד המרכז, הוא שמבקש את הכסף הזה. זה פעם אחת. פעם שנייה, כשאני מעיזה – אוי ואבוי, שומו שמיים – לומר, מירב, שכן, לא כל מה שהשב"כ אומר, בעיניי ודאי שזה נכון, אבל את, כחברת כנסת – – –
אני חושבת מצוין. כל מדינת ישראל ראתה שלא כל מה שהם אמרו היה נכון.
אבל מירב, מכיוון שאת מאמינה לכל מילה של השב"כ – וזכותך – –
– – אז תאמיני לשב"כ כשהשב"כ אומר שחייה של השרה אורית סטרוק בסכנה מפני אנשים שהם לא ערבים – יהודים. אז אני מצפה שאת תעלי לפה לדוכן, ואת תגידי, כמו שאני אמרתי קודם – – –
לא, לא. כמו שאני עמדתי פה ואמרתי לכל מי ששומע אותי, אמרתי: אל נא, אחיי, תרעו, אל תיפול שערה משערותיו של אף חייל, אף קצין, ולא אלוף פיקוד מרכז ולא שום אלוף בצה"ל, אסור לעשות כדבר הזה – אני מזמינה אותך לעלות לפה ולומר לכל האנשים שמסיתים חודשים לפגוע בי, מסיתים חודשים ואומרים לציבור שלהם שדם הקורבנות על ידיי, ומציירים פלקטים שלי עם דם – – –
אני מצפה שאת, שמאמינה לכל מילה של השב"כ – – –
מצוין, מירב. אני מצפה שאת, שמאמינה לכל מילה של השב"כ, תעלי לפה לבמה ותקראי לציבור להימנע מכל פגיעה, גם בפוליטיקאים שלא מסכימים איתם – – –
להימנע מכל פגיעה. את מאמינה לזה. אני לא מאמינה לזה, אבל את מאמינה לזה – תעלי לפה ותגידי שזה מגונה, כמו שאמר חברך רון כץ. הוא לא הספיק, הוא רוצה שיגידו גם שזה מגונה. תגני, תגני את כל אלה שקוראים לי בשמות גנאי שיש בהם משום הסתה לרצח. תגני אותם. בבקשה, אני מזמינה אותך לעלות ולומר את זה.
מירב, אנחנו אנשים אחים. אנחנו נלחמים נגד אויב אכזר. יש לנו מספיק אויבים שרוצים לפגוע בנו בצורות הכי נוראות. בואו נהיה יחד. כאשר אני מנסה להעביר כסף לטובת המפונים מיישובי הצפון שמפוזרים בעשרות בתי מלון והקהילות שלהם חרבו – הם אומרים: אנחנו לא יודעים איך נחזור, כי הקהילה מתפוררת. איך נחזור להיות יישוב אחד? אני הולכת, יושבת איתם, לומדת את הצרכים שלהם, מגייסת כסף לטובתם, ויושב פה חבר המפלגה שלך, הממונה מטעמכם בוועדת הכספים, ואומר: הכסף הזה לא יעבור.
מירב, אני מצפה ממך לוודא שהכסף הזה והכסף של מרכיבי הביטחון להתיישבות הצעירה יעבור, כי אנשים אחים אנחנו. אנחנו דואגים לכולם, בלי הבדל. כל מי שנתון תחת מתקפות האויב, וכל מי שנלחם נגד האויב הזה, וגם כל אזרח בארץ הזו – אנחנו דואגים לו. כך אנחנו נוהגים כמדינה. כך אני מצפה גם מכם לדאוג. לא יכול להיות שאתם תפלו אוכלוסיות ולא תאפשרו להן לקבל את תקציב הביטחון שלהן. תודה רבה.
1,321 מילים של אורית מלכה סטרוק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.