מועד הבחירות לרשויות המקומיות

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

ובכן, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי חברת הכנסת וולדיגר, ראשית, אני מבקש להביע תנחומים למשפחתו של סרן במילואים ליאור סיוון, בן 32 מבית שמש, קצין לוחם בגדוד 363, שנפל אתמול בקרב בדרום רצועת עזה, למשפחתו של אוריאל כהן מצור הדסה, שנפל הלילה גם הוא, ולמשפחתו של מעוז פניגשטיין. השם ייקום דמם. הם גיבורים שנתנו את נפשם למען מדינת ישראל, למען עם ישראל. הם לא יישכחו מאיתנו לעולם, כפי שכל חללי צה"ל במלחמה הקשה הזו לא יישכחו מאיתנו לעולם.

לשאלת חברת הכנסת, ועוד לפני התשובה, אני מבקש – חברת הכנסת וולדיגר היא נכדתו של הגאון רבי נפתלי טרופ, שהיה מגדולי ראשי הישיבות.

נינתו. הרב עובדיה יוסף, בספרו "ענף עץ אבות", מספר סיפור על עשיר קמצן שהיה גר בעיירה רופשיץ והיה מפורסם לכול בקמצנותו. בליל יום הכיפורים אחר התפילה נשארה בבית הכנסת קבוצת אנשים עניים לקרוא תהילים, וגם העשיר הקמצן התייצב בתוכם. רב העיירה, שקראו לו רבי נפתלי מרופשיץ, היה אז בבית הכנסת, הלך אליו, הפסיק אותו מקריאת התהילים וקרא לו לבוא אליו. הוא בא אל הרב, והרב אמר לו: הינה, כעת שעת חירום – ממשלת פולניה הכריזה מלחמה על אוסטריה. כידוע, לממשלה ולצבא יש כמה סוגי חילות שונים: חיל רגלים, חיל פרשים, חיל הים. מה דעתך, אדוני – והשאלה הזו, בערב יום כיפור – על חייל שהוא מחיל הפרשים אבל יודע לשמש כרב-חובל באוניית קרב, ועשה מעשה, נטש את המחנה והלך מחיל הפרשים ונכנס לאוניית מלחמה ונלחם באויב בהצלחה – איזה ציון לשבח הוא יקבל? ענה לו העשיר: לא רק שהוא לא יקבל צל"ש, אלא ראוי להעניש אותו, כיוון שעשה דין לעצמו, מאחר ששיבצו אותו המפקדים כחייל בחיל הפרשים. הוא איננו רשאי לנטוש את מחנהו ללא הוראה מפורשת מהמפקדה הצבאית. חזר הרב ושאל: מה דעתך אם הדבר היה להפך: חייל מחיל הים שיודע שהוא פרש מומחה, קם ועשה מעשה, דהר על סוס קרב ונכנס לתוך מחנה האויב והפיל חללים רבים מצבא האויב – איזה ציון לשבח צריך לתת לו? ענה העשיר: לדעתי גם הוא עריק. הוא ראוי לעונש, מכיוון שעשה את זה שלא על פי דעת מפקדי הצבא.

אבל סלח נא לי, אדוני הרב, מה השייכות בשאלות האלה לערב יום הכיפורים, יום גדול וקדוש? אמר לו הרב: אני רוצה להעיר לך על תשובותיך. אתה עריק. עליך לתת את הדין ביום הנורא הזה. אמר לו: מדוע? למה אני עריק? אני בכלל לא בגיל צבא, לא שייך שאיקרא עריק. ענה לו הרב: דע לך שבשמיים ייחדו סוגי צבאות שונים להשם יתברך. השם צבאות שמו קדוש ישראל, יש צבא של תלמידי חכמים, יש צבא של לומדי תהילים, יש צבא של עשירים נדיבים. והינה שפר חלקך וגורלך, והעניקו לך עושר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים, ואתה לא מבצע את מה שנדרש ממך. אתה הולך לקרוא תהילים במקום לתת צדקה, לכן אתה נקרא עריק. מבחינת צבא השם, לא טוב הדבר שאתה עושה. אתה צריך ללכת לישון על כרים וכסתות של משי ורקמה במנוחה, ובבוקר, כשתהיה מגבית בבית הכנסת לטובת תלמידי חכמים עניים, עליך לתרום בעין יפה, כדי שממך יראו וכן יעשו. עכשיו לך הביתה, תישן במנוחה, ולמחר תזכור את מה שציוויתיך לעשות.

למוחרת לפני קריאת התורה נפתחה מגבית לטובת הישיבה. פנה ישר העשיר ההוא והרים קולו ואמר: 10,000 רובל.

כל יחידי הקהל נדהמו מן התרומה הגדולה של העשיר, שלא נתפרסם בנדיבותו, ונעשתה התעוררות רבה בקהל, וכל אחד גם תרם בעין יפה, והייתה שנה מלאה שפע ברכות וישועות.

יפה שאלה חברתי חברת הכנסת טלי גוטליב: מה הקשר? אז אני אענה.

ובכן, חברת הכנסת שאלה מדוע אני נאחז בקרנות המזבח. התשובה לשאלה: הכנסת היא שקבעה בחקיקה – גם את, גברתי חברת הכנסת גוטליב, וגם את, חברת הכנסת וולדיגר – קבעה שהבחירות ייערכו ב-30 בינואר.

וביום עומדי כאן במליאת הכנסת – – –

אני אתייחס להכול, אני לא בורח. ביום עומדי כאן במליאת הכנסת, כשהושבעתי לשר הפנים, התחייבתי לקיים את החלטות הכנסת. זו חובתי, ומשרד הפנים פועל בהתאם לחוק. יכולתי להסתפק – – –

יכולתי להסתפק במשפט אחד, ובכל זאת – –

– – הערכתי הרבה למוסד הזה, לכנסת ולפיקוח הפרלמנטרי שלו – אני אבקש להוסיף עוד כמה דברים ולהעמיד דברים על דיוקם. האחריות של משרד הפנים והאחריות שלי כשר הפנים היא לעשות הכול על מנת שניתן יהיה לקיים בחירות מוניציפליות בצורה הטובה ביותר.

באשר למועד הבחירות – כאמור, הוא נקבע בחקיקה. הכנסת היא שקבעה כי הבחירות ייערכו ב-30 בינואר – אגב, קביעה שהתקבלה כאן פה אחד, קואליציה ואופוזיציה, וכך ראוי שיהיה בחקיקה על נושא הבחירות, שהיא צריכה להיות בקונסנזוס ולא ברוב דחוק, כיוון שהיא נוגעת לליבת הדמוקרטיה. הכנסת גם קבעה שדחייה של מועד זה לסוף חודש פברואר איננה נתונה להחלטת שר הפנים בלבד בצו או של הממשלה – – –

הכנסת היא שקבעה שהבחירות ייערכו ב-30 בינואר, והכנסת גם קבעה שדחייה של מועד זה לסוף חודש פברואר איננה נתונה לסמכות בלעדית של שר הפנים בצו או של הממשלה, אלא נדרשת הסכמה רחבה ביותר, יותר מהסכמה קואליציונית רגילה, שתתבטא בהליך ממושך של אישור הממשלה, באישור ועדת הפנים, לא ברוב רגיל אלא ברוב מיוחד של שלושה רבעים, ולאחר מכן גם בכנסת. כלומר ברירת המחדל החוקית שקבעה הכנסת – שהבחירות המוניציפליות תתקיימנה ב-30 בינואר, וההחלטה הזו בחקיקה היא שמחייבת את הממשלה. זה סדר הדברים הנכון.

הנושא של מועד הבחירות – כל בחירות, גם בחירות ברשויות המקומיות – הוא מהנושאים הרגישים ביותר. כל מועד שייבחר, כל יום לכאן או לכאן, יכול לחזק מועמדים מסוימים ומפלגות מסוימות ויכול להחליש מועמדים אחרים ומפלגות אחרות. טיבן של בחירות שהן משחק סכום אפס. ולכן, ניגשתי בחרדת קודש לאירוע הזה. קראתי ואני קורא לכל חברי הבית לשים בצד אינטרסים פוליטיים של מפלגה שאולי כרגע הם טובים יותר או פחות בסקרים, ולהסתכל על הדברים בצורה ממלכתית.

אני ביום הראשון – – –

ביום הראשון שנכנסתי לנושא לאחר החקיקה, ועוד בטרם סיום הליך החקיקה, אמרתי כאן בוועדת הפנים של הכנסת בצורה מאוד ברורה: מכיוון שאני איש פוליטי – אמרתי שהתהליך הזה חייב להיעשות, הבדיקה והבחינה חייבות להיעשות על ידי גורמי המקצוע ועל ידם בלבד. פניתי למל"ל, הגעתי לישיבה במל"ל, וזה מופיע בפרוטוקולים של אותו דיון במל"ל שמסרתי גם חומרים חסויים ליושב-ראש ועדת הפנים של הכנסת כחלק מהחובה של הכנסת לבצע פיקוח פרלמנטרי, ואמרתי את הדברים בצורה מאוד ברורה: מכיוון שאני איש פוליטי, ולכל החלטה שתתקבל פה יש השלכות פוליטיות, אני מבקש מכם לבצע עבודת מטה עם צה"ל, עם שב"כ, עם המשטרה, עם המפקח על הבחירות, ולהגיש בפניי – –

– – ולהגיש בפניי – –

אני לא בורח, אני פה, אני פה. – – ולהגיש בפניי את עבודת המטה המקצועית, ואני התחייבתי בפניהם בתחילת הדרך, עוד לפי שידעתי מה תהיה תוצאת ההמלצה שלהם, לגבות כל החלטה מקצועית שלהם.

ואני אומר לכם באופן אישי: גם חבריי וגם מועמדים מסיעת ש"ס בערים רבות בארץ כועסים על ההחלטה. יש לי התכתבויות עם נציגים ממפלגתי שלא אוהבים אותה, אבל אני חושב שאסור לנו להיגרר לשיקול פוליטי בסוגיות הללו של מועד הבחירות. הוא חייב להיעשות אך ורק על ידי המלצת גורמי המקצוע.

גורמי המקצוע שהציגו בפניי את עמדתם, הציגו בפניי אמירה ברורה – שאפשר, יכולים וצריך לקיים את הבחירות במועדן כפי שנקבע על ידי הכנסת בחקיקה, ב-30 בינואר, לרבות מכתב של אלוף פיקוד העורף שהתפרסם, שסבור שהתהליך הזה יחזק את החוסן הלאומי של מדינת ישראל. הוא לא עובד אצלי, הוא לא מקבל ממני הנחיות, ואני גם לא אומר לו מה לכתוב במכתבים.

אני חושב שכחלק מהחובה שלנו לממלכתיות, לכבד את צה"ל – כן, כשצה"ל בא ואומר: אני יכול להעמיד קלפיות גם ברצועת עזה ולתת גם ללוחמים שנמצאים בשטחי לחימה אפשרות להצביע, וצה"ל בא ואומר: אני יודע לעמוד בזה – אגב, אני גם תמה על הציטוט של הכתבה מישראל היום. אני מחזיק משירית אביטן כהן כתבת ראויה והגונה. ייתכן מאוד שהכותרת הייתה ערוכה על ידי עורך אחר, כי מי שקורא את פנים הכתבה ואת תגובת צה"ל בתוך הכתבה, רואה במפורש בתגובתו שצה"ל נערך ויכול להיערך לקיום הבחירות במועדן.

ואני מצטט ממכתב של אלוף פיקוד העורף מ-12 בדצמבר: "נכון ליום כתיבת מכתב זה מדיניות ההתגוננות מאפשרת פעילות מלאה בכל חלקי הארץ, פרט ליישובים בעוטף עזה וביישובי קו העימות בצפון. מבחינה ביטחונית, נכון להיום ניתן ואף חשוב לקיים את הבחירות במועדן על מנת לתת לאזרחים חוסן. שגרת חירום מאפשרת יציבות להמשך".

לגופו של עניין, חבר הכנסת נאור שירי, כמי שהגיע מהשלטון המקומי, המצב היום הוא שוועדות מקומיות לתכנון ובנייה מושבתות. אלפי יחידות דיור והתחדשות עירונית – אנשים שרוצים להתקדם ולקנות בית ולבנות בית, לא יכולים לעשות את זה. אנחנו נשלם מחיר. עכשיו, איזו תועלת יש בדחיית עמדות גורמי המקצוע בשביל חודש ימים ויצירת חוסר ודאות, ומה עם אותם מועמדים שאין להם כסף לדמם לקמפיין מתמשך? ולכן, כל התהליך הזה בסופו של דבר הוא תהליך שפוליטיקאים צריכים להדיר את רגליהם ממנו. גורמי המקצוע הם שצריכים להמליץ, ומחובתנו לקבל את עמדתם, בפרט שהכנסת החליטה כאן בבית הזה פה אחד בלי מתנגדים על המועד של 30 בינואר.

ואני לא אומר את זה, מכיוון שאני חושב שגם פה הטיעון לא צריך להיות טיעון פוליטי. יבוא צה"ל, יבואו גורמי הביטחון ויציגו עמדה אחרת – נשקול אותה. לאחר שהכנסת קבעה את מועד הבחירות וקבעה מנגנון מאוד נוקשה להזזתו, כפי שציינתי, נערכה עבודת מטה מקצועית במשרד, ביחידת הפיקוח הארצי על הבחירות בראשות ריאן גאנם, פנו לגופי הביטחון השונים, נעשה הכול כדי לבחון בלב פתוח ונפש חפצה אם אכן אין מנוס מדחיית הבחירות, והתשובה מכל הגורמים הייתה שלילית.

לצד הדברים הללו, אני חוזר ואומר שבשיח הבריא בין הרשויות, אם הכנסת תחליט לקדם בחקיקה פרטית חוק לדחיית הבחירות המקומיות, משרד הפנים כרשות מבצעת יכבד החלטה של הכנסת, ואנחנו נצטרך להתיישר גם לפי המועד הזה. באותה נשימה אני אומר שהזמן להתחיל בהליכי חקיקה לחוק כזה – היו צריכים להתחיל לא אתמול אלא לפני חודש. אנחנו צריכים לייצר ודאות ולייצר לאנשים אופק. בסופו של דבר חוסר הוודאות הזה מוביל להרבה מאוד בלבול, להרבה מאוד בוקה ומבולקה, ואנחנו צריכים שלטון מקומי חזק, יציב, מתפקד, כי כשהשלטון המקומי חזק ומתפקד בעורף, גם החזית חזקה. תודה רבה.

גם אליי.

האמירה הזו, האמירה הזו – – –

ההגבלה שלי הייתה בגלל הסיווג סודי ביותר של חלק מהמסמכים.

לא, לא. אפשר לקיים דיון מסווג, אם צריך.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ובכן, במענה על שאלותיה של חברת הכנסת מיכל וולדיגר, מבחינתי התהליך חשוב באירוע הזה לא פחות מהתוצאה, והתהליך היה סדור, התהליך היה מקצועי, התהליך היה על ידי שיתוף של גורמי המקצוע וכיבוד עמדות גורמי המקצוע.

מכיוון שכולנו פוליטיקאים, הן מן הצד הזה והן מן הצד הזה, ועמדותינו חלוקות, וטוב שכך, אני חושב שמן הראוי היה לכבד ולהעריך את עמדתם של גורמי המקצוע בצה"ל, במערכת הביטחון ובמשטרת ישראל ושל המפקח על הבחירות. השיח שמנסה לספסר בדם ובכאב – אני לא סופר כיפות וצבע של כיפות בקרב חיילינו. אני רואה כומתה ואני רואה מחויבות למדינה, וימי מילואים – אני מבטיח לך שעשיתי יותר מיושב-ראש המפלגה שלך.

אני לא מקבל את הטפות המוסר האלה – –

– – שכביכול אנשי ש"ס ופעיליה לא מתגייסים ולא לוקחים חלק.

האמירות הללו, גם אם נאמרות ברמזים וגם אם נאמרות בתדרוך לאנשי תקשורת – –

– – הדברים האלה הם חמורים מאוד בשגרה, קל וחומר בחירום. אנחנו בעת חירום ובעת מלחמה לא סופרים כיפות בקרב חיילי צה"ל. אנחנו רואים לוחמים גיבורים, אמיצים. אני לא רואה אם הוא יהודי, אם איננו יהודי, אם הוא דתי, אם הוא חילוני, אם הוא חרדי או חובש כיפה סרוגה. לכן החובה שלנו – לכבד, כן, לכבד את גורמי המקצוע בצה"ל, את אכ"א, את פיקוד העורף, את הפיקוד של שב"כ, את הפיקוד של המשטרה.

מחייב אותנו לקחת ברצינות את ההמלצות המקצועיות שלהם וליישם אותן גם אם זה לא נוח לנו פוליטית. ויכול להיות שזה לא נוח לנו פוליטית, ויכול להיות שנצטרך לשלם מחיר.

בהחלט. וביקשתי גם נתונים, וקיבלתי נתונים על מספר הלוחמים שישנם ועל מספר אנשי המילואים. הנתונים האלה סודיים ביותר ולכן אני לא יכול לחשוף אותם, אבל בוודאי שזה נדון, בוודאי שזה נבדק עד דק, בוודאי שזה נלקח בשיא הרצינות.

וכן, אנחנו לוקחים את הסיפור הזה בצורה הרצינית ביותר.

סוגיית הכפרים הבלתי-מוכרים – במענה על שאלתו של חבר הכנסת יוסף – – –

אותם מועמדים שנמצאים כרגע במילואים – אגב, חלקם גם עתרו נגדי בעתירה לבג"ץ. דרך אגב, חלק מהעותרים הם גם קרובי משפחתי. ואני אומר שוב: העמדה של גורמי המקצוע, לרבות אכ"א, היא שלצבא יש יכולת להתמודד גם עם היכולת של אותם אנשי מילואים להשתחרר מן השירות כדי לבצע את המשימה. עכשיו, הסוגיה שהם לא רוצים להשתחרר – אם אותו מועמד – –

אני רוצה להשיב על זה. – – אם אותו מועמד היה נבחר למשל באופן היפותטי ב-31 באוקטובר, היה נבחר אותו מועמד לראשות העיר – – –

לא, לא, עכשיו, עכשיו. אילו לא היו נדחות הבחירות, ואותו מועמד היה נבחר לראשות העיר ויום אחרי הבחירות היה מתחיל מצב לחימה, ויום אחרי הבחירות הוא היה צריך לבחור אם לנהל את העיר שהוא נבחר אליה או לצאת למילואים – יש רגעים במנהיגות שבהם אתה צריך להכריע. יש רגעים שבהם צריך לדעת לקבל את ההחלטה הטובה ביותר עבור המשימות שמונחות לפתחך, וכן, לבחור בין אהבתך למילואים – שהם חשובים וגדולים וקדושים – לבין חובתך לעשייה ציבורית. עוד הרבה לפני המלחמה ביקשתי לחזור לשרת במילואים במקביל להיותי חבר כנסת, וסורבתי. הייתי צריך לבחור בין אהבתי הגדולה לאולם בית המשפט בפרקליטות הצבאית לבין שירותי בכנסת. יש רגעים שבהם צריך לבחור, יש רגעים שבהם מנהיגות צריכה לבחור, וזה אחד מהרגעים הללו.

סוגיית הסדרת הכפרים הלא-מוכרים היא כמובן בסמכותו של השר שיקלי. אני יודע לומר שמבחינת ההיערכות של משרד הפנים בסוגיית הבחירות, אנחנו נמתחים עד הקצה כדי לאפשר לכמה שיותר תושבים, גם מהפזורה, לקיים את זכותם הדמוקרטית – גם באל-קסום, גם בנווה מדבר. אנחנו רואים בזה ערך גדול, וגם בסוגיית ההסדרה, אבל היא לא נתונה לסמכותי.

לשאלתו של חבר הכנסת שירי – קיום הדיון בסוגיה הזו תלוי בהחלטת יושב-ראש ועדת הפנים. אני מודיע כאן שבכל רגע שבו אקרא להתייצב בדיון בוועדה מוועדות הכנסת, אני כמובן אעשה זאת בשמחה רבה. תודה.