קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. כבוד השר, כבוד היושב-ראש, חברי כנסת, שלשום פורסם בישראל היום כי בכירים בצה"ל טענו כי אין ביכולת הצבא לקיים את הבחירות המקומיות כסדרן. זאת, מעבר לפגיעה ברוח הלחימה בשל קיום הליך של בחירות במהלך מלחמה.
מדוע השר נאחז בקרנות המזבח ואינו פועל לדחיית הבחירות המקומיות?
כבוד השר, קודם כול, להקנות לוויכוח הזה אינטרסים פוליטיים זה עלבון. למעלה מ-500 חיילי מילואים פנו אליי.
הם ממגוון האוכלוסיות, לא ימין, לא שמאל – כלומר, לא בדקתי; כנראה גם ימין, גם שמאל, גם באמצע. ופנו אליי. נכון, מה לעשות, אנחנו, הציונות הדתית כמגזר – אני לא מדברת כרגע על פוליטי, כי בכל המפלגות, כמעט כולן, יש אנשים עם כיפות סרוגות. נכון, הם אלה שמשרתים בעיקר, מה לעשות, אבל זה לא פוליטי, בסדר? וכבר העירו לי כמה פעמים שפוליטי זו לא מילה גסה, אבל אלה לא אינטרסים פוליטיים, זו מהות.
רגע. ולכן, אל תייחס את זה לפוליטיקה. זה מכעיס ברמות שחבל על הזמן. אני פניתי אליך כי זה חשוב, כי פנו אליי, וזה מדם ליבם ומדם ליבנו. כי כולנו פה כל הזמן אמרנו: אם זה לא מלחמה, זה לא חשוב. והמלחמה היא חשובה, ואנחנו רוצים להעלות את קרנם של חיילי המילואים, שמפקירים את הכול ומשאירים את הכול בבית ואת העורף מחוץ לתמונה שלהם והולכים להילחם.
דיברת פה מאוד יפה, וסיפרת את הסיפור על הרב, ואני מאוד מעריכה ומוקירה. אמרת: יש צבא כזה ויש צבא כזה. נכון. יש צבא של תלמידי חכמים ויש צבא של לוחמים ויש צבא של כאלה שלוחמים ברשויות שלהם, כי הם רוצים לתקן את המקום שבו הם גרים ולתקן את מה שהם חושבים שצריך לתקן. ויש כאלה שעושים גם את זה, גם את זה וגם את זה, ואתה, בבחירה שלך, לוקח מהם, שהם הכי אכפתיים, והם רוצים גם לשנות חברתית, ולא רק להיאבק בעזה או בצפון אלא גם בתוך עירם, אתה לוקח מהם את האפשרות לעשות זאת, כי הם לא יכולים להיות גם, גם וגם; הם צריכים כרגע, כי המלחמה כרגע היא הכי חשובה, כי האויב שלנו כרגע הוא חמאס.
וכשאתה לוקח אותם ואומר להם: אתם יכולים לצאת הביתה – בדרך כלל חיילי מילואים הם בפיקוד, הם לא חיילים "פשוטים" – במירכאות, כי אף אחד לא פשוט בעיניי, אבל הם חיילים שיש מאחוריהם עוד פקודים. ואתה אומר להם: תלכו הביתה חודש לפני – הם אומרים בצורה חד-משמעית: אנחנו לא נשאיר את החיילים שלנו בעזה ונחזור הביתה לתלות שלטים ולצאת נגד ראש העיר או דברים כאלה. הם לא נמצאים; גם הציבור לא נמצא שם. פונים אליי גם ראשי ערים מכהנים, שהאינטרס שלהם: בואו נקיים את הבחירות; ואומרים לי בצורה חד-משמעית: זה נגד האינטרסים שלי, אבל אנחנו לא רואים מקום כרגע לנהל את זה.
שאלתי היא כזאת: ברור לי שיש מורכבות. ברור לי. זה כל כך ברור לי שיש מורכבות, ואני יודעת מהם היתרונות בקיום בחירות מוקדם ככל הניתן. זה ברור לי. יחד עם זאת, כשמעורבים פה חיילי מילואים, אין מורכבות; מאוד פשוט. חיילי המילואים שלנו הם גם דוגמה וסמל, ואנחנו צריכים להראות להם שיש מי ששומע אותם, מי שיכול להראות להם.
ולכן השר – וזאת השאלה שלי – נכון, קבענו פה בכנסת; אגב, הכנסת מחוקקת חוקים, והיא גם יכולה לתקן אותם. אף אחד לא ביקש ממך לעשות משהו שהוא נגד החוק. אז אפשר לתקן את החוק. אבל גם במסגרת החוק הקיים, השר צריך להוציא צו, הוא צריך להביא אותו לוועדת הפנים, שם ב-75% צריך להצביע בעד, ואז להעביר את זה לכנסת להצביע. אבל זה בידיים שלך להתחיל את זה, ובידיים של כולנו, כל מי שחיילי המילואים חשובים לו, להראות להם, גם אם הם המיעוט, להראות להם: אנחנו כמדינה שלחנו אתכם בצו 8 לשם, אתם יכולים להיהרג שם, שלחנו אתכם – אנחנו נשמור עליכם גם בעורף, וכל מי שרוצה להתמודד יוכל לעשות את זה, בצורה הכי ברורה.
ולכן שאלתי אליך, סוף-סוף, היא מדוע אתה לא מפעיל את היכולת שלך, על פי אותו סעיף, אותו חוק שקבענו ותיקנו בכנסת פה, כן להעביר את הבחירות ל-27 בפברואר, לפחות את זה, ואחר כך כבר נראה מה לעשות. זה בידיים שלך. מדוע אתה לא עושה זאת?
641 מילים של מיכל מרים וולדיגר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.