קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גברתי היושבת בראש, היום אני שמח להיות גם שר הביטחון, גם שר האנרגיה, ועכשיו שר המשפטים וסגן ראש הממשלה. אז אני מודה לכולם על מילויי המקום.
כולנו זמניים, חברת הכנסת מלינובסקי.
בבית העלמין יש הרבה אנשים שחשבו שאין להם מחליפים, ובסוף כולם.
אני מציג כאן את הצעת החוק בשם שר המשפטים. הצעת החוק שבפנינו באה להעביר חקירות ילדים בעבירות מסוימות שנעברו על רקע מעשי טרור ופעולות איבה מהמשטרה למערך חוקרי הילדים במשרד הרווחה.
במתקפת הטרור הנוראה של חמאס בבוקר כ"ב בתשרי התשפ"ד, 7 באוקטובר הידוע, חדרו אלפי מחבלים משטח רצועת עזה לשטחה של ישראל מהיבשה, מהאוויר ומהים. נרצחו ונפצעו אלפי אזרחים וחיילים ישראלים. למעלה מ-240 אזרחים נחטפו לשטח רצועת עזה. בין הנפגעים והעדים – ילדים רבים מאוד. חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) מאפשר היום חקירת ילדים בעבירות חמורות באמצעות מערך חוקרי הילדים במשרד הרווחה. מדובר בעובדים סוציאליים במשרד הרווחה שהוכשרו לכך במיוחד. בעבר הוחרגו מהחוק עבירות שנעברו על רקע טרור ופעולות איבה, ואולם על רקע האירועים האחרונים נעשתה חשיבה מחודשת בנושא, והמסקנה הייתה שיש לתקן את החוק, לפחות כהוראת שעה, ולבטל את ההחרגה לגבי עבירות חטיפה, רצח, ניסיון לרצח, התעללות בקטין, שנעברו על רקע של טרור. חוקרי הילדים מוסמכים להחליט אם הילד יעיד בבית המשפט ובאילו תנאים. אם לא התיר חוקר הילדים את העדת הילד, יהיה תיעוד חקירתו קביל בבית המשפט. העברת חקירות ילדים בעבירות האמורות, גם בנסיבות של טרור, לחסות תחת כנפי חוק הגנת ילדים, באה אם כן להגן על שלומם של הילדים במקרים שבהם אין מנוס מחקירתם, ולמנוע מהם נזק נפשי נוסף. מאותה סיבה קובעת ההצעה כי לפני שיוחלט על עצם חקירת ילדים שנפגעו או היו עדים לעבירות בנסיבות של מעשי טרור בתקופה שמיום 7 באוקטובר 2023, יתייעץ הקצין הממונה על חקירת העבירה במשטרה עם חוקר ילדים.
מכיוון שיישום ההצעה דורש היערכות מערך חוקרי הילדים, מוצע בשלב זה לקבוע אותה כהוראת שעה למשך שנה אחת. ניתן יהיה להאריך את הוראת השעה בצו, בהסכמת שר הרווחה ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, לתקופות שלא יעלו על שנה אחת בכל פעם. לכן, אני מציע לאשר את ההצעה בקריאה ראשונה, ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לצורך הכנה לקריאה שניה ושלישית.
גברתי היושבת בראש, אני לא חשבתי שזו הצעת החוק שאני אציג כאן. אני כן יכול להגיד, שהרי כולם יודעים שמליל השבת האחרון התחילו לקלוט במתחמי השבים בבתי החולים, שאני מבקר – זה התחיל בערב שבת כשהייתי בבית החולים שניידר; במוצאי שבת הייתי בוולפסון; הייתי ביום ראשון, כשפגשתי את העובדים הזרים והתאילנדים בבית חולים שמיר; אתמול הייתי גם פעם שנייה בבית חולים שיבא, תל השומר; אתמול בבוקר הייתי בבית החולים איכילוב ובערב הייתי בשיבא. דיברתי גם כן עם מבוגרים.
פגשתי גם ילדים, ושוחחתי איתם. ילדים קטנים. אומר לכם שמצד אחד אני מאוד מקווה שהציבור לא ייחשף למה שחוו שם אנשים. אני גם לא רוצה להגיד, כי יש עדיין הורים שיש להם שם ילדים. אני לא מדבר על התעללויות או על דברים כאלה, אלא לחלק הנפשי, כולל המבוגרים, נשים מבוגרות, ילדים קטנים – אתמול דיברתי עם אחד הילדים, ילד צעיר. הוא מספר לי שהוא פגש את זה וראה את זה ועשה ככה. ואתה לא שואל אותו שאלות, אתה נותן לו לדבר, להוציא, כי הוא צריך לספר. ואתה רואה ילדה בת שבע, שהגיעה בערב שבת, ואחרי עשר דקות אמרה: אני רוצה קוסקוס. רוצה לאכול משהו קטן, עוף. כמובן שמייד הלכו להביא לה. ואתה מסתכל עליהם, ואתה אומר – החבר'ה האלה היו תחת מקום חשוך 50 יום. רובם היו באמת במנהרות, שלא יספרו לכם סיפורים. הם נראים בתמונות כביכול בסדר – לא רק שהנפש מרוסקת ופצועה, גם החלק הקליני. כרגע התזונה חדשה, הם לא קיבלו את התרופות המתאימות. ישבתי עם הגברת עדינה משה במוצאי שבת. היא הגיעה מקיבוץ ניר עוז, והיא סיפרה לי – זה פורסם בתקשורת – שבגבורה היא התווכחה שם עם מחבל חמאס, פעיל ג'יהאד. היא אמרה לו: למה אתה מוציא אותי? יש פה אישה מבוגרת וחולה ממני, תוציא אותה קודם כול. אני מסתכל ואני אומר לה: את אמיתית? היא אומרת לי: כן, ואני ממש התווכחתי איתו. האישה הזו יודעת; מצד אחד היא שמעה את ההתקפות מלמעלה. והיא יודעת שאם כרגע מוציאים אותה, זה אולי הצ'אנס היחיד שלה לחיות ולראות אור יום פעם בחיים. והיא באמת אמרה לו את זה. אבל השיקולים שלהם קשים.
אתמול הגיעה אחת העובדות בבית חולים שמיר, והיא רואה את העובד התאילנדי בחוץ, בשעה 04:00, 05:00. היא אומרת לו: למה אתה לא ישן? והוא אומר לה: הרבה זמן לא ראיתי את הזריחה. אני רוצה לצאת לפני הזמן לראות את הזריחה.
מאוד מאוד קשה. כן, בראש סדר העדיפויות של משרד הבריאות. היום בוועדת הבריאות הוצגה תוכנית בריאות הנפש הגדולה, ממש עוטף נפש ישראל. היא תעלה לנו לא פחות מ-2 מיליארד, אני אומר את זה כאן. זו תוכנית גדולה, כי בריאות הנפש הגיעה בחסר למלחמה הזו, וכרגע אנחנו הולכים להתמודד עם מצב בלתי הגיוני בעליל, מאות אלפים במעגל הראשון והשני, ולמעלה ממיליונים – כל אחד ואחד מאיתנו צריך את השיחה הראשונה והשנייה. אני הרגשתי כבר ביום חמישי שזהו, כנראה שאחרי 50 יום זה התפרץ אצלי, אני רואה את זה. אבל זה מאוד מאוד קשה.
לכן, בכל מה שניתן להקל על אותם הילדים הללו, שלא יצטרכו להגיע לבית המשפט והעדות שלהם תהיה קבילה, בשביל שהעולם ידע אילו זוועות קרו בעולם, צריך לעשות את זה ולהקל עליהם.
אתה יושב איתם. אתמול הייתי בישיבת צוות באחד מהמרכזים הרפואיים, לא משנה איזה. יושבים העובדים הסוציאליים, הפסיכיאטרים, הפסיכולוגים והצוות הרפואי. הם כבר לא יודעים צאיזה חלק לגשת לילד, גם בצד הרפואי, כי הם מבינים שהם צריכים את המרווח, מתי הגופים החוקרים יכולים להיכנס אליהם. אנחנו מסננים אותם כי יש כאן חלק בריאותי, והוא לא יכול לשאול את השאלות הנוקבות והקשות. אלו הדברים שאנחנו מתמודדים איתם. על אחת כמה וכמה ברגע שיש כבר עדות, שהם יושבים תוך כדי אוכל והעובדת הסוציאלית או חוקר הילדים שומעים אותם, זה באמת צריך להיות. ולכן הצעת החוק הזו חשובה לאין ערוך. תודה רבה.
942 מילים של אוריאל בוסו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.