קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גברתי היושבת-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, מכיוון שלא הייתה לנו רשות הדיבור לפני אישור החוק החשוב של הסיוע למשפחות החטופים, אני מבקש להתייחס אליו בקצרה. אני כמובן מצטרף לכל התודות גם לגורמי הממשלה, לגורמי הכנסת וכמובן למטה המשפחות ולנציגי לשכת עורכי הדין שליוו אותן.
אני חושב שכולנו נסכים שהחוק החשוב הזה ומעטפת התמיכה והסיוע שניתנת למשפחות הם הקומה השנייה של החובה שלנו כמדינה. הקומה הראשונה, היסודות של החובה שלנו, היא המאמץ העיקש והבלתי-מתפשר להשיב את החטופים ואת הנעדרים בשלום לחיק משפחותיהם ולבתיהם. החובה הזו חייבת להוביל את ממשלת ישראל ואת כל הגופים שעוסקים במשימה להפוך כל אבן ולמצות כל אפיק מדיני, פוליטי וצבאי כדי לעמוד בחובה הקדושה שלנו. אנחנו חייבים לגשת אל המשימה הזו עם ראש פתוח ויצירתי, עם נכונות להסתייע בכל גורם שמציע לנו עזרה בקהילה הבין-לאומית למאמץ הזה, ולא להימצא במצב שבו בעוד ימים, שבועות או חודשים נצטער על כך שלא בדקנו נתיב אפשרי מסוים.
אני מבקש לשתף את יושבי המליאה שהערב הזה בקיבוצים בכל רחבי הארץ הוארו חדרי האוכל הקיבוציים באור אדום בקריאה למאמץ לאומי להשבת החטופים והנעדרים בשלום לבתיהם. אני מתעכב על הנקודה הזאת כי בעיניי אחד מגילויי העוצמה והגבורה של השבועות האחרונים הוא העובדה שהקיבוצים ביישובי עוטף עזה – אלו שאומרים: אנחנו רוצים לחזור, אבל איננו מוכנים לחזור אם החמאס ממשיך להיות מעבר לגדר – אנשי הקיבוצים הללו הם הראשונים שאומרים שהדרישה הראשונה שלהם היא להשיב את חבריהם החטופים והנעדרים הביתה, ושבלי המאמץ הזה ובלי השגת המשימה הזו לא ניתן לדבר על שיקום החוסן והביטחון. זו אמירה חשובה, אמיצה ומופלאה בעיניי. כאשר אנשים שפונו מבתיהם אחרי יומיים איומים של קרב אומרים: אנחנו לא מסתפקים בהכרעת האויב, אלא אנחנו דורשים בראש ובראשונה את השבת חברינו אל הבית, אל הקיבוץ, וישנם כמובן גם לא מעט חטופים ונעדרים שהם לא תושבי עוטף עזה, זה בעיניי גילוי גם של חברות וגם של ערכי הערבות ההדדית שמאפיינים את התנועה הקיבוצית ואת כלל החברה הישראלית, והלוואי שנעמוד בחובה הזו שלנו כלפי החטופים ומשפחותיהם.
311 מילים של גלעד קריב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.