קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
זה האסון הכי נורא, הכי גדול, שידעה מדינת ישראל. ארגון הטרור הרצחני לא בחל בכלום, הוא טבח בכול: בתינוקות, בילדים, בנשים, במבוגרים, בחיילים, במשפחות, באנשים טובים, במלח הארץ. העוטף, הדרום, החיילים, גדוד 13 – והיום קברנו בן משפחה, דור לזימי, שנרצח שם עם כל חבריו – כיתות הכוננות, הגיבורים, הגיבורים שלנו, שבזכותם אנחנו כאן.
אני קוראת ברגע הזה – בואו נתגייס כמדינה, נשקם את שנהרס ונייצר ודאות, שמשמעותה אחריות. ניתן גב לכל מהלך למען ניצחון ישראל. אני אומרת את זה בשם כל המפלגה שלי. ואני רוצה להגיד שהחוסן הלאומי עומד על העוצמה הצבאית אך לא פחות – על העוצמה החברתית. אני מבקשת וקוראת לכם, וכמה שיותר מהר, להסדיר עבור המפונים את כל הצרכים. הסדרת המלונות והשהות – הם יצאו מתופת, אין להם בתים לחזור אליהם, הם צריכים ודאות; הפיצויים, ולא לעג לרש, פיצויים שאפשר שייתנו אוויר, את שיקום המערכות. עלינו לעשות תיקון גדול. שהחטופים יחזרו במהרה, יהי זכר הנופלים והנרצחים ברוך, אמן.
אני אסיים בציטוט של ברל כצנלסון, שעל שמו נקרא קיבוץ בארי: הבניין שלנו הוא לא בניין אבנים אלא בניין לבבות. ובעת הזאת אני רוצה להגיד תודה לעם ישראל, על שהיה במקום שהמדינה לא הייתה בו בימים האלה. עם ישראל חי, אנחנו ננצח.
194 מילים של נעמה לזימי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.