הודעת הממשלה על נקיטת פעולות צבאיות משמעותיות בשל המלחמה שנכפתה על מדינת ישראל באמצעות מתקפת טרור רצחנית מרצועת עזה, על צירוף שרים לממשלה ועל שינוי בחלוקת התפקידים בין השרים

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, "ביום שירות אני כמוט נחושת, כגוש ברזל בידי נפח ושמו ציון, חרשני כרצונך – מגל, גלגל חרושת, או חרב ופגיון", כתב ראש בית"ר זאב ז'בוטינסקי בבית הגיוס של הנדר הבית"רי. והיום אנחנו מתגייסים. התייצבנו כבר ביום הראשון לכונן ממשלת חירום. מהרגעים הראשונים של המתקפה אמרנו: ממשלת חירום, והפלנו מחיצות בתוך עמנו ברגע הקשה ביותר לישראל מאז מלחמת השחרור.

נגע בזה גם ראש הממשלה, ואני מבקש לחדד. מה ההבדל בין המפלצות – העירו לי, אז אני לא משתמש בביטוי "חיות אדם", כי זה לא בקטגוריה של חיות – מה ההבדל בין המפלצות שפשטו על קיבוצי עוטף עזה, על שדרות, על אופקים, לבין הנאצים? הבדל אחד בלבד – יכולת. אם הייתה להם יכולת, זה הגורל שהם מייעדים לכל יהודי. החזון הגלוי שלהם הוא השמדת ישראל. יש עוד אדם אחד שזה לא ברור לו?

ודבר נוסף, שאמרתי מהיום הראשון – זאת מלחמה של איראן בישראל, כשהמהלך הראשון של מתקפת הפתע של חמאס הוא רק המהלך הראשון במערכה הזאת. אז כאשר אנחנו עומדים מול הסכנה הזאת, אנחנו לא נתגייס? אנחנו לא נתאחד? אנחנו נאמר: בלי ההוא ובלי הזה? אנחנו נמשיך במלחמות היהודים כשהאויב בשער, או אחרי השער כבר? לא למדנו דבר מההיסטוריה שלנו? אני גאה בזה שזאת ההחלטה שקיבלנו, חבריי ואני, ובעזרת השם, בכך אנחנו מרימים את רוחו של עם ישראל היוצא למלחמה נגד אויבינו, מחזקים אותו. אנחנו באמת מאוחדים, ואנחנו נעבוד ביחד, שכם אל שכם, לא זה מסיעה אחת וההוא מסיעה אחרת; כולנו יחד כאחים, כי אנשים אחים אנחנו, כמו שבחזית יילחמו ביחד הבנים שלנו, כמו שבעורף נשחטו ונקטלו אחינו ואחיותינו ללא הבדל בדעות שלהם, ברקע שלהם, בהשקפות שלהם. ובכך אנחנו גם תורמים מהניסיון שלנו, מהידע, מהיכולות, כדי להשביח את קבלת ההחלטות הקשות שיידרשו, ויידרשו החלטות קשות, מייסרות.

זה יהיה הקבינט הביטחוני החמישי שאני משתתף בו. פעם שלישית כשר, ולפני כן פעמיים כמזכיר ממשלה בשתי ממשלות שונות. כמו בכל דבר, ניסיון יכול להוסיף המון. להחלטות קשות צריך גב רחב, בסיס לגיטימציה רחב, וזה מה שאנחנו עושים היום, אם הכנסת תאשר את הצעת ההחלטה. אני זכיתי להיות לפני למעלה מ-22 שנה מהאנשים שהקימו את ממשלת האחדות הלאומית בראשות אריאל שרון, שיצא לחומת מגן, שניצחה את האינתיפאדה השנייה ושהחזירה את השליטה המבצעית שלנו ביהודה ושומרון. אני רוצה לומר לכם – ואני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול – הוא לא התעניין בתפקידים, לא בקווי היסוד ולא בהסכמים הקואליציוניים. הוא נתן לנו דירקטיבה אחת: תביאו ממשלת אחדות. ולא היה קל להקים אותה ולא היה קל לקיים אותה, אבל היא קמה, וביחד חוללנו את אותו המפנה באותם הימים. נכון, יותר קל לתמוך מבחוץ, אתה לא נושא בנטל הכבד מנשוא, והוא כבד מנשוא, של האחריות. נישא בו.

לא ביקשנו דבר זולת להיות במוקדי קבלת ההחלטות, כדי שנוכל באמת להשתתף גם בנשיאה באחריות. כולנו, אני יכול להגיד שללא יוצא מן הכלל תמכנו. אבל למי שמוביל כוח, תמיד יש יותר אחריות, ואני, בני, מברך אותך על כך.

יהיו ימים קשים. הימים הנוראיים שחווינו אינם מבשרים את תום הייסורים. יהיו עוד ייסורים. אבל אם נהיה מאוחדים, ואם נהיה נחושים, בידנו לסיים את המערכה הזאת על אף תנאי הפתיחה כשידינו על העליונה, ולהנחיל למפלצות הללו תבוסה מוחצת, והם חייבים להפסיד. אנחנו נחושים, ואנחנו מאוחדים, וביחד אנחנו גם חזקים. "עת צרה היא ליעקב וממנה יִוָשֵע".