הודעת הממשלה על נקיטת פעולות צבאיות משמעותיות בשל המלחמה שנכפתה על מדינת ישראל באמצעות מתקפת טרור רצחנית מרצועת עזה, על צירוף שרים לממשלה ועל שינוי בחלוקת התפקידים בין השרים

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

גברתי היושבת-ראש, עת קשה היא היום. החל מהשבת האחרונה, כשהתחילו להגיע הידיעות על מעשי רצח מזוויעים מהדרום, התחלתי לקבל פניות ממשפחות יהודיות וגם ערביות על היקירים שנעדרים. המועקה הייתה קשה. האי-ידיעה, מה עלה בגורל היקירים, היא סבל רב, והסבל מתעצם כאשר מקבלים ידיעה שהיקיר נורה ונרצח. חלק מהנרצחים היו נשים, ילדים, קשישים ומשפחות שלמות. ואז התחילו להגיע השמות.

התקשרתי למעוז ינון חברנו כדי לנחם אותו במות הוריו הקשישים, בלהה ויעקובי מנתיב העשרה, שנרצחו בשבת. איזה אדם, ואיזה משפחה אצילית והומנית. שלשום התקשרתי לדהאם זיאדנה מרהט, שאיבד קרוב משפחה בשבת וארבעה מבני משפחתו עדיין נעדרים, אבא ושלושת ילדיו. התקשרתי גם למוסא דראושה, שבנו עווד, פרמדיק, שהיה נעדר, היום דווח שנמצאה גופתו, אחרי, כפי שדווח, שנורה ונרצח על ידי חמושים מהחמאס. התקשרתי גם לחברי חוסאם זומלוט, השגריר בלונדון, שאיבד את שני בני דודתו, זינה בת הארבע ומוסטפא בן החמש בעזה.

יש לומר, כאן ובכל מקום, כי רצח נשים, ילדים וקשישים וזוועות נגד אזרחים שהיו בדרום, ראויים להוקעה ללא היסוס, כך אמרתי גם למעוז שאיבד את שני הוריו. במוסר האנושי אין סלקטיביות. אין חצי מוסר. רצח ילדים הוא רצח ילדים. תמיד הוקענו ודחינו על הסף רצח אזרחים, ילדים ונשים פלסטינים. כפי שעשיתי בעבר – חבריי ואני – והיום ביתר שאת, אני אומר שהרציחות בדרום ראויות להוקעה ללא כחל ושרק. הזוועה הנפשעת כשנרצחים ילד פלסטיני או אישה או קשישה היא אותה זוועה מבחינתי כשנרצחים ילד או אישה או קשיש ישראלי, יהודי או ערבי. ולצערי, הפעם היו הרבה כאלו. כל אחד הוא עולם ומלואו. תפקידנו כמנהיגי ציבור בעת קשה ואסונית כזו היא לשמור על אחריות, שיקול דעת, ולהתרכז בכאב של היום ובתקווה של מחר.

זה המקום לומר מילה טובה לצוותים הרפואיים, רופאים ורופאות, אחים ואחיות, לפרמדיקים, ולכל העוסקים במלאכת הצלת החיים.

מכאן אני מבקש להודות לציבור הערבי, שלמרות האובדן הקשה – 16 נרצחים ושבעה נעדרים ונעדרות – הוא מגלה אחריות ושיקול דעת, למרות הכאב והחרדה, ולא נגרר להסתה של השר בן גביר, שרוצה לדחוף למה שהוא כינה "שומר חומות 2". אנחנו לא שם ולא רוצים להיות שם, כי האחריות שלנו היא לשמור על הציבור הערבי, (אומר בערבית: להגן על הקהל שלנו,) לגונן עליו, כדי שאנשים כמוהו לא יפגעו בצעירים שלנו, ולא יעשו מאיתנו שעיר לעזאזל מול הביקורת הציבורית כנגד ממשלת המחדל, שהפקירה את האזרחים. היא הפקירה אותנו שנה שלמה בשנה האחרונה, והפקירה את כלל הציבור ללא ביטחון, והשאירה אותם למות לבד.

שמעתי את דבריה החזקים והאמיצים של הצעירה הנפלאה מקיבוץ בארי, שפורסמו ברשת, שניצלה מהתופת. היא אמרה כי נקמה בעזה היא לא הפתרון. אני שמח, אחותי, שניצלת, ואני גאה בדברים האמיצים וההומניים שהיא אמרה, והוסיפה שהפסקת חשמל, מים ומזון היא עונש קולקטיבי, וחלק מהבעיה ולא הפתרון. ולהצבעה – – –

אני אסיים. הממשלה הזאת היא ממשלת מחדל שאחראית לאסון הנורא הזה. וממשלה זו, בראשות נתניהו, בן גביר וסמוטריץ', לא הייתה ראויה לאמון אף לא יום אחד – –

– – ואינה ראויה לאמון או תמיכה כיום, בגלל צירוף עוד כמה שרים לצד בן גביר וצבי סוכות.

אנחנו עם הציבור, אבל נגד הממשלה. זו העת לשיתוף פעולה אזרחי כדי לשמור על גחלת התקווה. הדרך שלנו היא הדרך השלישית, של השלום, הצדק וסיום הסכסוך. די למלחמה.