השתוללות הפשיעה בחברה הערבית

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול, שנה טובה ומבורכת. אני מאחל לכל האזרחים, יהודים וגם ערבים, שנת ביטחון ושלום ושלווה ונחת, ולמשפחות שהן קורבן של תופעת הפשיעה והאלימות – שיוכלו להשתקם, שיוכלו להתמודד בצורה מוצלחת עם ההשלכות החברתיות, הנפשיות, הכלכליות של התופעה הזאת. בעיקר אנחנו מצפים שכמו שהשנה, 2023, הייתה עלייה תלולה של מספרים שאי-אפשר לתפוס אותם או להסביר אותם ברמת הפשיעה ובאלימות, כך תהיה לנו ירידה. אבל בינתיים זה לא מסתמן, מכיוון שהמדיניות של הממשלה לא משתנה בתחום הזה, והנושאים של החברה הערבית בכלל, ובמיוחד נושא הפשיעה והאלימות, עדיין בתחתית סולם העדיפויות של הממשלה הזאת. בעצם, הפקטור היחיד שהשתנה בין 2022 ל-2023 זה המדיניות, המנהיגות, הנחישות בהתמודדות מול הפשיעה והאלימות, המשאבים, תשומת הלב, לתת את התחושה הזאת שאכן יש ממשלה שמתכוונת למה שהיא אומרת מדי פעם. כי גם צפיפות ההצהרות בתחום הזה היא לא מי יודע מה מאז כינון הממשלה. גם בקווי היסוד שלה יש משפט אחד על הנושאים של החברה הערבית – בפשיעה ובאלימות.

לכן נתפס בחברה הערבית שבהחלט הנושא הזה הוא לא באג'נדה של הממשלה. כל פעם שקורה אירוע חריג – ושימו לב, כל רצח הוא אירוע חריג, אבל היום אנחנו לא עומדים ולא שמים לב ולא מדווחים בצורה אינטנסיבית, אלא אם יש טבח של שניים, שלושה, ארבעה, חמישה אנשים – אז מתכנסת הוועדה, ולא יוצאת משם החלטה משמעותית. לכן זה גם פוגע בהרתעה וזה מסמל לארגוני הפשע שאכן אתם יכולים לפעול ולרצוח אנשים בבוקר, בצוהריים, בערב, ואין מי שימנע את זה, אין מי שיעניש, אין מי שירתיע. זה בהיבט הפוליטי. לכן היום אנחנו כמובן מודעים יותר לכמה חשוב שהממשלה תהיה ממוקדת בנושא מסוים, וכל השרים, במיוחד הרלוונטיים לנושא, מגויסים לנושא הספציפי. זה לבדו יוצר אלמנט של הרתעה, שמביא את ארגוני הפשע – שהם לא גיבורים, הם שפלים, הם פחדנים – זה מביא אותם גם להירגע.

את זה פספסנו, ואני לא יודע איך אפשר להחזיר את זה. האם השר לביטחון לאומי צריך לצאת ולתת נאום כן ולהודות שהוא נכשל ומתכוון לשנות, או שהוא מתפטר, או שהממשלה מעבירה אותו, או שראש הממשלה יוצא וקובע מדיניות אחרת? לא בטוח שהארגונים האלה יתייחסו ברצינות להצהרות של הממשלה כאשר אין פעולה אינטנסיבית עוצמתית מדי יום ביומו. ולכן בנושא הזה אין ספק שיש כאן פספוס. הירידה בשנה שעברה הייתה של לפחות 15%, והיד הייתה עוד נטויה, אני חושב שאם היינו ממשיכים באותו מסלול היינו יכולים להיות עכשיו בסיטואציה אחרת לגמרי.

כמובן שמתווספת לזה – וזה לא מנותק מהנושא של פשיעה ואלימות – כל ההתנהלות של הממשלה בנושאים של החברה הערבית, במיוחד החלטות שנקבעו בשנה שעברה, והממשלה קידמה אותן ב-2022, וההקצאה הייתה כמעט מלאה בתוכנית החומש 550. רק לפני שבועיים יצא דוח הפעילות הממשלתית של 2022, ושם, מתוך חמש החלטות של הממשלה, שלוש החלטות נוגעות לחברה הערבית: 550 – תוכנית תקאדום; 716 – התוכנית לפיתוח כלכלי-חברתי של היישובים הדרוזיים, וגם ההחלטה של הבדואים בנגב – 1297 או 1279, אני חושב. שלושתן נמצאות ממש באחוז הכי גבוה של מימוש – 87%, 84%, 83%. ויש עוד שתי החלטות, אחת של דימונה ועוד יישוב אחר. זה אומר שכאשר יש ממשלה עם כוונות תקינות, שבאמת רוצה לשנות, אכן זה מתקדם ברמות השונות.

בכל זאת יש לנו אחריות, ולמעשה כל הזמן אני אמרתי שכל התהליך שעברנו בשנה שעברה בא מהתפיסה הזאת שיש לנו ביקורת עצמית – על הטעויות, על הכשלים שיש לנו בחברה הערבית ברמות השונות – וגם לקיחת אחריות. לכן רצינו להיות חלק מהפתרון ולהיות שותפים כדי לקדם מענה לצרכים של החברה הערבית ובאופן כללי.

אני לא חושב שסל הכלים שיש היום בהצעות החוק יספיק, במיוחד כאשר יש מדיניות שלא נותנת תשומת לב לחברה הערבית. אני לא חושב שאפשר להספיק לחוקק את חמשת-ששת החוקים שיש בסל הכלים של הממשלה, וייקח שנים עד שהחוקים האלה יעברו ועד שתהיה להם השפעה על המציאות. לא מספיק לדבר על מצב חירום אזרחי אלא צריך להגדיר אותו, ואפשר בישיבה אחת של הכנסת להתכנס, להגדיר בהוראת שעה מצב חירום אזרחי – מה זה ובאילו כלים פועלים במצב חירום אזרחי של שישה חודשים, של שנה – ונותנים כלים מיוחדים בהתאם להכרזה על מצב חירום אזרחי; גם מה שיש בסל הכלים של הממשלה, אבל עוד כלים אחרים שאפשר להפעיל בעוצמה, בנחישות. ואז מחזירים הרתעה מול ארגוני הפשע, באמת משבשים להם את הפעילות שלהם ומתחילים לפרק את הארגונים האלה.

אני אתן דוגמה. לא מזמן הייתה לנו ישיבה עם היועצת המשפטית לממשלה, ואני בעצמי ביקשתי ממנה לתת אישור להפעיל את הרוגלות נגד ארגוני הפשע בצורה ממוקדת, בצורה מבוקרת. אנחנו בטוחים, מידיעה, שהיירוט של השיחות, של ההודעות – יש רשת מיוחדת שמופעלת על ידי ארגוני הפשע. אני לא מבין איך אפשר עד היום להפעיל למשל את המספרים הלא-מוכרים, וכל מי שרוצה לקנות סים לא מזוהה, לא מוגדר – כאשר היינו נוסעים לעלייה לרגל למכה, היינו קונים שם סים, ואז שמים את הדרכון שלנו, את המספר, מי אנחנו, ומשתמשים בסים. למה צריכים לתת רשת תקשורת צדדית לארגוני הפשע? הם משתמשים בזה בצורה יעילה. למה אי-אפשר לעשות מעצרי מנע של שבוע, של שבועיים, של חודש, מעצר בית גם בהיבט הזה, אזיק אלקטרוני, שישבש להם את הפעילות? כל אנשי המשטרה הבכירים אומרים: יש לנו תמונת מצב כמעט מלאה של ארגוני הפשע, של החברים בארגוני הפשע, אבל אין לנו את הכלים.

הלהבות מאוד גבוהות. אפשר להפעיל מצב חירום אזרחי מידתי לתקופה מוגבלת ולהקטין את הלהבות.

אני מנסה לדמיין מצב שבו – במקביל למצב חירום לאומי-ביטחוני, אין דבר כזה מצב חירום אזרחי? היינו בתקופת קורונה וראינו את הסכנות, ושם הממשלה הפעילה כלים מיוחדים כדי שהיא תוכל להתמודד בהצלחה עם המגפה הזאת. אנחנו נמצאים באותו אירוע, וזה הולך ומתפתח ומתפתח לממדים מטורפים.

אלו חלק מההצעות, אבל אין לי תקווה ואין לי תחושה שהממשלה הזאת באמת מסוגלת להתמודד בצורה רצינית ואמיתית עם התופעה הזאת, ואם חייבים, להודות שהם נכשלו, ולשנות כיוון. תודה רבה לכם.