השתוללות הפשיעה בחברה הערבית

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

החוב הכי בסיסי וראשוני של מדינה כלפי האזרחיות והאזרחים שלה הוא הגנה על הביטחון האישי שלהם; הגנה מפני גורמים אלימים, ודאי אלה שעוברים על החוק. מדינת ישראל מזניחה את החוב הכי בסיסי והכי ראשוני הזה. היא בעיקר מזניחה אותו כלפי האזרחיות והאזרחים הערבים שלה, בצורה פושעת.

סלים אל-הואשלה, אב לשמונה, חירש אילם מהפזורה הבדואית, נסע בינואר האחרון עם הבן שלו על טרקטורון. הם נקלעו לקרב יריות סתם ככה, באמצע היום. סלים נהרג, הבן שלו נעלם. ילד בן 12 בורח מקרב יריות אחרי שאבא שלו נפגע, רץ קילומטרים, מגיע לבד לבית שלו במצב נפשי קשה מאוד. חברות וחברים, עכשיו זה בנגב, אבל זה לא יישאר שם.

ביאן עבאס, בת 29, נרצחה במרץ האחרון בפתח הבית שלה בכפר כנא לעיני הבעל שלה פאדי, בעודה מגוננת בגופה על הבן הקטן שלה ראמי. ביאן נרצחה במסגרת סכסוך משפחתי עקוב מדם, שגבה גם את חייו של סאלח, אבא של פאדי, שנרצח גם הוא לנגד עיניו בשנת 2010. אותם אנשים שרצחו את אשתי רצחו גם את אבא שלי, אמר פאדי. כל הכפר יודע, רק המשטרה לא יודעת.

לפני כמה שבועות נרצח מנכ"ל עיריית טירה, ד"ר עבד אלרחמן קשוע. באירוע נפצעו שניים נוספים, ביניהם חבר מועצת העיר. לפי המשפחה, הקורבנות התפללו במסגד בעיר, הרוצחים עקבו אחריהם כשהם יצאו, ופתחו באש במרחק של ממש כמה דקות ממשטרת טירה. עכשיו זה בטירה, אבל זה לא יעצור שם.

ואלה רק דוגמאות ספורות מתוך 175 נרצחות ונרצחים בחברה הערבית רק השנה, שמצאו את מותם בגלל השתוללות של ארגוני הפשיעה. רבים מהם נקלעו, הם לא קשורים לשום דבר, לאף אחד, הם פשוט עברו במקום. חלק מצאו את עצמם יעד לחיסול בגלל קרבה משפחתית לגורמים עברייניים; יש כאלה שהפעילות החברתית או הפוליטית שלהם לא מצאה חן בעיני מישהו; יש כאלה שהזהות המינית שלהם לא מצאה חן בעיני מישהו; יש כאלה שהקשרים החברתיים או הרומנטיים שלהם לא מצאו חן בעיני מישהו. סיבות לא חסרות. הפשע משתולל. אז עכשיו זה בערבית, חברות וחברים, אבל זה לא יעצור שם.

אף אחד לא מדברת ומדבר בכלל על המספר האדיר של פצועות ופצועים שמתקשים להשתקם; ירי מתמשך ביום ובלילה; ילדות וילדים קטנים שגדלים במציאות שבה מסוכן לצאת החוצה; חברה שלמה שהיא בטראומה תחת איום מתמיד ללא מענה. אין ביטחון אישי בשום מקום, לאף אחד, לאף אחת, ואחוז הפענוח מתחילת השנה – פחות מ-10%, כשבחברה היהודית הוא עומד על 83%. חבריי חברות וחברי הכנסת, אפשר לדבר על חוקים, על מצלמות במרחב הציבורי, אבל הפער זועק לשמיים: עם הכלים הקיימים, בחברה היהודית – 83% פענוח, בחברה הערבית – 10%.

זה לא שהמשטרה לא מסוגלת לפענח, כאמור. היא פשוט לא מקבלת לא כלים ולא תקציבים כדי לעשות את זה בחברה הערבית, משום שבמקום שבו בפעם האחרונה שבדקו, 60% לפחות ממקרי הרצח היו בחברה הערבית, שהם 20% מהאוכלוסייה. הם קיבלו בקושי 20% מסך שירותי השיטור. בסך הכול הגיוני, לא?

עכשיו, צריך להגיד, זה עניין של רצון פוליטי, כי לממשלות נתניהו לדורותיהן זה פשוט לא אכפת, וזה במקרה הטוב. לפני יותר מעשור נתניהו עשה איזה מופע כזה של הבטחות לסיהאם אגברייה, אישה שניגשה אליו בכנסת ואמרה לו: אדוני ראש הממשלה, תעשה שיהיה חוק וסדר ביישוב שלי. אישה שאיבדה את הבעל שלה ואת שני הבנים שלה לפשע המשתולל. נתניהו אמר לה שהוא על זה. ב-2016 הוא עשה סרטון שבו הוא אמר: לא יכול להיות שתהיה מדינה בתוך מדינה, והוא הזכיר את ההבטחה שלו לסיהאם אגברייה. ובכן, ביולי השנה גיסה של סיהאם נרצח. המציאות היא שבמהלך שנותיו של נתניהו בראשות הממשלה – הרבה יותר מדי שנים – הפשע הזה הולך ומתרחב, הולך ומשגשג, הולך וגדל, ומספר הקורבנות הולך וגדל בהתאמה.

העניין הוא שזה יכול להיות אחרת. בממשלה הקודמת, שבה מפלגת העבודה לקחה על עצמה את המשרד לביטחון פנים, הוכחנו שאפשר שזה יהיה אחרת – לא רק האטה, אלא הפחתה של 16% במקרי הרצח. בהובלתו של השר עמר בר-לב הממשלה הציבה את המאבק בפשיעה ובאלימות – הפשיעה והאלימות בחברה הערבית בפרט – בראש סדר העדיפויות. הממשלה הוציאה לפועל תוכנית לאומית למאבק בפשיעה, שכללה הגברת אכיפה במשטרה, תיאום וסנכרון בין זרועות האכיפה השונות ומשרדי הממשלה, תקצוב משמעותי ועוד פעם תקצוב משמעותי לצורך בניין הכוח ופיתוח מענים חדשים לסיכול ולמניעה, וגם חבילת חקיקה תומכת – שבחלק ממנה עכשיו הממשלה הזאת משתמשת לרעה ועושה עליה יחסי ציבור. והתוכנית הביאה לשינוי מגמה בזמן ממש קצר, הפחתה במספר הרציחות. אפשר לעשות את זה אחרת. סגן השר סגלוביץ' – גם לו מגיע קרדיט על זה שהוא הוביל את הפרויקט הזה, והוכחנו שאפשר לעשות את זה אחרת.

אבל בממשלת ההפיכה המשטרית והגזענית הפשע חוגג יותר מאי פעם. רק מאז תחילת השנה נרצחו 175 אנשים – גברים, נשים, וגם ילדות וילדים נפגעים – עלייה תלולה ומזעזעת בנתוני הפשיעה. בקצב הזה השנה הזאת תסתיים בלא פחות, אם לא הרבה יותר, מ-200 קורבנות. בן גביר צועק "משילות" – יא, איך אוהבים את המילה משילות. יא, איך אוהבים את המילה משילות, רק לא כשזה נוגע לביטחונם של אזרחיות ואזרחי ישראל. זה ממש לא. העובדות מדברות בעד עצמן. התהליכים שהתחילו בתקופת מפלגת העבודה ובממשלה הקודמת גוועו, התיאום בין המשרדים פסק, תוכניות קריטיות למאבק בפשיעה נעצרו.

אבל זאת לא רק גזענות שמובילה את ממשלת ההפיכה המשטרית, אלא זה גם הניסיון העיקש לרסק את הדמוקרטיה, למשול רק בכוח. ככה זה עובד. לפני כמה ימים מוסעב דוכאן, מועמד לראשות עיריית נצרת, הודיע על פרישה מהמרוץ לנוכח איומים מתמשכים על חייו ועל חיי משפחתו על רקע הבחירות המקומיות, אחרי שהוא נורה ונפצע לפני שלושה שבועות באורח בינוני. זמן קצר לפני כן נורו עשרות כדורים על ביתו בזמן שהוא השתתף במפגש נגד אלימות בחברה הערבית, שבמהלכו הוא אמר: אסור לנו להיכנע ולהרים ידיים.

ובכן חברות וחברים, אנחנו לא מדברות ומדברים רק על פגיעה בחיי אדם, שזה אמור להיות ערך עליון, אלא פגיעה אנושה בדמוקרטיה, כי ככה נראים הליכים דמוקרטיים במדינה שבה אין דמוקרטיה אלא רק שחיתות, אלימות ופשע. זה כבר לא עוצר בחברה הערבית; כבר עכשיו הליכוד מריץ לרשויות המקומיות מועמדים שהם עבריינים מורשעים, ועושה הפיכה משטרית באמצעות שר לביטחון לאומי עלק, שהוא עצמו עבריין מורשע. לא בכדי אמר יצחק רבין, ראש הממשלה המנוח: אלימות היא כרסום יסודות הדמוקרטיה. ממשלת נתניהו לא תחסל את האלימות, משום שממשלת נתניהו מעוניינת בחיסול הדמוקרטיה, והיא מאיימת לחסל את מדינת ישראל. ולכן חובתנו לעשות הכול כדי להחליף אותה כמה שיותר מהר.