השתוללות הפשיעה בחברה הערבית

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה בדקות הקרובות, למרות שיש לי ביקורת נוקבת על תפקוד הממשלה הנוכחית בנושא שעליו מתקיים הדיון, להשתדל לדבר בנימה פחות פולמוסית, כי בסופו של דבר זה בעיניי הנושא החשוב ביותר, בוודאי מקרב נושאי הפנים במדינת ישראל. זה אתגר מאוד מאוד גדול. למען ההגינות, הוא לא נולד בתקופת הממשלה הנוכחית, זאת בעיה שהתפתחה והתעצמה במשך הרבה מאוד שנים, בתאוצה בעשור האחרון, והיום, בעיניי, היא אתגר אדיר למדינת ישראל. נגע בזה הדובר הקודם חבר הכנסת עודה. יש כל מיני סוגי אלימות, ואני רוצה להתייחס בעיקר לפשיעה שמקורה בארגוני הפשיעה, במשפחות הפשע, הפשיעה המאורגנת. הפשיעה המאורגנת היא היום סרטן מפושט בחברה הערבית, בחברה הדרוזית. היא השתלטה ומשתלטת על תחומים כלכליים הולכים וגדלים; היא השתלטה ומשתלטת על רשויות מקומיות, על עמדות מפתח ברשויות מקומיות, על מכרזים. ידוע הפן הרצחני שלה, של מעשי הרצח, אבל היקף החדירה של הפשיעה המאורגנת לחברה הערבית ולחברה הדרוזית הוא כמעט בלתי נתפס.

ואני בדעה – אמרתי זאת גם בתקופת הממשלה הקודמת, בדיונים פנימיים שהתקיימו אז – שהמדינה, יותר נכון הממשלה, חייבת להציג יעד ברור, והיעד חייב להיות פירוק ארגוני הפשיעה. כל עוד לא יוצב היעד הברור הזה ויעסקו בסטטיסטיקות, אפילו סטטיסטיקות מאוד חשובות, של מספר כתבי אישום, אפילו של מספר פיענוחים – שבזה אנחנו רואים את הכישלון הגדול של מערכת אכיפת החוק הישראלית – כל עוד לא יוצב היעד הזה של פירוק ארגוני הפשיעה – שהוא מאיים על החברה הישראלית כולה, הוא לא מאיים רק על החברה הערבית – אנחנו לא נתמודד עם הבעיה כפי שאנחנו צריכים להתמודד איתה. וצריך לאחוז בכל האמצעים. האמצעים הם מרובים, למדינה יש הרבה מאוד כוחות. אנחנו שמנו דגש על הנושא הכלכלי, והסמכנו בזמנו את בתי המשפט הכלכליים בתל אביב ובחיפה, שבעבר עסקו אך ורק בנושאים תאגידיים אזרחיים-מסחריים, לעסוק בפשיעה הכלכלית, מכיוון שאנחנו זיהינו שבתיקים של הפשיעה הכלכלית, שהם בדרך כלל תיקים מאוד מאוד מורכבים – – –

חברת הכנסת גוטליב, יש הרבה בעיות. אני כרגע נוגע בסוגיה אחת. בסוגיה אחת – –

בבקשה. – – התמשכות ההליכים הפליליים – שזו רעה חולה בכל תחומי המשפט, בעיקר בתיקים האלה, שהם תיקים מאוד מורכבים. היא מייצרת הליכים שנמשכים זמנים בלתי סבירים; יש פה צוואר בקבוק מאוד רציני. בסופו של דבר, בהרבה מאוד תיקים זה גורם להגעה להסדרי טיעון שהענישה בהם לא הולמת את חומרת העבירות, או לכך שמגיעים לתת פסק דין תקופה ארוכה מאוד אחרי ביצוע העבירות נשואות כתב האישום, והמשמעות היא – שוב – ענישה לא הולמת. ולכן, הלכנו על העניין הזה של הסמכת בתי המשפט הכלכליים. סוגיית הצ'יינג'ים, סוגיה שהיא מנוע צמיחה של ארגוני הפשיעה, מחייבת היום טיפול, וחייבים לתת כלים למשטרה.

אני אמרתי את זה בכנסת הקודמת, ועשינו את זה, ולפעמים נתקלנו בהתנגדות, התנגדות של האופוזיציה. אני מזכיר את ההתנגדות שהגיעה עד סרטים באנגלית של ראש האופוזיציה דאז וראש הממשלה דהיום, שהסביר כיצד חוק המצלמות מסכן את הדמוקרטיה הישראלית, אבל היום השר לביטחון לאומי מתהדר בחוק הזה. הוא יסביר שהם עשו שינויים – – –

והם עשו שינויים שהרעו – –

– – שינויים שהרעו את החוק והפכו אותו לחוק יותר חלש. אבל הם גילו את אמריקה בקדנציה הזאת, הם גילו את אמריקה. אני אוהב שאתם מגלים את אמריקה. רק תדמיין – אני הולך להגיע לנושא הבא. השר בן גביר, אתם קיבלתם החלטה על מצלמות זיהוי פנים ביומטריות ברחובות. אני רק מדמיין – אנחנו העברנו את זה, הינה, אני כבר אומר, בוועדת שרים לחקיקה בקדנציה הקודמת, והיה ערר – אני רק מדמיין מה היה קורה אם הממשלה הקודמת הייתה מביאה את החוק הזה לכנסת; הייתם מתנגדים כמו שהתנגדתם לכל החוקים.

תקשיב, יכול להיות, אתה יודע, החוק הזה הוא חוק עב כרס, ויכול להיות ששיניתם כמה אותיות.

יכול להיות ששיניתם כמה אותיות. אבל השאלה היא שאלה של גישה בסיסית, והינה אני אומר בצורה הברורה ביותר: אני בעד חקיקה שנותנת כלים טכנולוגיים למשטרה. אין דרך להתמודד עם ארגוני הפשיעה – ואני אומר לכם היום שארגוני הפשיעה מתקדמים ברמה טכנולוגית בצורה שקשה להאמין, כמו ארגוני ביון, ולכן צריך לתת למשטרה כלים טכנולוגיים, ואני בעד זה. וצריכים להיות איזונים, וצריכה להיות בקרה, וצריך להיות פיקוח, אבל בסופו של דבר, אם רוצים שהמשטרה תתמודד עם הפשיעה – ואנחנו נתמוך בדברים האלה בתנאי שיש בהם איזונים, בדיוק כמו שהיינו עושים אם היינו היום בממשלה. ואני אומר יותר מזה: היום כל המרחב הציבורי, לטעמי, צריך להיות מרושת במצלמות. אנשים נורמטיביים – אין להם מה לחשוש מזה. אבל בסופו של דבר, כשאנחנו מדברים על זכויות האדם, גם הזכות לחיים היא מזכויות האדם; גם הזכות לביטחון אישי היא מזכויות האדם; ויש עוד זכויות וצריך לאזן, אבל אי-אפשר להתעלם ממה שקורה.

ולכן אני מודיע מראש, אנחנו בנושא הזה לא נתנהג באופן שבו אתם התנהגתם עד 29 בדצמבר בשנה שעברה. מכת הפרוטקשן לא קיימת רק במגזר הערבי; היא חלחלה, היא קיימת היום בכל מדינת ישראל, אני קובע את זה, בכל המחוזות בארץ בהיקף כזה או אחר, ובהיקף גדול. צריכים לקרות שני דברים עיקריים: האחד – זה היה קיים בצורה טובה מאוד בתקופת הממשלה הקודמת, למרות שהממשלה הקודמת לא כיהנה זמן רב – תיאום בין כל גורמי המקצוע ודרגי המקצוע, על מנת לתקוף את הבעיה מכל הזוויות כשאתה מטפל בסוגיות האלה; הדבר השני זה מקום-על בסדר העדיפויות הלאומי, ופה אי-אפשר לזייף. אי-אפשר לזייף. כל אדם רואה מתי זה מקבל מקום ראשון בסדר העדיפויות הלאומי או בצמרת סדר העדיפויות הלאומי, ומתי לא. אם רק כשקורה, חלילה וחס – כמו הרצח שהיה באבו סנאן, עם ארבעה נרצחים, יוצאת הודעה שמחר תתקיים ישיבה – זה לא מקנה אמינות גבוהה שיש טיפול שיטתי, רציני, יסודי ובלתי נפסק, עם follow up. וזה לא רק עניין של השר לביטחון לאומי – כל המערכות צריכות להיות רתומות לזה, וגם מערכת המשפט צריכה להיות רתומה לזה בכל הדרגים שלה. אני אומר, גם היועצת המשפטית לממשלה ופרקליט המדינה, מתוקף האחריות שמוטלת עליהם כראשי התביעה הכללית, חייבים לראות את מרכזיות הנושא ולהקדיש לו את כל תשומות הזמן. זה לא עניין שמותירים אותו למשטרה. נכון, כולם מעורבים.

אני לקראת סיום, אדוני היושב-ראש. אני אומר שכל הרשויות הרלוונטיות לתחומים האלה צריכות להשקיע בזה יותר תשומות זמן ולהעצים את הנושא הזה.

אני רוצה רק לומר לסיכום, אדוני היושב-ראש: אנחנו אומנם היום משרתים את העם באופוזיציה, אנחנו רואים בזה נושא מרכזי, וכל דבר שיובא כדי להתמודד עם זה, אנחנו נמצא את עצמנו תומכים בו. כמובן, אפשר לבוא ולראות איך לתקן, איך להוסיף, איך לשנות, איך לגרוע, אבל באופן יסודי אנחנו רואים בזה נושא לאומי ממדרגה ראשונה.