הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה מאז המושב הקודם ועל תוכניות הממשלה למושב הקרוב

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא יודעת כמה זמן זה ייקח, אני לא יודעת כמה זה יעלה – –

– – אני יודעת שאין אופציה אחרת ושישראל תנצח. השואה שהתרחשה עלינו בשבת השחורה של שמחת תורה העירה כוחות אדירים. העם הזה יודע להתעלות על עצמו ברגעים האלה, והרגעים האלה קורים עכשיו. הניצחון של חמאס ביום שבת יביא עליהם את הנפילה הקשה ביותר. לישראל אין שום ברירה אלא לרסק את חמאס ולפרק אותו.

צפויים לנו כמה חודשים ארוכים וקשים, אבל אסור לסיים אותם בלי לקח ברור – ללא חיסול ההנהגה הצבאית, המדינית, האזרחית והכלכלית של חמאס. כולם צריכים להיות מחוסלים. ביום שאחרי, לא יהיה בעזה כוח צבאי. אין יותר צבע אדום. אין. נגמר.

ביום שבת הייתה כאן שואה – לא בממדים הפיזיים אלא בממדים האנושיים, באכזריות, ברוע, במפלצתיות, בכוונה ובדרך הביצוע. כשילדים יהודים מסתתרים בממ"דים וההורים הנואשים שלהם מתפללים שלא יבכו כדי שהמחבלים לא ייכנסו ויציתו עליהם את הבית, זו שואה. כן, היה כאן מחדל מודיעיני חמור. אין עליו כפרה. את הכול נלמד, ננתח ונתחקר ביום שאחרי; את כל מה שצריך לעשות, נעשה לאחר שנשלים את המשימה הגדולה, והיא: לנצח ולרסק את החמאס.

אני רוצה להגיד מילה לסיום ואני רוצה שתהיו בשקט, כי זה מאוד מפריע.

גם אם ראש הממשלה, ונראה לי שגם חברי הכנסת – אני רוצה להגיד לכם: ארבעה מחבריי הטובים קברו את הילדים שלהם בשבוע האחרון. אין נחמה. אין נחמה לאב שהבת שלו אמרה לו: אבא, אני הולכת לרקוד, ובסוף הוא קובר אותה בארון קבורה; אין נחמה לאב שהבן הגיבור שלו הציל רבים אבל בסוף מצא את מותו; אין נחמה לאחות שאחיה והאחיין שלה יצאו עם כפכפים וטי-שירט ואקדח כדי לעזור באופקים ושם מצאו את מותם.

יש אזעקה, לדעתי.

אני אגיד לך על זה משהו.

אדוני היושב-ראש, אף – – –

אדוני היושב-ראש, אף אחד, אבל אף אחד – – –

יפה. שמחה הוציא לי את המילים מהפה. אף אחד לא ימנע ממני לדבר.

זה נכון.

אוהד, הוא בסך הכול הציג ליושב-ראש דרישה לגיטימית – שיהיה שר – – –

הובן העניין. אני רק רציתי לומר – להתחיל?

כן. לחכות דקה?

אני יודעת.

תודה, אדוני היושב-ראש. כמו שאמרתי, אף אחד לא ייקח לי את זכות הדיבור, לא החמאס ולא אף אחד.

אני כן רוצה לסיים ולומר – כי הייתי בדבר הכי חשוב של הנאום שלי – שלצד המחדל היו כאן אין-ספור סיפורי גבורה. כששאלת אותי אם לחזור, היה לי חשוב להגיד מילה על סיפורי הגבורה שאני שומעת כל השבוע בשבעות, בביקורי המפונים, בלוויות, על הרבש"צים, על לוחמי כיתות הכוננות, על השוטרים, על השוטרות, על החיילים, החיילות, אבל גם על הבחור שבמשך 20 שעות החזיק את הדלת של הממ"ד רק כדי שהמשפחה שלו לא תחוסל, על האימהות שהגנו בגופן על הילדים ושילמו בחיים שלהן, על האבא שיצא לריצה ובפתח הבית ראה מחבל נוחת לו בכניסה אל הבית, הבין מייד את האירוע, הכניס את המשפחה, לקח את הנשק וחיסל את המחבלים; אנשים שנלחמו בשיניים ובציפורניים על הבית, יצאו עם כפכפים, טי-שירט, אקדח, וחטפו טיל נ"ט למרפסת הבית; הלכו לרקוד במסיבת טבע וסיימו את חייהם במסיבת טבח. רבים מהם נלחמו עד הכדור האחרון. שמעתי אפילו על לוחם שחיסל מחבל עם סכין מטבח. אנחנו נדבר עליהם עוד רבות. אומץ הלב שלהם, הרוח שלהם, מנעו מאיתנו אסון כבד יותר; אומץ הלב והרוח שלהם הם המפתח לניצחון שלנו, ואנחנו ננצח. תודה, אדוני היושב-ראש.