הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – הזכות לשוויון)

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אכן המקום של ערך השוויון, של עקרון השוויון, הוא לא בחוק-יסוד: הלאום, הוא בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, וזה בדיוק ההבדל בין זכויות אישיות, בין זכויות הפרט, לבין זכויות לאומיות. ואנחנו תמיד היינו גאים – ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שמקיימת שוויון זכויות לכל אזרחיה. ולכן אני אומר, הגישה שמתייחסת לערך השוויון או לעקרון השוויון כאילו הוא שייך למחנה פוליטי אחד היא לא נכונה. השוויון הוא הערך הכי יהודי, הכי ציוני, הכי דמוקרטי וגם הכי אוניברסלי.

ואני רוצה לצטט, חברת הכנסת גוטליב – אם היושב-ראש יסייע לי לצטט, כי בסוף זה גם על חשבון הזמן שלי, כמו שהיה קודם – את הצעת תנועת החרות לחוקה למדינת ישראל בהתייחס בדיוק לנקודה הזאת שאנחנו דנים בה עכשיו. בפרק ב', סעיף 1, נכתב, ואני מצטט – אני אחר כך אצטט ממגילת העצמאות, אני עכשיו מצטט מהצעת תנועת החרות לחוקה: "במדינת ישראל שווים בני האדם בפני החוק ושווה כבודם האישי". ובסעיף אחר, בסעיף 2 לאותו פרק, נאמר: "בשום מקרה לא תהיה המדינה מפלה אדם לטובה או לרעה, בשום מידה שהיא, מטעמי גזע, צבע עור, דת, לשון, מין, או מטעמי מוצא לאומי, חברתי, או עדתי, או מטעמי השקפות פוליטיות או אחרות, או מטעמי רכוש וקניין". זאת אומרת, מי שהציע את ההצעה הכי מרחיקת לכת בנושא השוויון ועיגונו בחוקת המדינה היה תנועת החרות.

בראשית ימי המדינה, בתקופת – – –

אני מוכן. חברת הכנסת גוטליב, גם לזה אני מוכן. גם לזה אני מוכן.

אבל איפה הערכים המקוריים של תנועת החרות ושל הליכוד? האם את מעלה על דעתך שמנחם בגין, עליו השלום, היה מזדעק כנגד העיקרון הזה?

ואני מדגיש: במקום הנכון ובנוסח הנכון, שעוסק בזכויות הפרט ולא בזכויות לאומיות, לא בזכויות קולקטיביות. ואותו רעיון – – –

לא, כי חוק השבות, כפי שאת יודעת, חברת הכנסת גוטליב, כבר עוגן בחוק-יסוד: הלאום, והחוקה היא דבר שכולל גם את האופי והזהות של המדינה היהודית וגם את הזכויות השוות של כל אזרחיה.