קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
הצעת החוק שלנו פשוטה. מגילת העצמאות כוללת את המשפט "מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין." והינה, בבית הזה, אחר 70 שנה, לא נוכל לטעון כי האזרחים בישראל שווים, כי יצרנו שוויון בכל מעגלי החיים, בכל התחומים שבהם נדרש שוויון הזדמנויות לאזרחים. לא זו אף זו, יש מי שרוצה ליזום חקיקה ולטעון שקבוצה אחת נעלה יותר על קבוצה אחרת. יש מי שרוצה להפר את האיזון העדין שמייסדי המדינה הבינו בחושים הטובים שלהם שמדינה מתוקנת, מודרנית, צומחת, מצד אחד תישען על חזון נביאי ישראל, שמופיע במגילת העצמאות, שדורש צדק וצדקה וחסד ושלום, כפי שכתוב שם – חזון נביאי ישראל – אבל גם על ערכים של מדינה ששואפת לשוויון.
לאחר 75 שנה, אין שוויון הזדמנויות בחינוך. גורלו של ילד ייקבע לפי העושר המוניציפלי של הרשות. באותן 262 רשויות – רשות שיש לה ארנונה ועסקים ומסחר ובנקאות ובסיסי צבא, מהכסף הזה, מהעושר המוניציפלי, היא מוסיפה לילד 20,000 שקל ומכפילה את הכסף של משרד החינוך. ילד שייוולד ברשות עשירה, נולד עם 40,000 שקל חינוך לשנה, וילד שייוולד ברשות שאין לה ארנונה שאיננה למגורים, שאין לה את ההכנסות, יתחיל את החיים עם 20,000 שקל. זה זרע הפורענות.
האי-שוויון בבריאות ידוע ומתועד, ומשרד הבריאות מוציא דוחות כל שנה ומודה בפה מלא שמספר הרופאים והאחיות ומיטות האשפוז בנגב והגליל קטן פר אותה אוכלוסייה ב-100% בהבדל: שני רופאים ל-1,000 תושבים בנגב – חמישה רופאים בתל אביב, וכן הלאה, בכל תחומי החיים, של תשתיות, של חדרי ניתוח, של תורים לרופאים מומחים.
ונעבור להיבט התעסוקתי. ההכנסה הממוצעת לנפש בנגב ובגליל קטנה יותר ממרכז הארץ, ויש אי-שוויון מגדרי ויש אי-שוויון בין זהויות וקבוצות מיעוטים שנשארות עניות, שלא משתתפות בעולם ההייטק, שלא נהנות מהשפע הכלכלי שהמדינה הזאת הגיעה אליו בשנים האחרונות. ולכן, באנו ואמרנו בהצעת החוק כבוד האדם וחירותו את המשפט הבא – פשוט סעיף קטן שלדעתי אף אחד בבית הזה לא אמור להתנגד אליו: "הוספת סעיף 4א בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, אחרי סעיף 4 יבוא: שוויון – 4א. כל אזרח שווה בפני החוק" – – –
"כל אזרח שווה בפני החוק; אין פוגעים בזכויות הפרט של אדם מחמת דת, גזע, מין" – – –
"כל אזרח שווה בפני החוק; אין פוגעים בזכויות הפרט של אדם מחמת דת, גזע, מין, נטייה מינית, מעמד אישי, ארץ מוצא, גיל או מוגבלות". זה השוויון הראוי למדינה.
379 מילים של מיכאל מרדכי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.