הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע זהות מגדרית, נטייה מינית או אמונה דתית), התשפ"ג–2023

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אני בהתחלה והוא אחרי תגובת השר, יש לו שלוש דקות. בסדר?

אם אני אסיים קודם, אפשר כבר עכשיו, אבל זה מה שעשינו, חלוקה מראש.

כבוד היושב-ראש, חברי כנסת, נגיד שעכשיו היו עושים תחרות בין בתי מחוקקים בעולם, והיו שואלים אם יש סיכוי שבעוד בית מחוקקים בעולם הייתה עולה חברת כנסת – מצרך נדיר, חברת כנסת ולא חבר כנסת, בטח בכנסת הזאת – והייתה מעלה חוק שעוסק בנושא אי-אפליה על רקע מין, מגדר, זהות מגדרית. היו אומרים: תגידי, מה, את נורמלית? בזה עוסקים בכנסת ישראל? זה הרי מובן מאליו. לצערי, אני אומרת, זה ממש לא מובן מאליו.

הבוקר ראש האופוזיציה כינס כנס חירום לגבי ההידרדרות של ישראל בנושא מקומן של נשים בחברה הישראלית, בוודאי במשרות בכירות, בהקשרים של תפקידים בכירים, ואנחנו מבינים שבכל מדד אנחנו בהתרסקות. נשים לא מגיעות אפילו לגרד את אחוז השוויון, כשאנחנו מדברים על 50%. היום אני מביאה הצעת חוק שמדברת על דבר מאוד פשוט, ואני רוצה להקריא את הטקסט של החוק כפי שהוא נכתב. ההצעה אומרת: מוצע כי בכל מקום בספר החוקים ובתקנות המינהל שבו יש התייחסות לאיסור אפליה, יתווסף דבר פשוט: איסור אפליה מנימוקים של נטייה מינית, זהות מגדרית או אמונה דתית.

תאמרו: מה, יכול להיות שזה קורה? תכף אני אתן לכם כמה הוכחות שכן. לא רק את זה אני אומרת, אני אומרת שבהינתן שאנחנו עוסקים היום בהפיכה המשטרית ובפגיעה בבג"ץ ובסמכויות שלו, אני מבקשת שהחוק הזה גם יהיה כלי פרשני לבתי משפט בכל סוגיה הקשורה לאפליה, ואף הצהרה חינוכית, מוסרית, ערכית, בנוגע לשוויון זכויות בחברה הישראלית.

אז אם הייתי רוצה להתייחס לאיך בדיוק נולד החוק, אני אומרת לכם את האמת: מחשש מאוד גדול מהממשלה הזאת, מהחברים בה. כשאני שומעת את מעוז אומר שהוא ילך ויבדוק ויפשפש בכל בית ספר כדי לעשות בקרה, לוודא שנושא הלהט"בים לא בא לידי ביטוי, או שהוא עומד כאן ואומר ליו"ר הכנסת – או כותב את זה איפשהו – שצר לו מאוד שיו"ר הכנסת היה צריך להביא את בן הזוג שלו והוא מזדעזע וחושב שהיה מוטב לו לא להיות בכנסת כשזה קרה, או כשהשרה סטרוק מדברת על זה שלא יינתן סיוע רפואי, טיפול רפואי, נגיד, על רקע דת או על רקע זהות, או כשחבר הכנסת רוטמן מציע שלהט"בים לא יוכלו להיכנס לבתי מלון אם מנהל בית המלון חשב שאין להם מקום שם – מפתיע שהחוק הזה מגיע לידי דיון?

אני חושבת שהמציאות שאנחנו נמצאים בה היא בלתי נסבלת. אני חושבת שבכל יום שעובר יותר ויותר זכויות אדם נפגעות. בחסות הממשלה יותר ויותר לגיטימיות ניתנת לפגוע בציבורים שלמים, בין שזה בנשים, בין שזה בלהט"בים ובין שזה בדתות אחרות, מוסלמים ודתות נוספות. כי מבחינת הממשלה הזאת מדינת ישראל היא מדינה יהודית, וכשאנחנו אומרים דמוקרטיה – ואנשים תוהים מה העניין הזה של דמוקרטיה כל כך מפריע לנו, אנחנו מדינה יהודית. אני אומרת: במדינה היהודית שלי היה מקום לכולם, כי יהדות בעיניי היא מדינה שמסתכלת על חביב אדם שנברא בצלם, וכל אדם באשר הוא אדם זכאי לשוויון זכויות מלא.

אז איך יכול להיות שזכות בסיסית ביותר כמו שוויון הפכה להיות פריבילגיה של מטבע פוליטי? אם אני בימין – אני לא דבק בשוויון, בין שאני מאמין בזה ובין שזה איזה סידור פוליטי שבו אני לא יכול להגיד "שוויון", כי יש מפלגות אחרות שלא יסכימו שאני אהיה ליברלי ימני. אני מסתכלת על הליכוד – האם בגין או ז'בוטינסקי באמת חשבו ששוויון הוא מילה גסה? יש אין-סוף טקסטים שלהם שאומרים הפוך מזה.

אז אני מסתכלת על הליכוד הליברלי, שמוכן להיכנע לתכתיבים קיצוניים של "רק יהודית ואך ורק יהודית", שמוכן בעניין הזה לקדם הפיכה משטרית כדי שהדין בישראל יהיה דין רבני ולא דין של בית משפט, של מדינה נאורה שמאמינה בערכים ליברליים לצד הערכים היהודיים שלה – ואל תעמידו במבחן אם את יותר ליברלית או יותר יהודית, כי אפשר גם וגם – עד כדי כך שהחוקים שלנו חסרים בהגדרה את השוויון כערך מאוד בסיסי בהבנה של כל אזרח את זכויות האדם שלו.

בהיעדר חוקה הכול אפשרי. תקום ממשלה – – –

לא, לא על רקע – – –

לא על רקע זהות מגדרית. לא, יקירה, לא על רקע זהות מגדרית ולא על רקע אמונה דתית. לא, עובדה – – –

את יודעת מה, גוטליב? בואי נעמיד אותך במבחן. אם זה קיים בחוק – תצביעי בעד החוק הזה.

בטח שלא.

אני מבינה היטב. תאמיני לי שאני מבינה היטב.

אני רוצה פרשנות בעקבות המציאות כאן, בבית הזה, בממשלה. העובדה היא שאין כאן נשים. אין כאן נשים – – –

עובדה היא שהחוקים והתקציבים בסדרי העדיפויות של מדינת ישראל – לרדוף אחרי להט"בים ולוודא שחלילה בבתי ספר ממלכתיים לא תהיה התייחסות לנושא הזה כדבר מאוד בסיסי, שאדם יכול לחיות את חייו כרצונו – בוודאי שאני רוצה לתת לזה פרשנות.

אני דורשת פרשנות. אבל אתם כרגיל תצביעו נגד, כאילו לא יקרה שבצד הזה של המפה הפוליטית יהיה אולי ילד או ילדה שהזהות המינית שלהם היא אחרת, כאילו אצלכם אין מציאות של אפליה. יש אפליה, אתם ערים לאפליה ואתם מקבלים אותה, כי המציאות הפוליטית הפכה להיות בלתי נסבלת, מציאות שבה שוויון הפך להיות איזה נכס פוליטי במטבע עובר לסוחר: אם אתה נמצא במפלגה הנכונה, יגנו עליך, ואם לא – מיותר.

אני חושבת שההליכה הזאת של המדינה לכיוונים האלה של אפליה, שגם מתאפשרת על רקע מין, על רקע מגדר, על רקע זהות מגדרית, על רקע היותנו, כל אחד מאיתנו, שווי זכויות, שהדבר הבסיסי הזה של שוויון זכויות הופך להיות כל כך לא טבעי, אלא הופך להיות תוצאה של כל מיני קונסטלציות פוליטיות – בעיניי זה מביך. אני חושבת שאם היה לכם טיפת כבוד עצמי, הייתם מצביעים בעד החוק הזה, משום שהוא חוק בסיסי. בעיניי שוויון הוא כמו לנשום, כמו לחיות – – –

שוויון הוא הדבר הכי בסיסי, ואם תצביעו נגד, זה יאמר בדיוק את הכותרת לממשלה הזאת: ממשלה מפלה, ממשלה שוביניסטית, ממשלה להט"בופובית, שלוקחת מציאות – – –

שום סיסמאות – מציאות הלכה למעשה, שבה אנחנו רואים לאן אתם הולכים. אתם גוררים אותנו בדירוג נוראי של מציאות של איפה נמצאות נשים בישראל 2023. צר לנו שכך יהיה, ואני קוראת לכם אולי בפעם האחרונה להתעשת ולהצביע בעד החוק הזה.