אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך. כבוד היושב-ראש, אני באמת מתנגד לחוק הזה. אני חושב שהוא חוק בעייתי, הוא חוק מיותר. אין בינו לבין הציונות ולא כלום, ולכן מי שמתנגד לחוק, לא מתנגד לציונות. אנחנו חיים בתוך המדינה הזאת.
אבל אני רציתי להקדיש את הדקה או שתי דקות שנותרו לי – טייב, תקשיב. אתם יודעים, אנחנו חלוקים – ש"ס, מפלגות הקואליציה, אנחנו. היום זה נתפס בציבור – אנחנו הליברלים נאבקים ברחובות, ובצדק גדול, ואני שמח על המחאה. אני רוצה לספר לך שכולנו נטועים רגל כאן ורגל שם. אני הצבעתי, כמו חבריי מיש עתיד, על הנצחת זכרו, זכר צדיק לברכה, של הרב עובדיה יוסף, אבל אולי יותר מכול כדי להביע את היותנו נטועים כאן וכאן, והיו זהירים כשאתם מדברים על המפלגות שלא איתכם בכך שאנחנו נגד הציונות ונגד הדת, כי לא אנחנו.
אני רוצה לספר לך, היה לי הכבוד לפגוש כמה וכמה פעמים את הרב עובדיה יוסף, אבל הוא פעם קרא לי וביקש שאני אתייצב אצלו בבוקר, יום חמישי, מוקדם בבוקר. אני ראש עיריית דימונה. אני מספר ערב לפני לאימי, עליה השלום – אני אומר לה: אימא – ותמונתו של הרב עובדיה הייתה בכל חדר בבית. אני אומר לה: אימא, הרב עובדיה יוסף הזמין אותי אליו. אימי נדרכה. אמרתי: אימא, אני לא יודע, זה ב-04:00, והיא הסתכלה עליי ואמרה לי: השתגעת? הרב עובדיה יוסף הזמין אותך, לא משנה מי אתה, אתה תגיע. אמרתי לה: אבל אימא, צריך להתעורר. היא אומרת לי: מבחינתי אל תישן. אמרתי: אני הולך לכבוד הרב בכבוד גדול. כיוונתי את שעוני לשעה 04:00 לנסוע מדימונה, וב-03:45 אני מקבל טלפון מאימא שלי. היא אומרת לי: אתה ער? אני אומר לה: אימא, ישנתי.
היא אומרת לי: לא, כדי לוודא שאתה מתעורר ומתייצב אצל הרב עובדיה. נסעתי. אגב, לפני זה היא אמרה לי בערבית: תנשק את ידו. אמרתי לה: אימא, לא נהוג. היא אמרה לי: לא משנה מה נהוג אצלכם, אצלנו כך נהוג. תנשק את ידו. לא משנה שאתה ראש עיר, הוא צדיק גדול. וכך מצאתי את עצמי נמצא אצלו, מדבר, חווה שעתיים מרתקות. ללמדכם: הערצת הקדושים אינה סתירה לליברליות. תיקחו את זה תמיד בחשבון. תודה.
כן.
אני חושב שלפנים משורת הדין צריכים לתת לעוד אחד.
אני מתנגד לחוק הזה. החוק הזה יוביל לצרות צרורות, ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני גר בנגב. החוק הזה יוביל לוויכוחים נוראים. חבל לנו שאנחנו מצביעים בעד החוק הזה. הוא מיותר.
376 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.