קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, לתיקון הזה לחוק יש כמה משמעויות. ראשית, מאז התיקון האחרון, כשתיקנו את האיגוד האזורי וצמצמנו את מספר התאגידים, הדבר הולך קשה מאוד. יש גם התנגדות של הרשויות, גם התנגדות של משרד הפנים. בסופו של עניין לא הצליחו להגיע להסכמים בתאגידים האזוריים.
לכן הגענו למסקנה שאם נמשיך את החוק הקיים, שמחייב אותם על 30 תאגידים, יהיה בלתי אפשרי לסיים את המהלך. לכן ביטלנו את המגבלה של 30, ונאפשר את זה במסגרת משא ומתן בין הרשויות, מרכז השלטון המקומי, לבין רשות המים.
לא. יש היום 25 תאגידים שלא מאוגדים בכלל. זה מצד אחד; מצד שני, יש היום 57, 58 תאגידים שמאוגדים. הניסיון לאחד את כולם יוצר סיטואציה בלתי אפשרית – חלק מהעיריות לא מאוגדות, וחלק כן מאוגדות. אז קודם כול אנחנו רוצים להפסיק עם זה: או שכולם מאוגדים או שאף אחד לא מאוגד. אז על מנת לעשות את זה צריך לבטל את המגבלה, כי בסופו של דבר למגבלה הזאת הייתה כוונה טובה, אבל בתכל'ס היא יצרה בעייתיות, כי אי-אפשר להוריד ל-30. בזמנו, כשחוקקתי את החוק הזה, הצעתי למשרד האוצר ולרשות המים לעשות מהלך של הקמת תאגידים אזוריים כלליים, למשל בצפון, בדרום ובמרכז, על מנת שהם יקלטו את כל אלה שלא רוצים, הרשויות – לקלוט אותן.
צריך להבין, נגיד נתניה – מציעים לה את קלנסווה, אבל הם לא רוצים. וצריך להבין עוד משהו: זה דורש גם תקציבי ענק, כי בסופו של עניין יש עיריות כושלות מכל מיני בחינות, שלא השקיעו בתשתית המים שלהן, אז רוצים לצרף אותן לעיר גדולה, והיא תשקיע את ההשקעות האלה. אז אמרתי לאוצר: אתם צריכים לשים יד בכיס על מנת לעודד את התיאגוד האזורי, אחרת אף אחד לא ירצה. בקריית מוצקין, למשל, ראש העיר הסכים לאחד את – אני לא זוכר את השם, משהו בדואי שאף אחד לא רוצה לקלוט אותם ואי-אפשר גם לקלוט אותם. הוא הסכים לעשות את זה אחרי שהאוצר התחייב מצד אחד – – –
לא, אז זה היה נכון לחוקק את זה.
כן. אז למשל, קריית מוצקין הסכימה כי האוצר לקח על עצמו את כל ההשקעות בתשתית ביישוב הבדואי הזה מצד אחד; מצד שני, הוא קיבל מענקים לצורך האיחוד. זאת אומרת, זה תהליך מורכב שייקח זמן, ועל מנת למנוע את הדבר הזה שחלק כן וחלק לא, ביטלתי להם את המגבלה כדי לאפשר משא ומתן. זה דבר ראשון.
דבר שני – שינינו את התאריכים של חובת התיאגוד, כיוון שאחרת כולם נמצאים במצב של הפרה. במצב של הפרה יש גם קנסות די גדולים, שעד היום רשות המים נמנעה מלתת אותם, מתוך שיקולים של העדפת משא ומתן ובהסכמה.
דבר נוסף שמעיק על הרשויות, במיוחד הגדולות, זה הנושא של יתרות הכספים שנמצאות בתאגידים. עד לפני שנתיים אפשר היה לחלק אותן כדיבידנדים לרשות; הרשות לקחה את הכסף הזה, השקיעה אותו בחינוך, ברווחה, לטובת כל תושבי היישוב. הרשות אמרה: טוב, שיחלקו, שיחזירו את זה לתושבים. תושב יקבל אולי 100 שקל או 150 שקל, וזה פחות טוב מאשר לתת 20–30 מיליון שקל לתחום החינוך או הרווחה באותו יישוב. אבל בתיקון ההוא שעשינו, על מנת למנוע מצב שהרשויות יסרבו להתאחד בתיאגוד אזורי, לא אפשרנו לרשות המים לקבל החלטה בנושא הדיבידנדים. את זה ביטלנו עכשיו, ואנחנו מאפשרים לרשות המים לאשר לרשות לחלק את הדיבידנדים. זה תלוי ברשות המים. זאת אומרת, אם הם רואים שהרשות עושה המון בעיות בתחום, אז הם יכולים לא לאשר להם, אבל הפעם הזאת, עד סוף 2022, הגענו לסיכום שהם כן יאשרו. בעתיד, כל – – –
לא, יש הבנה, לא מגבלה. ההבנה היא שהכסף הזה לא ילך לסגירת חובות אלא לרווחה, לחינוך ודברים מהסוג הזה. העיריות עומדות בזה, אין שום בעיה. עד היום, תמיד כשהן קיבלו את הדיבידנד, הן עמדו בזה.
דבר נוסף, רוב התלונות של הרשויות המקומיות נובעות מכך שלא מאשרים דירקטורים לתאגידי המים, ולתאגידי המים קשה מאוד לתפקד. זה מכל מיני שיקולים של כל מיני תנאים, כל מיני נהלים לא רלוונטיים.
אנחנו שינינו את התהליך עכשיו. קודם כול, קבענו שהם לא יהיו כפופים לרשות החברות. עד היום הוועדה של הדירקטורים בחברות ממשלתיות הייתה גם הוועדה של הדירקטורים בתאגידי המים. אין קשר, וזה גם לוקח זמן. לכן, אנחנו מקימים בהצעת החוק הזאת ועדה מיוחדת ברשות המים שזה התפקיד שלה, לאשר דירקטורים לתאגיד המים. בנוסף, שחררנו את הכללים האלה שקשורים לחברי מועצת עיר ולראש עיר. זאת אומרת, הם לא חייבים לעמוד בכל הכללים שיש היום לגבי דירקטור, כיוון שאם אדם נבחר למועצת העיר, הציבור בחר אותו, אז הוא יכול להיות כנציג בתאגיד המים. לפי הכללים שיש היום, 25% מהדירקטוריון של תאגיד המים הם חברי מועצת עיר, חלק נוסף הם עובדי עירייה, וחלק נוסף הם אנשי ציבור. אנשי הציבור ועובדי העירייה יצטרכו לעמוד בתנאים האלה; חברי מועצה – מהרגע שהם נבחרו על ידי מועצת העיר, הם יכולים להיות חברי דירקטוריון גם אם אין לאדם מספיק ניסיון או דבר מהסוג הזה, כיוון שהוא מייצג את הציבור הרחב.
גם את הכללים האלה שקובעים שראש עיר לא יכול להיות יושב-ראש דירקטוריון מכל מיני סיבות ביטלנו. הדבר היחיד שלא ביטלנו זה את הנושא של ניגוד עניינים. זאת אומרת, אם יש ניגוד עניינים לחבר המועצה או לראש העיר מכל סיבה שהיא, אז הוא לא יוכל להתמנות. ניגוד עניינים – בודקים אותו. אם למשל לאח שלו יש חברה לביוב ולמים והוא יכול לעבוד או עובד עם התאגיד, אז הוא לא יכול להיות חבר דירקטוריון. את זה לא ביטלנו בכלל.
הדבר היחיד שכרגע לא מוסדר, ונצטרך להסדיר את זה בקריאה שנייה ושלישית, זה הנושא של מס על הדיבידנד. עד היום היה פטור ממס על דיבידנד, ותמיד האוצר הכניס את זה במסגרת איזשהו חוק שהם עשו לפטורים. הפעם האוצר עושה בעיות על העניין הזה, הוא אומר: תן לי את הדבר הזה לאיזושהי קרן. עוד פעם, הם אוהבים את הקרנות, שהם משחקים עם הכסף איך שהם רוצים. אנחנו כרגע לא מסכימים. אנחנו אומרים: מהפעם הזאת, ב-2022, תאשרו להם בלי מס על הדיבידנד, ואחרי זה – אני לא נכנס לזה, זה כבר יהיה משא ומתן ביניכם למרכז לשלטון מקומי.
נכון לעכשיו יש משא ומתן בין רשות המים לבין המרכז לשלטון מקומי על לסגור את כל ה-25 שלא מאוגדים; חלק יתאגדו, חלק יאוחדו. אני לא מסכים בשום פנים ואופן – מועצות קטנות במיוחד, כמו עומר או להבים, יש כל מיני מועצות שלא מוכנות בשום פנים ואופן להתאגד; לכן אני מגדיל בסופו של דבר, ובסוף השנייה והשלישית נגדיל את הקנס שרשות המים יכולה להטיל על אי-רצון להתאגד ומניעת האפשרות להתאגד. את הדבר הזה לא נאפשר יותר. אני אומר ככלל – או שכולם, או שאף אחד.
עומר לא צריכה עזרה. מי שצריכות עזרה הן בעיקר רשויות נחשלות – לא נחשלות, אני לא אוהב את המילה הזאת – – –
חלשות. חלשות מאוד, לא סתם חלשות. אלה צריכים עזרה, אין מה לעשות. ולא, אין סיכוי אפילו. כמו מה שקרה בקריית מוצקין: כשקריית מוצקין קיבלה התחייבויות אז היא הסכימה, אין בעיה. היום, רשות מקומית – אתה נותן לה התחייבות וסיוע כספי, הם מוכנים לסגור את העניין.
אז מה שאנחנו מבקשים כרגע זה לאשר את זה בקריאה ראשונה.
אמרתי בהתחלה, לא שמעת? הסיבה היא פשוטה: היום יש 58, ויש עוד 25 שלא התאגדו – לאחד אותם ל-30 זה כנראה בלתי אפשרי מכל מיני שיקולים שקשורים לרשויות מקומיות.
ולכן, במצב הזה, 30 – זה לא מאפשר לסיים את התהליך. אז קודם כול, בואו נסיים את התהליך, ואחר כך נעבוד על הנושא של איחודים ודברים מהסוג הזה. אז אני מבקש לאשר ולהעביר לוועדת הכלכלה.
1,159 מילים של דוד ביטן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.