אני מודה לך, היושב-ראש, גם על החלפת הכיסא. אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד ושמח להציג בפניכם את הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירה כלפי קשיש או חסר ישע), התשפ"ג–2022. אלפי קשישים בישראל נופלים קורבן למעשי הונאה, תרגילי עוקץ ושיווק טלפוני אגרסיבי ומטעה מצד אנשים מכירות, נותני שירותים ובעלי מקצוע מפוקפקים המנצלים את תמימותם, בדידותם או אי-שליטתם בשפה של בני האוכלוסייה המבוגרת בישראל, וזאת במטרה לגרוף כסף קל ולהתעשר על חשבונם.
סיפורי ההונאה הנוגעים כמעט בכל תחומי החיים: התחזות לנותני שירותים, הצעות פוליסות ביטוח לא מתאימות, שיווק טלפוני מטעה של מוצרים הזויים, מכירת חבילות סלולר או מכשירים לא רלוונטיים, הוצאת פרטי כרטיס אשראי לצורך שימוש מפוקפק, החתמה על התחייבויות כספיות ארוכות טווח ללא אפשרות לביטול, הודעת זכייה בהגרלה דמיונית ושימוש באותיות קטנות – שלעיתים מסבכות את חיינו – אצל קשישים הן כלל לא קיימות ולמרבה הצעה יש רבים ששמחים לנצל זאת.
מתוך רצון לשפר את איכות חייהן של אוכלוסיות גיל הזהב ולשמור על כספן וביטחונן הכלכלי אני מציע את הצעת החוק בתקווה שתהווה הרתעה לאותם אנשים חסרי לב, שגונבים את כבשת הרש מאנשים שלפעמים צריכים לבחור על מה להוציא את מעט הכסף שיש להם, על חשמל או על תרופות. אני מבקש בהצעת החוק הזו לא לאפשר בגזר הדין הטלת קנס כספי על הנאשמים, לאחר שכבר שלשלו לכיסם מיליוני שקלים מכספי הקשישים, אלא לגזור עליהם מאסר בפועל הקצוב בזמן, בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט, בהתחשב בחומרת המעשה. אולי כשהם ישבו בודדים בכלא יהיה להם זמן לחשוב על המצוקה של הקורבנות שלהם, ועל מה שהם עוללו לאותם האנשים.
אני קורא לכל חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק, להגן ולשמור על אלו ששמרו עלינו כל החיים. וגם לציבור הרחב, אני קורא להיות מעורב יותר בחיים של אותם המבוגרים, אם של ההורים ואם של הדודים ואם של השכנים. אלה מעשים שביום-יום. אדוני שר המשפטים, אני יודע שמשרד המשפטים לא אוהב להתערב ולקבוע רף חקיקה או סוג של ענישה לבתי המשפט. לא היינו נזקקים להגיש הצעת חוק אילולי נחשפו בפנינו מעשים נוראיים שקורים יום-יום. אתם מכירים את החברות שנפתחות, אחרי שהן עקצו ומלאו את כיסן, סוגרים את החברה ופושטות את הרגיל. גם אם מורידים מסך – ויודעים במי מדובר, הוא פותח חברה אחרת ואחר כך זה מגיע בסוג של הסכמה או לימוד ביחד עם בית המשפט מה עושים, והוא ממשיך את החיים שלו, אבל אותו קשיש שלפעמים הבית היחיד שלו כבר איננו; אותו קשיש שכל הפנסיה שהוא חיכה לה בסופו של דבר איננה; אותו קשיש שחסך כל החיים שלו. זה לא צריך להיות אנשים מבוגרים, כולנו ילדים של הורים שחלקם חווים את זה יום-יום.
אני יכול לספר לכם ברמה האישית, שאני מגיע ופותח את החשבונות ואת כרטיסי האשראי של ההורים המבוגרים שלי, אני מסתכל ואני רואה הוראות קבע, אני אומר: אימא, אבא, מה זה? לא יודע, בא מישהו ואמר לי: הינה, זה לחצן מצוקה – שכבר לא עובד חמש שנים; זה מנוי לאמבולנס שמעולם לא הזמינו. כל חודש זה 200 שקל, זה 100, זה 300. ואני שואל אותם: ריבונו של עולם, למה? ואני מנסה להתקשר לבטל – לוקח לך לפעמים יומיים קודם כול להגיע למוקד. מי זה? אין מענה. עובר מאחד לאחד. אחר כך אומרים לי: אבל אימא שלך אישרה את זה בטלפון. אני אומר להם: היא לא בהבנה ובהכרה אמיתית להבין מה ביקשתם ממנה. חוץ מזה שבסופו של דבר כבר עשקו ממנה לפעמים אלפי שקלים, ואתה מגלה את זה אחרי שנים, ואם אני לא עוקב, זה בכלל נהיה קטסטרופלי. אבל מעבר לכך, אחר כך אתה צריך לריב איתם עד שאתה מבטל.
אבל יש שם אנשים שיושבים, ויש מכונה שלמה של תעשייה, מוקדים שלמים שעוסקים רק בזה. יש שם, בראש הפירמידה, אדם שמתעשר ומתעשר, ושירות הוא לא ייתן. ואנחנו, אנה אנו באים? ולכן הוצרכנו, ויש סיפורים שנחשפים לפעמים בתקשורת, אבל לצערנו רובם לא מגיעים לתקשורת, אלה אנשים שאפילו לא יודעים להגיע לתקשורת.
אנחנו, חברי הכנסת, קובעים רף ענישה, רף של מאסר – לא קנס כספי שבסופו של דבר יגיע להסכמה – ועם פרסום החוק הזה זה אולי ייתן הרתעה לאותם אנשים שיושבים ומנסים כל הזמן להמציא את הגלגל מחדש. מי שעומד מול מקלט הטלוויזיה מגלה עוקץ. היה לא מזמן סיפור של ניצולת שואה בת 95. הרנטות שהיא מקבלת על מה שהיא חוותה בשואה, כשהמספר עדיין חקוק וחרות ביד שלה – והיא הולכת ומשלמת, ואפילו לא יודעת עם מי לדבר. לניצולת שואה גם סביר שאין ילד או ילדה שיטפלו בה; אולי עובדת זרה, שלא קולטת את השפה ולא יודעת מה לעשות. ואנשים יום-יום דופקים: שלום.
ואני רוצה להגיד לכם שגם לאחר החוק שעבר כאן, של לא להתקשר בלי שאתה מאשר את זה – בכל יום אנחנו מקבלים טלפונים. ומספרי הטלפונים של ההורים שלנו, אנשים מבוגרים, משום מה נמצאים בכל המוקדים הללו.
יום אחד קיבלתי טלפון של הצעה של חברת פוליסה: שלום, אנחנו יודעים שאתה ביקשת משכנתה או הלוואה, ואנחנו רוצים להציע לך הצעה. אמרתי להם: רק שנייה, אני רוצה לדעת, מי אמר לכם שביקשתי, איך זה הגיע אליכם? לא, יש לנו. כשהתחלתי לשאול שתיים-שלוש שאלות, הם ניתקו את הטלפון, הבינו שכאן מישהו שואל אותם. אז שאלתי את עצמי: ריבונו של עולם, איך הגיע אליהם הטלפון שלי? מאיפה הם יודעים? יש לי התנהלות כעת. אבל אלו מעשים שקורים יום-יום. מספרי הטלפונים, כל המאגרים הללו נמצאים בידיהם.
אני רוצה לברך ולהודות לשר לשירותי דת, חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, שגם נמצא כאן ונוכח, למעשה זו הצעת חוק שהוא הגיש, והיא עברה. השר מלכיאלי, זו הצעת חוק שאתה הגשת בהיותך חבר כנסת בקדנציה הקודמת, והעברת אותה קריאה טרומית ועוד פעם. ואתה העברת לי את הצעת החוק הזו, וזכות היא לי להיות עם יועץ החקיקה שלך, עו"ד עקיבא חופי, שנמצא כאן.
לאחר שהעברתם – אתם יודעים שאני לומד את הדברים – נחשפתי לסיפורי הזוועה ולדברים, ואמרתי שאני הולך יום-יום עם הוריי לבדוק להם את כרטיסי האשראי, לבדוק מי עקץ אותם. אחרי שבדקתי בשבוע שעבר, מה נולד היום.
המאגרים של אותם מבוגרים, אנשים באוכלוסייה שמגיעים לגיל הזה, מסתובבים אצל כל החברות, חברות העושק הללו: נותני שירותי רפואה, נותני ייעוץ פנסיוני – כבר אין להם אפשרות, נותני בדיקת דירות, בדיקת הנחה בארנונה – המצאות שלא חלמתם עליהן. ואנשים גורפים.
לכן ביקשנו את הסכמת משרד המשפטים, ואני מודה לך, השר. כמובן, כפי שאמרתם, בהסכמה עם משרד המשפטים הנושא הזה יגיע בהמשך, לאחר הצעה טרומית, לתיאום בנוגע לעונש שייקבע; כשאנחנו אומרים מאסר – כמה זמן מאסר? יכול להיות שזה ייקבע על ידי שופט, אבל לפחות יהיה מינימום של מאסר. אנחנו ללא ספק מתקנים היום עוול יום-יומי מתמשך עם אותם הקשישים. תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכם שהדברים ששר המשפטים, סגן ראש הממשלה, אמר כאן, לא מובנים מאליהם. קודם כול, הצעת החוק הזאת עלתה בקדנציה הקודמת על ידי חברי חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, ומי שהתנגד לה הוא שר המשפטים ניסנקורן. גם היום הצוות של משרד המשפטים אמר לשר: אל תתערב בחקיקה הזו, ואל תיתן ענישה. אני אספר לכם סיפור אחד קטן.
הקודמת הקודמת, כשהוא היה שר המשפטים.
הייתה ניצולת שואה בת 95 שחברי השר מלכיאלי טיפל בה באופן אישי במשך שנים. איזה מנוול אחד השתלט על כרטיס האשראי שלה וגיהץ לה. יום אחד הגיעה מטפלת ואמרה לה: בואי נעבור על כרטיס האשראי, והיא מגלה – היא אומרת לסבתא: את כל יום הולכת למסעדות, לקולנוע, מוציאה סרטים? משהו לא הסתדר. מגלים שאיזה אחד חסר חמלה השתלט על כרטיס האשראי – אישה בת 95, ניצולת שואה.
האבסורד בסיפור הזה הוא שהכתבת אדוה דדון ועוד כמה כתבים שמובילים את המאבק הזה מגלים שאלה אותם אנשים פעם אחר פעם. ואז בדקנו, בדקו – מה קרה? איך הם חוזרים לזירת הפשע פעם אחר פעם, אותם אלה שעוקצים את הביטוח הלאומי וכו'? מגלים שבמקום לקבל עונש מאסר של כמה שנים או הרבה יותר מכך, קיבלו 5,000 שקלים קנס עם חצי שנת עבודות שירות, ולכן הם חוזרים לזירת הפשע. המטרה היא כאן לקבוע עונש מינימום של מאסר בפועל, זו המטרה של החקיקה הזו, ולכן אני מודה לשר המשפטים, שגילה והבין את המעשים.
אתם מקבלים כל היום הודעות ואומרים לכם: נא לא לפתוח, עוקץ. כל הזמן אנחנו מקבלים הודעה כאלה. אנחנו צריכים לפחד לפתוח הודעות? תארו לכם שאותם מבוגרים, שלא מכירים את ההודעות האלה נא לא לפתוח, הם לוחצים, ובאותו רגע השתלטו להם על הטלפון, ולוקחים מהם את כל הפרטים.
אדוני חבר הכנסת מיקי לוי, אני הייתי מצפה ממך, כשאתה עולה לפה כמפקד מחוז במשטרה, לעלות כאן ולגנות את אותם אנרכיסטים שכרגע בצומת איילון זורקים חפצים על השוטרים, בקבוקים, ולו בשביל להשתלט על כל המערך הציבורי במדינת ישראל, בלי שום היתר - -
- - לא מכת"זיות ולא שום דבר.
זה מה שקורה עכשיו באיילון, ואתה מגנה את השר לביטחון לאומי?
לכו תראו מה קורה ברחובות, בלי שום היתר. כל חברי הכנסת היו צריכים לצאת פה ב-06:00 - -
- - חלקם ישנו בלילה - -
- - חוסמים את כביש 1 בלי שום היתר. זה נשמע לכם נורמלי? לכן, חברי הכנסת, באמת, פה צריך להסתכל על שני הצדדים של המטבע. תודה רבה.
1,419 מילים של אוריאל בוסו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.