מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד שר המשפטים, שר התקשורת, אני מבקש קודם כול לברך את חבר הכנסת טיבי ואת חבר הכנסת הרב אייכלר על ההצעה, אבל – ויש פה אבל שבגללו ביקשתי גם לעלות, ואני מבקש גם שמשרד המשפטים בהמשך ייתן את דעתו לסוגיה הזאת.
התיקון הזה הוא תיקון מבורך, הוא תיקון חשוב ומשמעותי. כברת הדרך שעשתה מדינת ישראל בנושא חייבי הוצאה לפועל, מבג"ץ פר"ח, שבעצם החיל את הדין של המשפט העברי, שבן אדם שחייב כסף לא שמים אותו בבית סוהר על חובות כספיים – הדבר הזה הוא היה באמת תופעה שהייתה קיימת כאן במדינת ישראל. אנשים היו נכנסים לבית סוהר על חוב כספי.
הדבר הזה קיים היום רק בחובות מזונות. הנושא הזה של עיכוב יציאה מהארץ הוא חשוב ומשמעותי, אבל כבוד שר המשפטים, חייבים להחיל אותו גם על פקודת המיסים (גבייה). כשזה חל על חוק ההוצאה לפועל, זה חל על חובות אזרחיים, אבל כמו שאנחנו מאפשרים לחברות הסלולר ולבנקים לאפשר לבן אדם לצאת מהארץ בחובות נמוכים, גם מדינת ישראל תוכל להסתדר ולאפשר לאדם חופש תנועה. החוק הזה יהיה חייב לחול גם על פקודת המיסים (גבייה). זאת פקודה מנדטורית שחלה על חובות של אדם למדינה, וגם מדינת ישראל תהיה חייבת לקחת ולהיכנס לזה.
אני בטוח שגם אתם כמציעים מסכימים לזה. במהלך הליך החקיקה בוועדות, אנחנו חייבים להגיע כאן להסכמות, קואליציה ואופוזיציה, וזה מהרגעים היפים של הבית הזה, בית שלצערי הרב בימים האחרונים ידע שעות קשות של, באמת, מחלוקת כל כך עמוקה וקשה, והינה, אנחנו מתכנסים ימין, שמאל, דתיים, חילונים, יהודים, ערבים, כולם יחד כדי לתת כבוד לבני אדם. תודה רבה.
251 מילים של משה ארבל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.