אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גם אני הצעתי כבר כמה וכמה פעמים בכנסות שונות הצעת חוק דומה, וגם עכשיו הצמדתי את ההצעה שלי להצעת החוק של חבר הכנסת אחמד טיבי. מדובר פה במצב בלתי אפשרי של אנשים שנמצאים – אתן לכם דוגמה שהייתה: אישה הגיעה עם תינוקת לטיסה ב-24:00 או ב-01:00 לארצות הברית. היא שמעה שהיא מעוכבת יציאה. היא לא ידעה מה קרה. אמרו לה שלפני שנים היה לה סים של חברה סלולרית והיא חייבת 1,300 שקלים שהצטברו ל-3,000 בערך, ועד שהיא לא משלמת את זה היא לא יכולה לצאת. אז היא אמרה: בבקשה, אני מוכנה לשלם. לא, את לא יכולה לשלם בוויזה, לא יכולה לשלם בישראכרט, את לא יכולה, ואין איפה, ואין בנקים. והמטוס עומד, המזוודות בפנים. הריצו אותה למטה. היה שם איזה סניף של איזה בנק שהיה פתוח 24 שעות. מישהו היה צריך להלוות לה במזומן, כי הבנק לא רצה לקחת בשביל לבטל את צו העיכוב. עיכבו את המטוס עם כל הנוסעים לחצי שעה, והיא הייתה ממוטטת, מושפלת. הובילה אותה כפושעת, מי יודע מה היא עשתה.
זה הביא אותי להגיש הצעת חוק שהוא חוק חברתי ממדרגה ראשונה. כולנו מדברים על חופש התנועה, אבן יסוד בדמוקרטיה. חלק בסיסי מחופש התנועה הוא הזכות לצאת מהמדינה לכל צורך שהוא. שאלתי אנשים בבריטניה, בצרפת, במדינות אירופה – אין דבר כזה צו עיכוב על חוב כספי. אין. רק על פלילי. אתה עורך דין, חבר הכנסת משה ארבל, תבדוק את זה. באילו מדינות יש דבר כזה שהמדינה מעכבת אדם ביציאה בגלל חוב כספי שיש לו, לפלוני או לאלמוני או לאיזו חברה כלכלית? בוודאי ובוודאי שבחוק שאנחנו הגשנו, מדובר פה על סכום קטן מאוד, על סכום שלא כדאי לאדם לברוח מהארץ בשבילו – לא 5,000 שקלים, לא 20,000 שקלים; עד 50,000 שקלים.
אחרי 50,000 שקלים, גם אני לא מניח שיש מי שרוצה לברוח לארץ ולא לחזור ולשלם את התשלום שלו, אבל בכל זאת, החוק כל כך התרחב בעניין של עיכוב יציאה מהארץ. למשל, לגבי מזונות, אנחנו מגבילים שמי שחייב מזונות לא יכול לצאת כי הוא עלול לברוח בגלל שהוא לא רוצה לשלם מזונות, אבל בחוב שיש כמו לחברת סלולר, תוצאה של אי-הבנה, טעות, מסמך שאבד, שכחה – צריך לזכור שאנחנו חיים בתקופה של יוקר המחיה בכל העולם, הריבית עולה ואנשים עלולים גם לאחר בתשלומי משכנתאות.
החוק המוצע מבקש להגביל את עיכוב היציאה מהארץ רק החל מחוב של 40,000, 50,000 שקלים. אין בזה קואליציה ואופוזיציה. זה חוק חברתי חשוב ודמוקרטי. אבקש מכולם לתמוך בחוק. תודה רבה. עמדתי בזמן, אדוני היושב-ראש.
393 מילים של ישראל אייכלר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.