כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, למרות חילוקי הדעות שיש בין חברי הכנסת בתוך הבית הזה, למרות שלפעמים אנחנו שומעים כל מיני התבטאויות גזעניות, שיח לא מכבד, ישנם רגעים יפים שבהם חברי הכנסת בתוך הבית הזה מסכימים על נושאים מסוימים. אחד מהם זה נושא המלחמה בעוני. עוני לא מפריד בין ערבי ויהודי, חילוני ודתי.
היו"ר אמיר אוחנה: אדוני, אני חייב רגע להפסיק את אדוני. אדוני עלה כדי להתנגד להצעת החוק. כרגע אני שומע רק דברי שבח, אלא אם כן אדוני מתכוון להתנגד.
תן לי להמשיך.
אני שוקל את זה תוך כדי.
קריאה: אולי נשכנע אותו.
קריאה: הוא יכול.
לא תומך.
היו"ר אמיר אוחנה: התקנון מייעד את השלב הזה לא כדי לדבר על הצעת החוק דברי שבח, אלא כדי להתנגד לה. אם לאחר דברי השר קיש הוא ישתכנע, זה דבר אחר, אבל כרגע זה לא המצב המתאים, חבר הכנסת טיבי. אני מצטער, אדוני.
אני לא תומך, אני שוקל בסוף לתמוך.
היו"ר אמיר אוחנה: לא, לא, אדוני. יש עוד חברי כנסת שבוודאי רוצים לעלות בכל הצעת חוק, אבל המנגנון הזה מיועד להתנגדות. אולי אדוני ימצא את הזמן היותר-מתאים לדבר.
טוב, אני במשפט אחרון, מסיים, בסדר? בעצם, אני עליתי לכאן להגיד שטוב שבתוך הבית הזה לפעמים אנחנו מסכימים על נושאים לטובת החברה כולה. אני כמובן לא אתנגד להצעת חוק, שהיא רק מיטיבה עם כל החברה, ערבים כיהודים. תודה.
110 מילים של יאסר חוג'יראת. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.