כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, רק לפני שבוע וחצי יצא דוח העוני של הביטוח הלאומי, ואנחנו כל שנה גם קוראים את דוח העוני האלטרנטיבי, שלצערנו מביא בפנינו עובדות מאוד קשות על מצב העוני במדינת ישראל, ששני מיליון אזרחים שחיים מתחת לקו העוני, ביניהם 854,000 ילדים, כולם חיים מתחת לקו העוני וסובלים מהרבה תופעות לוואי, כמו העניין של לבחור בין תרופות לבין אוכל, כמו העניין של חוסר ביטחון תזונתי, בפגיעה קשה, במיוחד אם זה הילדים, באפשרויות שלהם להתפתח ולקבל גם חינוך מתאים וגם חינוך מעשיר, מעבר למה שנותנים בתי הספר.
אני חושבת שהגיע הזמן – ואני שמחה שגם חבר הכנסת ארבל הגיש את הצעת החוק הזאת, שאנחנו כבר מגישים אותה ומניחים אותה על שולחן הכנסת כמה קדנציות. היא סוף-סוף מגיעה להחלטה, ואני מאוד מאוד שמחה שאולי הכנסת הפעם כן תתמוך בהקמת הרשות, כדי שתהיה קודם כול הצהרה מאוד ברורה שהמדינה לוקחת אחריות על תופעת העוני ועל מיגור העוני. העוני הוא לא בעיה אישית של אדם. היא תוצר של מדיניות כלכלית דורסנית שגורמת לעוד ולעוד אנשים ליפול מתחת לקו העוני. אני חושבת שהגיע הזמן להצהרה כזו ולעשייה כדי למגר את תופעת העוני. הגיע הזמן לעשות סנכרון בין כל הגורמים הממשלתיים שאמורים לטפל בתופעה – ואת זה הרשות כן תוכל לעשות.
אני רוצה להודות לארגון פתחון לב, שאנשיו היו שותפים, לפחות איתי, בהכנת הצעת החוק. אני מאוד מודה להם על העשייה. הגיע הזמן שעניין מיגור תופעת העוני יהפוך למדיניות ולא למעשה צדקה. יכול להיות שאני מציעה את אותה הצעת חוק לא בגלל שאני מאמינה שמישהו צריך לתת מפתחון לב, וזה נכון, לעניים, אלא צריך שתהיה מדיניות ברורה ואחריות של המדינה למגר את התופעה, לשנות את מדיניות הכלכלית שגורמת לאנשים לרדת מתחת לקו העוני ולסייע לאנשים לטפס מעל לקו הזה. תודה, כבוד היושב-ראש.
278 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.