תודה, כבודו יו"ר הכנסת. כנסת נכבדה, גם בימים הקשים האלה יש רגעים שהם רגעים מרחיבי לב ונותני תקווה, כמו הרגע הזה, שהחוק החשוב הזה להקמת הרשות למלחמה בעוני עולה. גם אלינו פנו מפתחון לב – ואני מודה להם על זה – שנכיר את החוק הזה, נגיש אותו, ואכן כך נעשה.
אני רוצה דווקא לדבר על מטרות נוספות של חוק זה, ואני גם אגיד את זה לחברי היקר - -
- - כבוד שר הרווחה, שכמו שאמרתי, בעבורי אתה נקודת אור בממשלה הזו. מאוד. הרשות הזו תהיה הצלחה אמיתית – בתקווה שהחוק הזה יחוקק עד הסוף – כשהיא תפעל לא רק לחקר העוני ולטיפול בצורך להרים את הראש, לתת אוויר לאוכלוסיות הכי מוחלשות – אלה שסובלות מאי-ביטחון תזונתי, ונוער בסיכון, וילדים בסיכון, ואנחנו יודעים את כולם – אלא שהיא גם תפעל לניתוק העוני הרב-דורי. לא סתם הצטרפת לקריאה להחזרת חוק רן כהן, זכויות רכישה לדיירי הדיור הציבורי, כי החוק הזה הוא חוק שלא רק נותן זכויות, אלא הוא מנתק עוני רב-דורי. ניתוק עוני רב-דורי עובר בהמון המון המון צעדים.
אני דווקא, לפני שאני אמשיך, רוצה להקריא את שירה של שירלי קרוואני, "ענייה שכמותך", שהוא כולל את כל הסטראוטיפים על עניים ואת כל הדעות הקדומות: אם את ענייה, אל תצבעי את השיער, בטח שאל תחשבי על גוונים, הלוא את מספרת כמה החיים שלך דהויים. // אם את ענייה, אל תטפלי בציפורניים, בטח שלא תבני אותן, הלוא את מספרת כמה החיים שלך שבורים. // אם את ענייה, אל תעשני, בטח לא סיגריות כאלו מחו"ל, הלוא את מספרת שהמציאות שלך חולה. // אם את ענייה, אל תקטרי, אל תתלונני, בטח לא על המדינה, ואל תספרי לנו כמה רע, פשוט אל תספרי. // אם את ענייה, את בטח סתם פרזיטית. אז יאללה, קומי עצלה, וצאי לעבודה. כל משרה תקבל אותך בשמחה. // עייפה, מותשת, עם שיער דהוי, ציפורניים אכולות, נטולת שמחה ותקווה.
זה שיר חזק. לפעמים הוא מספר יותר מנאום שלם. מלמד שכדי לצאת מהעוני צריך גם להתפרנס בכבוד ולחיות, וצריך מדינה שתראה ברווחה וחיים בכבוד ערך עליון, כדי שבכלל לא נצטרך רשות למיגור העוני.
אני כן רוצה להגיד תודה לחברים – לינון אזולאי, למשה ארבל, לעאידה תומא סלימאן, לכל האנשים שמסתכלים יום-יום וזוכרים למה אנחנו פה. אני באמת חושבת שהקואליציות האלה, המשותפות בינינו, הן מעל הכול. גם ברגעים הכי קשים והכי משבריים עדיין אסור לוותר על הסיבה שנשלחנו לכאן והגענו לכאן. תודה רבה.
משפט אחרון: אין דבר יותר פוליטי ממחיר הלחם. תודה.
388 מילים של נעמה לזימי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.